כתם הפרי: ביקור מרענן במטעי בן דור
ברגע שתטעמו את המשמשים, השזיפים והנקטרינות שגדלים במטעי משפחת בן דור ביסוד המעלה יתקוף אתכם פלאשבק לימים שבהם היה לפירות האלה טעם. רק תיזהרו שהמיץ לא ישפריץ
מאחר שהברון האמין בחקלאות, הוא שלח ארצה אגרונומים, דוגמת סבא רבא של ספי, שאחרי כמה שנים אשר במהלכן למד במקווה ישראל, הגיע ליסוד המעלה, קיבל כמו כל המשפחות המייסדות כמה מאות דונמים של אדמה בלתי מעובדת וזו הפכה, עם השנים ועם הרבה יזע, דמעות ויבלות, לגן פורח של מטעי עצי פרי, ולמושב יפהפה ומבוסס.
ספי, כאמור, הוא דור רביעי במושב, וכך גם אחיו ואחותו, וכולם יחד אחראים לסיפור הצלחה יוצא דופן של מותג פירות ידוע בעולם בשם "פירות בן דור", שייחודו טמון בכך שבאלפי הדונמים של מטעיו גדלים פירות שעברו השבחה גנטית והכלאות למיניהן, וטעמם המשובח אינו מזכיר בכלל את טעם הפירות הרגילים שכולנו קונים.
תרשו לי לקפוץ עכשיו לסוף הביקור במטעי משפחת בן דור, כלומר, אל הרגע המאושר שבו התיישבנו בחדר מקורר, וספי החל לשלוף מהמקרר הגדול מיני מינים של פירות, ששמותיהם כשמות הפירות המוכרים - שזיפים, אפרסקים, משמשים, נקטרינות ואגסים - אבל טעמם כה שונה, עד כי קשה לקשר ביניהם.
קחו למשל את ה"ארומה קוט"-משמש כתום זוהר, עם לחיים אדומות, שעדיף לחתוך אותו לפרוסות, כי אחרת ישפריץ המיץ העסיסי שלו גם על הבגדים שלכם וגם על אלו של שכניכם.
אנחנו אוכלים ולא מאמינים.
אלא שספי לא אוהב במיוחד את פרץ הנוסטלגיה שלנו. "זה לא טעם העבר, אלא טעם העתיד", הוא מוחה, "אנחנו משקיעים הרבה עבודה, מחשבה וידע". אבל אנחנו בשלנו. ככל הנראה, טעם העתיד הוא להגיע הכי קרוב לטעם העבר.
אחרי הארומה קוט מגיע תורו של המשמש הצבעוני, שאותו פיתח בן דור, והוא נחשב ל"שיא הפיתוח". אלו משמשים בצבעים שחור, אדום אש, סגול ואדום מנוקד, ובשרם, תאמינו או לא, אדום. כשהוא יוצא קר מהמקרר אנחנו משתגעים. אין, לא אכלתם פרי כזה. ואז מגיע תורם של השזיפים, שמסתבר לנו באותה הזדמנות שהם בין הפירות הבריאים ביותר שיש, ושככל שצבעם הסגול כהה יותר, יש בהם יותר חומרים נוגדי חמצון.
אחת המטרות של ההשבחה, ככלל, היא להביא לשוק פירות בריאים יותר, והשזיפים המיוחדים שנקטפים במטעי בן דור מכילים פי ארבעה חומרים נוגדי חמצון מאשר הרימונים, שנחשבים לאחד הפירות הבריאים ביותר.
אנחנו מתנפלים על שזיף הבריאות שנקרא "אדום הבר", ועל שזיף אבטיח, שהוא ירוק מבחוץ ואדום מבפנים, וגם על שזיף שנראה כמו לימון, ועל אפרסק שנראה כמו פיתה, וכל הטעמים מפתיעים ונפלאים, מחזירים את כבודם האבוד של הפירות הללו, שבשנים האחרונות אין כל כך חשק לאכול אותם.
מאחר שמרבית הפירות של מטעי בן דור, 2,500 טון בשנה, הולכים לייצוא, לבתי כלבו ולסופרמרקטים נחשבים באירופה, היכולת להתחרות עם מדינות כמו ספרד, שיש להן אותו אקלים כמו שלנו, אבל עלויות השינוע שלהם זולות בהרבה, מותנית אך ורק במציאת הזן המיוחד, הבריא, היפה והטעים ביותר. עשר שנים לוקח לפתח זן חדש, עוד חמש שנים להחדיר אותו לשוק, וכבר הגענו ל-15 שנה.
איכרים, כך אני מבינה, צריכים סבלנות. לספי בן דור יש סבלנות. חלק קטן מהייצור שלו מגיע גם לסופרמרקטים בארץ, ואפשר למצוא אותו בטיב טעם ובחלק מרשתות המזון. אם תמצאו תקנו. אף שמחירם גבוה מזה של הפירות הרגילים, טעמם שווה הכל.
אני קונה. בחישוב כולל זה עולה פחות מהרגילים, כיוון שכמויות הפירות שאני זורקת בשאט נפש, שכן טעמם אינו מזכיר אפילו טעם של פירות קיץ עסיסיים, צריכות גם הן להיכלל בחשבון הסופי.
פירות בן דור, יסוד המעלה, 04-6931161
נא להמתין לטעינת התגובות
