נהר זורם ביניהן: ביקור בבודפשט
לא רחוקה מדי, לא יקרה מדי ויפה מאד. שחר רז מצאה בבודפשט מוזיקאים מוכשרים בשכונות צוענים, היסטוריה בבתים משוחזרים, נוף מדהים מגבעות בודה ומסעדות פיוז'ן בפשט. שבוע הונגריה
מרכז העיר אינו גדול מדי, ובמזג אוויר טוב נעים ללכת בה. בצעידה רגלית במרכז בודפשט תגלו מהר מאד שאין בה רחובות סתמיים. בכל כיוון הליכה תיתקלו בבתים בעלי מבואות מפוסלות ובאינסוף פסלים וכיכרות.
רוב הבניינים בעיר נבנו בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, והארכיטקטורה כל כך מרשימה, עד שלפעמים קשה לשים לב לייחודו של בית ספציפי המופיע במדריכים לאור השפע. רבים מהבתים ה"פשוטים", כלומר אלה שאינם מוזכרים במדריכים, אוצרים בחובם סיפורים היסטוריים מרתקים ואמנות ייחודית.
אחד האיזורים היפים בעיר הוא המחוז השמיני, שרובם המכריע של ספרי ההדרכה ומדריכי הטיולים מתעלמים ממנו לחלוטין. השכונה, הסובלת מדימוי שלילי בשל מצבם הכלכלי הקשה של רבים מתושביה, מלאה בארמונות פאר של אריסטוקרטים
אם אתם כבר מכירים את בודפשט מטיולים קודמים, שווה לקחת סיור מודרך באיזור (עלותו 4,000 פורינט לאדם, כ-80 שקל. פרטים באתר האינטרנט: www.beyondbudapest.hu) ולהכיר את בודפשט מזווית אחרת. הסיור המודרך באיזור פותר גם את תעלומת היופי הייחודי של כל בניין ובניין בשכונה.
מתברר שלאחר ההצפה הגדולה בשנת 1838, שבעקבותיה נאלצו לבנות בתים רבים מחדש, נחקק חוק שחייב הוצאה של 20% מתקציב הבנייה על דקורציה חיצונית. החוק לא החזיק מעמד תקופה ארוכה, אבל אין ספק שהשאיר את חותמו.
המחוז השמיני הוא ביתם של רבים מבני המיעוט הצועני, שחלק ניכר מהם חיים מתחת לקו העוני וסובלים מתדמית שלילית ויחס עוין מצדה של רוב האוכלוסייה ההונגרית. לתיירים, הסיכוי הגבוה ביותר לפגוש צועני הוא במסעדה או בקרן רחוב, בדרך כלל מחזיק כינור או כלי נגינה אחר.
אף שאצלנו בארץ נגני רחוב מקושרים אסוציאטיבית לקבצנים, הרי שנגני הרחוב והמסעדות בהונגריה באים כולם ממשפחות בעלות מעמד וכסף. בחברה הצוענית שמור מקום של כבוד למשפחות מוזיקליות, ובן שנולד למשפחת נגנים מחויב, למעשה, להפוך למוזיקאי וללמוד מוזיקה החל מגיל צעיר ועד שיסיים לימודים רשמיים באקדמיה מוכרת למוזיקה.
ריבוי המוזיקאים בעיר בהחלט מצדיק את ההתייחסות לעיר כמוקד משמעותי של מוזיקה חיה, וכמעט בכל מסעדה בבודפשט תוכלו להאזין בערב לנגינה חיה של מוזיקה. אגב, המוזיקה שהם מנגנים היא לא צוענית עממית, כפי שנוטים לחשוב, אלא מוזיקה קלאסית של מלחינים הונגרים.
את התואר "עיר תרבות" בודפשט קוטפת בקלות רבה, ולא רק בזכות אירועי התרבות השונים שהעיר מארחת – פסטיבל האביב המוקדש בעיקר למוזיקה קלאסית, פסטיבל הקיץ שמציע במות פתוחות ברחבי העיר, הפסטיבל למוזיקה עממית ואין ספור תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות במוזיאונים שונים.
התואר מגיע לבירה ההונגרית גם לא רק בזכות שפע אולמות קונצרטים, 16 תיאטראות קבועים ולפחות 30 תיאטראות פרינג'. בודפשט היא עיר תרבות גם משום שנראה שהמקומיים באמת מבינים בתחומי התרבות השונים.
אירועי תרבות מתקיימים בעיר לאורך כל השנה, ומומלץ בחום להשתתף בהם. שווה במיוחד לבדוק מה מתרחש באולמות המודרניים של היכל האמנויות (palace of arts), או לחלופין ללכת על קונצרט באווירה היסטורית באולם של האקדמיה למוזיקה (the Liszet Academy of Music).
