ראשי » סגנון » אופנה ועיצוב » עיצוב ואדריכלות

חומר טוב: הטכנולוגיות תופסות את מקום העיצוב

קירות זזים, לבנים שמגיבות לצל ודימויים של גשם ושדות ירוקים. נראה שעולם העיצוב עייף משחזור טרנדים, וכל האנרגיה מופנית עתה לחיפוש אחר טכנולוגיות וחומרים חלופיים

עשרות האנשים שגדשו את מדרגות הברזל החלודות המובילות מתחנת המטרו "פורטה ג'נובה" אל האזור המכונה "מתחם טורטונה" ‭(Zona Tortona)‬ לא נראו מוטרדים במיוחד מהעובדה שהגשר הישן מעל לתעלת המים המלאכותית לא נבנה במחשבה על מבול האדם התוקף את המקום אחת לשנה. כל מי שמגיע באופן קבוע לתערוכת העיצוב במילאנו, יודע שבשנים האחרונות הסצינה עברה לכאן, לחללים האלטרנטיביים.
 
אם צריך הוכחה, מעבר להתפשטות על שטח תצוגה של 35 אלף מ"ר, השנה הוסיפו המארגנים גם ניידת טלוויזיה שקופה ששידרה ראיונות והתרחשויות מן המקום במשך כל שעות היממה, וכן מועדון פרטי שאליו נהרו מעצבים ואורחים בתום ההשקות והמסיבות ורקדו לצלילי מוזיקה שבחרו הדי-ג'ייז המעצבים טום דיקסון, קארים ראשיד והבנות מסטודיו "פרונט‭."‬ השנה חזרו לכאן גם קפליני, יחד עם כל חברת העיצוב הענקית - "פולטרונה פראו‭."‬
   
לא הכול היה ראוי, כמובן, אבל נראה שסופסוף נפרדנו מהטרנד הניאו-סוריאליסטי הנוצץ והראוותני, או בשמו האחר "המקסימליסטי־וולגריסטי‭,"‬ ששטף את השוק בשנים האחרונות. זה פינה מקום למה שכבר החלו לכנות בטרנד "התועלתני‭,"‬ הכולל מוצרים פשוטים שנעשו בתשומת לב רבה בחומרים גסים - כאלה שניתן להעריך ולהשתמש בהם לאורך זמן.

נראה גם שעולם העיצוב עייף קצת (לפחות לעת עתה) משחזור טרנדים ישנים בווריאציה חדשה (נוסח הניאו-בארוק‭,(‬ או בחיפוש אחר טרנדים חדשים "שישנו את העולם" (נוסח קארים ראשיד‭,(‬ והוא הרבה יותר נכון לפנות אל הטכנולוגיה בחיפוש אחר פתרונות לשינוי.
  
דוגמה מצוינת לכך הייתה התערוכה ‭,Senseware‬ שהוצגה במוזיאון העיצוב של מילאנו והייתה ללא ספק אחת מנקודות השיא של שבוע העיצוב. טיפות של אור יצרו כתובת על יריעת בד (דוחה מים) שהייתה המתוחה במסגרת כהה בכניסה לתערוכה.

בעזרת מנגנון נסתר צצו ועלו הטיפות על פני השטח ויצרו כתובת מים ענקית ‭.Senseware -‬ בשל השיפוע של הבד, בכל פעם שטיפה הגיעה לגודל מסוים, היא החלה באופן טבעי להתגלגל מטה. בדרכה פגעה הטיפה בטיפות אחרות ומשכה אותן אחריה, עד שנוצר גשם של יהלומים מוצפי אור. גשם הטיפות מחה אט-אט את הכתובת, עד שהבד נותר חלק כולו, וטיפות חדשות צפו כלפי מעלה ויצרו כתובת חדשה.

בתערוכה השתתפו שבע יצרניות יפניות של סיבים מלאכותיים, העוסקות בפיתוח סיבים "אינטלגנטיים‭,"‬ העולים על הטבעיים בעדינותם, ברגישותם, ביציבותם, בחוזקם ובגמישותם; סיבים מלאכותיים המגיעים היום לרמה כזו של התפתחות, שהם מתנהגים ממש כמו תאי עור.
  
