ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

בדרך לאכינצאה החדשה? סודות צמחי המרפא של המאיה נחשפים

מחקר ארכיאולוגי ובוטני מבקש לגלות מחדש את צמחי המרפא ששימשו את תרבות המאיה הקדומה ונחשבו בה למקודשים, כמו האכינצאה שמקורה אף הוא בתרבות האינדיאנית העתיקה

 

האם אנחנו בדרך לגילוי האכינצאה החדשה? מעטים יודעים זאת, אך מקורו של אותו צמח מרפא כה נפוץ בשימוש, המגלגל מאות מיליוני דולרים בשנה בארה"ב בלבד - בתרבות האינדיאנית, בה שימש לטיפול במגוון רחב של בעיות בריאות ונחשב לצמח מקודש. הידע על אודות השימוש בו נשכח בעת המודרנית ונתגלה מחדש בסוף המאה ה-19. מאז נערכו בו מאות מחקרים מדעיים ומוצרים שונים המבוססים על תמציות הצמח היו לפריט חובה בכל בית מרקחת מודרני.

ההשערה היא שכמו האכינצאה, שימשו צמחי מרפא רבים אחרים את האינדיאנים, והידע על עצם קיומם ועל דרכי השימוש בהם נשתכח במהלך מאות השנים האחרונות. עתה מנסים צמד חוקרים, ארכיאולוג ובוטניקאי, לגלות מחדש את צמחי המרפא הקדושים של המאיה. אלו, ככל הנראה, עדיין צומחים ביערות הגשם שבהם חיו אנשי התרבות הקדומה, אך התושבים המודרניים שוב אינם יודעים לזהות אותם או לעשות בהם שימוש לצורכי ריפוי. חברות תוספים ותרופות כבר מביעות עניין במחקר.    

כאלף שנים לאחר חורבנה של אימפריית המאיה באמריקה התיכונה, מתגלה מידע חדש על צמחי המרפא ששימשו אותם ונחשבו קדושים. חשיבותם הרבה של הצמחים מתגלה בזכות חפצי אמנות שנוצרו "בתקופה הקלאסית" של המאיה, בין המאה השלישית למאה העשירית לספירה. ציורי הצמחים שמקשטים את החפצים הם כה מדויקים, עד שיכלו לסייע לחוקרים לאתר את הצמחים, שסגולותיהם הרפואיות לא היו ידועות עד כה בעולם המודרני.

הצמחים מילאו תפקיד מרכזי באקולוגיה, בתרבות ובטקסי הפולחן, ואלה משתקפים בחפצים שיצרו. למרות הריבוי של אזכורים גראפיים של הצמחים, הם כמעט שלא נחקרו, עד שצ'רלס זידר, היסטוריון של הטבע וארכיאולוג מהגן הבוטני של מיזורי, יחד עם הבוטניקאי וויין אליסנס מאוניברסיטת אוקלהומה, יצאו אל יערות הגשם של מרכז אמריקה בחיפוש אחר צמחים ששימשו את אנשי מאיה אך נשכחו.

זידר ואליסנס התמקדו בחפצי אמנות שנוצרו באזור שמצוי בין בליז, גואטמלה ומקסיקו של היום. הם בחנו יותר מ-2,500 כלי קרמיקה. השניים חיפשו ציורים של עצים ממשפחת הבומבקואידים (bombacoids), שמתאפיינים בגזעים עבים וקוצניים ובפרחים צבעוניים גדולים בעלי עלי כותרת ארוכים. על פי הציורים העתיקים, זוהו חמישה זנים של בומבקואידים, אחד מהם הוא עץ הציבה, המוכר גם כ"עץ הצמר" או "עץ המשי", וניתן לראותו גם בגני נוי רבים בישראל. יש לו פרי ירוק גדול שדומה בצורתו לפפאיה או אבוקדו, וכשקליפתו נושרת מתגלה פקעת של צמר לבנבן.

עבור המאיה היה עץ הציבה קדוש וחלקיו סימלו את העולם העליון, התיכון והתחתון. הוא כונה "העץ הראשון" או "עץ העולם" והמאיה האמינו שהוא ניצב במרכז העולם. עד היום, ילדים במרכז אמריקה אינם פוגעים בעץ הציבה כאשר הם כורתים עצים ביער. כלי קרמיקה שיצרו אנשי מאיה מחקים את צורתו הקוצנית של הגזע. הכלים שימשו כצנצנת אפר או ככלים לקטורת.

על כלים לשתיית קקאו (שהיה אף הוא צמח בעל ערך רב בתרבות המאיה) ועל כלי אוכל אחרים צוירו פרחי פסיאודבומבקס (pseudobombax). נראה שצורת הפרחים שימשה מקור השראה לעיצוב כובעים שחבשו אנשי האליטה של המאיה. על כלי הקקאו נראים גם פרחים ממשפחת החלמתיים שבהם השתמשו לתבל את משקה הקקאו ולהקציפו. "נדהמתי מכך שצמחים כה רבים צוירו," אמר זידר ל-BBC. "ציורי הפרחים הללו אינם כה מסוגננים כפי שחשבו בעבר, לכן אפשר לקבוע לאיזו משפחה, סוג וזן הם שייכים".

זידר ממשיך במלאכתו והוא רוצה להרחיבה לחקר בעלי החיים שהיו בעלי חשיבות עבור אנשי מאיה. הוא מקווה שעבודתו תגלה סודות שאבדו ואינם ידועים לצאצאיהם המודרניים של אנשי המאיה. "אנשי מאיה חיו והשתמשו בצמחי יערות הגשם כדי לרפא את עצמם במשך אלפי שנים", אומר זידר. "אנחנו רק מתחילים לגלות חלק מסודותיהם. על ידי הקביעה אילו צמחים היו חשובים לאנשים המאיה הקדמונים, אפשר לקוות שהצמחים המזוהים ייחקרו עוד לטובת שימושים בפרמקולוגיה, הקולינריה, הכלכלה והפולחן".

זידר מציין שיש לעשות יותר על מנת לשמר את היערות שבהם גדלים הצמחים הללו וכי חברות תרופות כבר החלו לגלות עניין בעבודתו והן מקוות שיוכלו להפיק תרופות צמחיות מצמחים שהיו קדושים לתרבות המאיה.



לקריאה נוספת

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...