עידן החשש: על תכולת אריזת הצלופן המכונה עידן חדש
אכן, רובו של העולם הרוחני אינו אלא אוסף של תיאוריות הזויות המוכרות אושר מזויף. אבל בין שלל פירות הבאושים ישנם מעט פירות אשר טעמם כה מתוק ותכולתם כה מזינה, עד כי איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא למוצאם. ארז שמיר בספר חדש, המנתץ ומחבר מחדש את העידן החדש

יש מעט מאוד מילים בשפה המודרנית הזוכות, ולא בצדק, לתדמית שלילית כל כך כמו המילה רוחניות. עבור חלקים נרחבים בציבור מייצגת המילה רוחניות מין נתיב בריחה זוהר, מקושט בנרות ובריח קטורת, המאפשר לאנשים חלשי אופי לרחף בספירות עליונות ודמיוניות, כתחליף להתמודדות הבלתי נמנעת עם קשיי היומיום. על פי תפיסה זו, הרואה בתופעת הרוחניות המודרנית את הבת החורגת של תופעת "ילדי הפרחים" של שנות השישים, כל העיסוק בתחום אינו משקף אלא את החסכים הפסיכולוגיים של דור של אנשים, אשר נולדו לתוך תרבות שפע מנוכרת, המותירה אותם מפונקים מצד אחד וחרדים מצד שני.
העולם הרוחני, כך נטען, פשוט מנצל את חולשותיהם של אנשים אלו בהציעו להם חזיונות מפתים של "אהבה קוסמית חסרת גבולות והתניות", עטופים בעטיפת צלופן מרשרשת של מסתורין אוריינטלי. על פי אותה תפיסה, כל עוד הנזק מהעיסוק בתחום הרוחני אינו חורג מתחומי בזבוז הזמן והכסף, המצב עודנו נסבל. אולם החשש הגדול הוא כי כל פעילות רוחנית עשויה להתברר כתחילתו של מדרון חלקלק, המוביל בסופו לתהום חיי הכת המאופיינים בשטיפת רצפות בבוקר, שטיפת כלים בצהריים ושטיפת מוחות במשך כל שאר היום.