כדי להציג את יכולותיהם המופלאות של הסיבים הוזמנו 15 יוצרים מתחומים שונים: אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב מוצר,

ולצדם יצרן מכוניות, מעצב פרחים ומעצבי אופנה. בשיתוף פעולה בין טכנולוגיה לעיצוב יצרו סדרה של מיצבים שמציגים את יכולותיהם של הסיבים.

בתערוכה הוצגו סיבי נאנו, שעוביים הוא ‭1/7,500‬ מעובי שערת אדם, סיבי פחם שהם גמישים וחזקים, אבל קלים באופן יוצא דופן, סיבים אלקטרוניים שיכולים להעביר חשמל, סיבים שאפשר לעצב מהם צורות בשלושה ממדים ועוד רבים אחרים.
היו גם רובוטים בעלי חיישנים מיוחדים שמאתרים לכלוך בחדר, מתקדמים לעברו ושואבים אותו, ספה שמשנה את צורתה כשנוגעים בה, סיבים המשמשים בית קיבול לח לצמחייה טבעית, לבנים רכות שילדים יכולים לשחק בהן כמו בעננים ועוד הרבה מאוד פתרונות מעשיים ואופטימיים, המצביעים על עתיד שבו אולי העיצוב בשילוב הטכנולוגיה באמת יסייע לנו לשנות את העולם.

בחלק אחר של העיר הציג המעצב ההולנדי הצעיר מרטן באאס את התערוכה ‭,Time Real‬ המשלבת תיאטרון, קולנוע ועיצוב בסדרה של שעונים המאתגרים את המושג "טכנולוגיה מתקדמת" ואת תפיסת הזמן.

באאס עשה שימוש בטכנולוגיות מתקדמות בווידיאו והכין סרטים בני 12-24 שעות שיכולים לשמש כשעונים. בתערוכה הוצגו שלושה מודלים של שעונים. השעון הראשון היה תיאטרון של אדם אחד היושב בחדר דחוס, מעביר את הזמן בשרבוטים משועממים ומזיז את מחוגי השעון, העשויים מעפרונות, כל דקה.

 

השעון השני היה וריאציה על שעון האורלוגין. בשעון העשוי עץ איכותי החליף באאס את המנגנון הרגיל במסך. על המסך הוצג סרט וידיאו ובו פני אדם שמצייר את מחוגי השעון דקה אחר דקה במשך 12 שעות. הסרט צולם כך שזה נראה כאילו האיש עומד בתוך השעון ומצייר מחוגים בטוש שחור על הזכוכית העגולה. לאחר דקה הוא מוחק את הישנים ומצייר חדשים.
  
בסרט האחרון נראו מנקי רחובות היוצרים שעון אנלוגי של 24 שעות. את כל האשפה הנערמת הם טיטאו לשני מחוגים, ובכל דקה הזיזו את הערימות דקה אחת קדימה.
  
באופן לא מפתיע, האובייקטים שמשכו השנה תשומת לב רבה יותר היו דווקא הפשוטים והמרוסנים, אלה שהופשטו מכל הקישוטים והציגו מהות, תוכן. לצד כל אלה הוצגו גם כמה סדרות מוגבלות וחדשות המשתייכות לעולם העיצוב־אמנות. אחת מן הסדרות האלה עוצבה על ידי המעצב המצליח חיימה חיון לחברת הקריסטלים "באקארה‭,"‬ שאף שחלקם נשאו שמות כמו "רימון אטומי‭,"‬ הייתה מרהיבה ונשאה עיטורים ושרבוטים שהפכו לסמל המסחרי של חיון.

השנה בלטה עבודתם של יעל מר ושי אלקלעי, שני מעצבים ישראלים שהציגו את הגרסה שלהם לחורשת עצים עשויה נייר - פרשנות אינטליגנטית ואלטרנטיבה ראויה לכל "המיצבים האקולוגיים" הילדותיים שהציפו את התערוכה

היכנסו לעמוד הפייסבוק החדש של מעריב בואו להמשיך לדבר על זה בפורום אופנה-

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...