איך היא עושה את זה?
יש לה עסק מצליח של תיקים להורים, ארבעה ילדים, ולאחרונה גם הבעל העורך דין הצטרף לביזנס. זה עדיין לא משאיר יותר מדי זמן לבילויים רומנטיים או למשחקים אחד על אחד עם הילדים. חגית נאמן גורני, בעלת מותג התיקים גיטה בגס
קריירה: כשהתחלתי את העסק של תיקים לאימהות, נוח היה בן שנתיים וחצי ונעמי בת שנה. זה היה כאוס; גרנו בדירה קטנה, שבה היה גם העסק, ובכל מקום היו תיקים וחוטים וילדים. הייתי קמה מוקדם בבוקר, נוסעת למתפרות בדרום תל אביב, מסתובבת עם גלילי ענק של בד בין החנויות, כשהילדה תלויה במנשא. אני הייתי הכול - הייצור, השיווק, המכירה. הייתי חייבת לחזור בצהריים לקחת את נוח מהפעוטון ואז להמשיך לעבוד בבית ולענות לטלפונים ומיילים. באיזשהו שלב לא היה לי נעים שאני עושה הכול, אז החלפתי שמות כשהייתי עונה לטלפון: כשירות לקוחות היה לי שם אחד, לשיווק זה היה שם אחר ועוד שם למכירות. זה דרש מאמץ לזכור את השמות.
בעלי היה בזמנו שכיר. הוא היה מגיע ב-20:00 מהעבודה, ואני מתרוצצת ככה עם שני ילדים קטנים ומוכרת ומעצבת בלילות. תוך שלוש שנים היו לי כבר 40 נקודות מכירה ברחבי הארץ, ובדיוק בקפיצה הזו הגיעה הלידה של מיכאל. זה הוביל למצבים הזויים לגמרי: אני מיניקה תוך כדי שכנוע לקוחות פוטנציאליים, ובמקביל למשא ומתן עם הבנקים לתת לי מימון לוקחת את הילדים איתי לפגישות עבודה. הייתי מותשת, כי הבנקים היו חשדניים כלפי, הם הרי אוהבים לתת כסף לעשירים, לא לאנשים כמוני, שאין להם כסף מהבית.
סידור עבודה: קמה ב.7:00 תומר או אני עושים סנדוויצ'ים, הילדים אוכלים קורנפלקס ויורדים להסעה לבית הספר. מיכאל מתעורר ב-,8:00 אני מכינה לו לאכול ותומר לוקח אותו לגן. אביגיל מתעוררת ב-,9:00 אחרי הרבה פע־מים שמתעוררת בלילה. זו השעה שהמטפלת מגיעה. רק אז אני יוצאת למשרד, שנמצא מול הבית. עובדת בקצב מהיר עד ,13:30 לוקחת את מיכאל מהגן, שמה אותו בבית עם המטפלת וחוזרת למשרד שוב. ב-14:00 הילדים חוזרים מבית הספר, אני מכינה צהריים וכולנו אוכלים יחד.
ושוב חוזרת מהר למשרד להמשיך לעבוד עד .16:30 ואז מתחילות ההסעות - חוגים, חברים. בשעות האלה אני עובדת תוך כדי זה שאני עם הילדים. יושבת במטבח עם המחשב הנייד ומחזירה מיילים, מכבה שריפות. ב-18:30 אני מכינה ארוחת ערב, וכולנו אוכלים יחד, ולאחר מכן מקלחות וסיפורים והשכבות, שאני עושה בדרך כלל.
כשהילדים ישנים אני חוזרת למשרד וממשיכה לעבוד. בערך ב-22:00 לי ולתומר יש ישיבת עבודה קבועה על כל מה שצריך לעשות מחר. לאחרונה התחלנו לייצא, אז יש לחץ והרבה עדכונים. בחצות אני מעולפת במיטה, אבל גם במשך הלילה אני קמה המון בגלל אביגיל, שעוד לא ישנה לילה רצוף. אני בעיקר עייפה, מאוד עייפה. בעיקרון, אני יכולה לצאת עם חברות ותומר יחליף אותי עם הילדים, אבל אין לי כוח.