התדמית השלילית כל כך שיצאה לתופעת הרוחניות אינה צריכה להפתיע אותנו. אחרי הכול, אנו חיים בחברה טכנולוגית מודרנית המבססת את זהותה ואת גאוותה על הישגיה המדעיים. בחברה זו, המאמינה כי הדרך היחידה לגילוי האמת היא דרך המחקר המדעי, הרציונלי, הביקורתי, אין כל מקום למה שנתפס כתורות ידע המבוססות על משאלות לב ורדרדות ותו לא.
הנטייה המוגזמת של העוסקים בתחום הרוחני לעשות שימוש בסממנים חיצוניים יוצאי דופן, וכן מגוון התיאוריות המופלא אשר לא היה מבייש אף ספר מדע בדיוני, רק מוסיפים ופוגעים באותה תדמית חבוטה ממילא. סיפורים על אבנים אנרגטיות או על חוצנים, אשר בזמנם החופשי משלימים הכנסה מהצד באמצעות ביצוע פעולות כירורגיות מסובכות בבני אדם, אינם בדיוק מתכון מוצלח למקובלוּת חברתית בפתח המאה העשרים ואחת.
לזכותם של מבקרי תופעת הרוחניות ייאמר, כי ברוב רובם של המקרים הם פשוט... ואולי לא תמיד נעים להודות בכך... צודקים! אכן, רוב רובו של העולם הרוחני אינו אלא אוסף של תיאוריות הזויות לחלוטין, המחסנות את עצמן מכל ביקורת
אכן, חלק גדול מהפונים לעזרת העולם הרוחני הם אנשים פגיעים, המוכנים לבלוע כמעט כל דבר שטות – בתנאי שהוא משרת את הצרכים הפסיכולוגיים הלא ממומשים שלהם, ובתנאי שהוא מוצג להם בעטיפה נוצצת ומושכת. וכן, לעתים עשוי העיסוק הרוחני להוביל גם לתופעות של ניצול ורמייה, עד כדי פגיעה ממשית באלו הלוקחים בו חלק.
ולמרות זאת, ולמרות עוד שורה ארוכה של טענות שאפשר להפנות כלפי העולם הרוחני, עדיין נרצה לטעון כי בין כל שלל הפירות הבאושים שהעולם הרוחני מציע לנו כיום, עוד אפשר למצוא מספר קטן ביותר של פירות אשר טעמם כה מתוק ותכולתם כה מזינה, עד כי איננו יכולים להרשות לעצמנו שלא למוצאם. עדיין נרצה לטעון כי בין כל אחיזות העיניים, הדמיון המופרך ומשאלות הלב, עוד אפשר למצוא מוקדים של רוחניות אמיתית, אשר בכוחם – ורק בכוחם – לתת משמעות ומהות לקיומנו בעולם זה, למלא מחדש את לבנו ולשאת אותנו אל מעבר לגבולות ולמגבלות של חיינו הרגילים.
האתגר המרכזי העומד בפנינו, כאשר אנו מבקשים לבחון תורה רוחנית כלשהי, הוא אם כן ללמוד כיצד להבדיל בין תורה רוחנית אמיתית לבין ים התורות המזויפות המקיפות אותה. מקובל לחשוב כי הדרך לזהות תורה רוחנית אמיתית היא באמצעות בחינה מדוקדקת של התשובות שהיא מציעה לבעיות היסוד של החיים, אולם לא כך הוא. תשובות ישנן רבות, ובמרבית המקרים כלל איננו יכולים לוודא את אמיתותן.
מה שבאמת חשוב, כאשר אנו מנסים לזהות דרך רוחנית אמיתית, הוא לגלות אילו שאלות אותה דרך מעודדת אותנו לשאול. אחרי הכל, כל עוד איננו שואלים את השאלות הנכונות, מדוע שיהיה אכפת לנו בכלל מהתשובות? הרי זה כמו לאתר את מספר הבית הנכון בעודנו ניצבים ברחוב הלא נכון.
שאילת השאלות הנכונות חיונית, בראש ובראשונה מכיוון שהיא מאפשרת לנו להבחין בין העיקר ובין הטפל בחיינו, כך שנוכל לזהות את היעדים והמטרות שהגשמתם חשובה לנו באמת. אנשים רבים, רבים מדי, מגלים מאוחר, מאוחר מדי, כי חייהם בוזבזו לריק רק מכיוון שמעולם לא לקחו את הזמן לחשוב מה באמת חשוב להם בחיים.
ואכן, כל עוד איננו יודעים מה באמת חשוב לנו בחיים, אנו חושפים את עצמנו לניצול בידי גורמים העשויים להחדיר לתודעתנו את מטרותיהם במסווה של מטרותינו. כמו ציפור המאמינה שהיא מגדלת את גוזליה – בעוד אלו הוחדרו למעשה לקנה על ידי ציפור מתחרה – כך אנו עלולים להשקיע את מיטב שנותינו בהגשמת מטרות אשר מעולם לא היו מטרותינו.
לדוגמה, אנו עשויים להקדיש את כל חיינו לניסיונות להיהפך לאדם מסוים, להשיג מקום עבודה מסוים או לצבור מוניטין מסוים – כל זאת רק על מנת לגלות ביום מן הימים כי מטרות אלו מעולם לא שיקפו את צרכינו ואת רצונותינו האמיתיים, אלא דווקא את אלו של הורינו או של סביבתנו.
בנוסף לכך ששאילת השאלות הנכונות מאפשרת לנו לקבוע לעצמנו סדר עדיפויות לחיים, היא מסייעת לנו גם בכך שהיא מאפשרת לנו ליצור לעצמנו תחושת אוריינטציה במרחב הכולל של הקיום. אם נהיה גלויים לרגע, ניאלץ להודות שעבור רובנו החיים הם מסתורין כמעט מוחלט. אין לנו באמת מושג מהיכן באנו ולהיכן אנו הולכים; אין לנו באמת מושג מהי המטרה ומהי התוחלת. למעשה, לחלקנו אין אפילו מושג כיצד לטגן ביצה כמו שצריך. במצב דברים זה אך טבעי שרובנו סובלים מתחושה עמוקה, אם כי לרוב לא מודעת, של אובדן כיוון.
תחושת אובדן הכיוון הזו פוגעת בנו מכיוון שהיא עומדת בבסיס חלק ניכר מהחוליים שלנו, בראשם הרדיפה הבלתי מרוסנת אחרי הנאות החושים ומגפת ההתמכרויות. אנו רודפים אחר הנאות החושים בעיקר מכיוון שהרבה יותר קל לנו לשכוח שאנו חשים אבודים כשהבטן שלנו מלאה לאחר ארוחה טובה, או כשאנו שוכבים בנוחות על חוף הים.
גם תופעת ההתמכרויות משרתת אותנו בכך שהיא מאפשרת לנו לשכוח את שאיננו רוצים לזכור. הדוגמאות הברורות מאליהן הן ההתמכרויות לחומרים מְשַנֵי תודעה כגון אלכוהול וסמים, אך גם התמכרויות אחרות, למשל התמכרות לעבודה, משמשות אותנו לאותה מטרה. אפילו המוסד של מערכות יחסים מקל עלינו את עבודת השכחה. מתברר שגם לשכוח קל יותר בשניים.

שאילת השאלות הנכונות מאפשרת לנו להשיב לעצמנו את תחושת האוריינטציה במרחב בכך שהיא מייצרת עבורנו סט של נקודות ייחוס קבועות המלוות אותנו לאורך כל חיינו. נקודות ייחוס אלו, בתורן, מאפשרות לנו לנווט את דרכנו לעבר מטרותינו, כפי שכוכבי השמים מאפשרים לרב החובל לנווט את ספינתו בעיצומו של לילה חשוך.
כל עוד איננו שואלים את עצמנו את השאלות הנכונות, סט נקודות הייחוס שלנו נוטה להיות מורכב מנקודות ייחוס משתנות בלבד, המותירות אותנו תלויים בחסדי הגלים היכולים לשאת אותנו לכאן או לשם לפי רצונם. רק סט של נקודות ייחוס קבועות, המתבססות על האמיתות הבלתי משתנות של הקיום, יכול אם כן לאפשר לנו לקבוע בעצמנו את מסלול המסע אותו נעבור, כמו גם את היעדים אליהם נגיע.
לאתר הספר "להיות ולא להיות – זאת התשובה"