בניין האקדמיה למוזיקה הוא מבנה היסטורי מרשים הבנוי בסגנון הארט נובו, שסימני ההיכר העיקריים שלו הוא קישוטיות יתר. העיצוב הפנימי של אולם הקונצרטים, המצויד בנברשות וצינורות ענקיים של עוגב, הוא זה שיוצר את האווירה המיוחדת שבזכותה שווה להגיע לקונצרט במקום, גם אם אינכם חובבי מוזיקה קלאסית נלהבים.
למי שזהו ביקורו הראשון בבודפשט, מומלץ להתחיל במסע היכרות עם העיר. בודפשט היא, למעשה, תוצאת איחודן של שלוש ערים – בודה, פשט ואובודה – בשנת 1873, אך כיום מקובל לחלק את העיר לשני חלקים, בודה ופשט.
פשט המישורית שוכנת לרגליה של בודה ההררית, וביניהן זורם נהר הדנובה. כדאי לסייר קודם בפשט ולאחר מכן לטייל בבודה – כך תוכלו לא רק ליהנות מהנוף הנשקף מגבעות בודה, אלא גם לזהות את האתרים שבהם ביקרתם קודם לכן בפשט.
הדרך הנוחה ביותר לראות את האתרים המרכזיים בפשט היא ללכת בעקבות שני מסלולי תחבורה מרכזיים: קו הרכבת התחתית הכתום וחשמלית מספר 2. קו הרכבת התחתית הכתום עובר לאורכו של רחוב אנדרסיי (utce Andrassy) – שדרה רחבה ומפוארת שהוכרזה על ידי אונסק"ו כאתר מורשת בינלאומי – ומסתיים בכיכר הגיבורים (Hosok ter) המרהיבה.
החלק הראשון של השדרה נבנה עבור תושבים אריסטוקרטים ואנשי עסקים מצליחים בתקופת שלטונו של קיסר האימפריה האוסטרו-הונגרית פראנץ יוזף (שלט 1916-1867). לאורך הרחוב תמצאו את בית האופרה, האקדמיה למוזיקה ושפע של בתים מהודרים.
מאחורי כיכר הגיבורים מסתתר הפארק העירוני Varosliget, שבו הוקמו מבנים רבים לרגל חגיגות המילניום לקיומו של עם ההונגרי (1896). הבולט מביניהם הוא טירת המילניום (המכונה בפשטות "הטירה", Vara Vajdahuyad). הטירה בנויה מערב רב של סגנונות, וההונגרים מספרים שהיא נבנתה כך כדי להוכיח את כישרונם המיוחד של הארכיטקטים ההונגרים ושליטתם בכל סגנונות התקופה.
כך או כך, הטירה מקסימה ובין חומותיה תמצאו שני מוזיאונים ואת הפסל "נזיר ללא פנים". עוד בפארק, גן חיות שנבנה בשנת 1886 בסגנון הארט נובו, מרחצאות (Szechny gyogyfurdo), לונה פארק וקרקס. האגם שמצוי בפארק קופא בחורף ונפתח כאתר החלקה על קרח.
את החלק השני של הטיול – לצד הדנובה – אפשר לעשות עם חשמלית מספר 2, שעוברת לכל אורכו של רחוב פטסי אלסו (Petsi also rkp). את המסלול ניתן להתחיל מתחנת Kossuth ter (תחנה על קו הרכבת התחתית הכתום). סמוך אליה נמצא בניין הפרלמנט ההונגרי (Orszaghaz) שנבנה בסוף המאה ה-19 במטרה מוצהרת להיות מפואר ככל האפשר.
משם אפשר להמשיך ברגל או לנסוע תחנה אחת בחשמלית ולרדת בכיכר רוזבלט (ter Roosevelt) שנמצאת ליד גשר השרשרות (Szecheny Lanchid), הגשר הראשון שנבנה מעל הדנובה כדי לחבר בין בודה ופשט. לא רחוק ממנו נמצאת בזיליקת סטפן הקדוש (Szt. Istvan Bazilika) המפוארת, ובה מחזיקים את ידו החנוטה של המלך ההונגרי הראשון (פריקי!).
חובבי מוקדי המשיכה התיירותיים יכולים להמשיך לכיכר Vorosmarty, הנמצאת בלבו של איזור מלונות היוקרה. בכיכר תמצאו דוכן אוכל מרשים ביופיו אבל מאכזב מאד בתחום הקולינריה, דוכנים רבים אחרים ואת בית הקפה ההיסטורי Gerbeaud cafe.