נקיפות מצפון: יש ועוד איך. אני מאוד עייפה, ולכן אני אף פעם לא יוזמת איתם משחקים. הם ארבעה, ואין לי זמן להשקיע בהם אחד על אחד, וזה מצער אותי. ממש חבל לי.
עבודות בית: יש לנו עוזרת פעם בשבוע, אבל אני חייבת כל יום לטאטא את כמויות החול הבלתי נגמרות. יש שלוש ארוחות ביום לכולם - המטפלת מכינה שניצלים וקציצות לצהריים, ואני ארוחת ערב. יש אצלנו המון כלים, אז חובה למלא מדיח לפחות פעמיים ביום. יש גם המון כביסות, אז כל יום אני מכניסה בגדים לכביסה ואני או המטפלת מקפלות. הבלגן חוגג, ואני חייבת לסדר כל יום את הבית, שיראו שיש בכלל חדרים.
אני מסדרת פעמיים ביום, בבוקר ובלילה
זוגיות: אין לנו זמן ליציאות משותפות, פשוט כך. ממש לאחרונה ראינו יחד סרט אחרי שנתיים שלא ראינו סרט יחד. אנחנו מותשים, אז אין כמעט זמן לבילויים של "מבוגרים." האמת שגם אין חשק, מה לעשות? לצערי, גם אין מספיק זמן לרומנטיקה. הייתי רוצה שניסע יחד לשבוע, רק שנינו, אבל זה בלתי אפשרי. אנחנו נפגשים המון כי אנחנו עובדים ביחד, אבל גם בישיבות שלנו זה 70 אחוז עבודה ו־30 אחוז פגישה אישית.
סקס: למזלנו, אנחנו עובדים ביחד. אז אומנם בלילות אנחנו עייפים, אבל יש לנו גם את היום בשביל סקס, ומדי פעם אנחנו גונבים זמן בשביל זה בין פגישות, כשהילדים בבית הספר. התחלנו גם לטפח הרגל חדש: אחרי הישיבות בערב אנחנו שותים יחד וויסקי ומתקרבים.
כסף: יש לנו חשבון משותף, לא חשבתי אף פעם על חשבון נפרד. אני לא מתביישת במה שאני מוציאה ולא במה שאני מכניסה, הכול משותף וגלוי. כשתומר היה שכיר בהחלט ציפיתי שהוא ירוויח יותר ממני ואני אהיה יותר עם הילדים. מצב הפוך נראה לי לא נכון. בשבילי, לעשות קריירה ולוותר על להיות עם הילדים זה ויתור גדול מדי. האישה צריכה להיות יותר עם הילדים מאשר הגבר, מצב אחר נראה לי מעוות. עכשיו שאנחנו בעסק משותף זה לא רלוונטי, שנינו מרוויחים שווה בשווה, ועדיין אני חושבת שנשים צריכות להיות עם הילדים שלהן.
חופשות: פעם בשנה יוצאים לחופשה בארץ עם הילדים. בעבר היינו מצליחים לקחת איזה לילה רק לעצמנו, אבל זה לא קרה מזמן, כי בשביל זה צריך לאפסן את הילדים באיזה בוידם. אולי כשאביגיל תישן לילה רצוף זה יקרה.
דימוי גוף: משתדלת להשקיע. עושה פילאטיס פעמיים בשבוע ומקווה לחזור להליכה מהירה כשיתפנה לי קצת זמן. אני אומנם אוכלת הרבה שוקולד, אבל לא אוכלת מטוגן. פעם למדתי בסדנת "ימימה" וזה נתן לי המון לנפש. אני מתה לחזור לזה, רק שאין לי זמן. אולי כשאתחיל לישון לילה רצוף אוכל לטפל בעצמי יותר. כרגע אני מותשת. רק חודש ב"אחוזת ראשונים" יכול לעזור לעייפות שלי. ולמרות זאת, אני לא אצא מהבית לבושה מוזנח. מקפידה על גוונים במספרה, משתדלת לשמור על משקל. אבל ברור שלא הייתי מתנגדת להשיל כמה קילוגרמים.
נא להמתין לטעינת התגובות