נקודת סיום אפשרית אחרת היא השוק המרכזי (Nagyvasarcsanok), שנמצא בסוף מסלולה של החשמלית. שם תוכלו להסתובב בין דוכני האוכל, הפירות, הירקות, ולקנות שנאפס, את הפפריקה ההונגרית המפורסמת ושפע מזכרות לתיירים.
אחרי שביקרתם באתרים המרכזיים של פשט אין כמו לעלות לגבעות בודה ולראות אותם נפרשים לרגליכם משתי נקודות תצפית מרהיבות. הראשונה והפחות עמוסה בתיירים היא גבעת גלרט (gallert hegy), הקרויה על שם ההגמון גלרט, שניצר את השבטים ההונגרים ובכך תרם לאיחודם לעם אחד תחת שלטונו של סט. סטפן, המלך ההונגרי הראשון.
על הגבעה תראו את מבנה הסיטדלה (citadella), שנבנה במקור כמבצר שיגן על העיר (אבל מעולם לא שימש לייעוד זה בשל ההתקדמות הטכנולוגית בתחום כלי הנשק); את פסלו של ההגמון גלרט הניצב במקום שממנו, על פי האגדה, גלגלו אותו בני השבטים שסירבו להתנצר בחבית אל הנהר; ואת "פסל החירות" (בעברית הוא מכונה "אנדרטת השחרור"), בעל השם אירוני למדי – הפסל הוקם בהוראת השלטון הקומוניסטי, שממנו נחלצה הונגריה סופית רק בשנת 1991 עם נפילת ברית המועצות.
לגבעת בודה (עוד אתר מורשת של אונסק"ו) כדאי להגיע מוקדם בבוקר, לפני שהיא נשטפת בנחשול התיירים. הדרך הקלה ביותר להגיע אליה היא לקחת את אוטובוס מספר 16 מכיכר מוסקווה (Moszkva ter) הבולטת בכיעורה.
על הגבעה ניצבים כנסיית מאטיאס (Matyas templom) המרשימה, מבצר הדייגים, שתוך כדי שיטוט על חומותיו וביניהן תזכו לתצפית מרהיבה על העיר, וגם ארמון המלוכה, מצודת הטירה, מוזיאון הטירה, הגלריה הלאומית ההונגרית ושפע של דוכנים עמוסי מזכרות, מסעדות ובתי קפה.
ההונגרים מתגאים במורשת הקולינרית שלהם, ובבודפשט יש, בנוסף למסעדות הונגריות אותנטיות רבות, שפע של מסעדות פיוז'ן טרנדיות. כשאתם יוצאים לסעוד, הביאו בחשבון שכמו בארץ, המסעדות היקרות והטרנדיות מגישות מנות קטנות בהרבה מהמקובל במסעדות עממיות, וכיוון שאינכם מקומיים הרבה פעמים מדובר בהימור.
כך למשל ב"מנטה טראס" (Menta Terasz, כתובת: Margit 14), מסעדה אהודה מאד על המקומיים, אתם עלולים להיתקל במנות משונות כמו נתח בשר חזיר המוגש על סוג של מצה, בליווי חסה ורוטב פטריות בשמנת – בפירוש מתיחה מוגזמת של רעיון הפיוז'ן.
במסעדת "אולימפיה" (Olimpia, כתובת: Alpar 5), הנחשבת לטרנד החם ביותר אצל המקומיים, האוכל טעים אם כי פשוט מדי יחסית למסעדה המתיימרת להיות מסעדת שף. שם לפחות לא תצטרכו להתלבט יותר מדי לפני ההזמנה, שכן המטבח מציע מבחר מצומצם מאד של מנות המשתנות מדי יום בהתאם להיצע המצרכים בשוק.
אם יש לכם תקציב לארוחה יקרה, אחד המקומות המומלצים ביותר הוא "ניו יורק קפה" (כתובת: krt 9-11 Erzsebet), שמציע מעבר לכמה מנות עיקריות מעולות גם שפע של קינוחים, ובעיקר אווירה היסטורית מרגשת. זאת משום שזה אחד מבתי הקפה המפורסמים והוותיקים ביותר בבודפשט.
בית הקפה, שנוסד ב-1894, מעוצב באותו סגנון מפואר שאפיין את התקופה, והישיבה בו מוסיפה נופך חדש לסיורים ההיסטוריים והארכיטקטוניים בעיר. נכון שמדובר במלכודת תיירים קלאסית, אבל אין ספק שזו מלכודת מוצלחת במיוחד.
הכותבת הייתה אורחת משרד התיירות ההונגרי בישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
