כשרה ולוהטת: ביקור במסעדת לילית
לא הרבה מסעדות הן אופציה לבילוי עבור שומרי כשרות ופחות מכך, לבילוי גורמה. קינוחי המופת בלילית החדשה, ללא שימוש בשמנת ובחמאה, גרמו למבקר הבית למחוא כפיים
מנה בלילית צילום: יחסי ציבור
הם מגיעים לבית הכנסת בשבתות, אבל רק לקראת תחילת קריאת התורה (ואז יושבים בסוף, מפטפטים בקול עם דתיי לייט אחרים ומעוררים את עצביהם של הזן הוותיק והאדוק). הם אוכלים כשר, אבל בבתי האוכל שהם פוקדים לא חייבת להיות תעודת כשרות.
הבטחה של בעל הבית "זה כשר פה, גם אצלי בבית אני לא מכניס טרף! " או תמונה של הבבא סאלי שתלויה על קיר חרסינות מהוה מספקות מבחינתם הוכחה לכשרותו של המקום.
לציטוט הם אומרים שחלוקת תעודות הכשרות היא בסך הכול עסק כלכלי מסריח - בעלי המסעדות צריכים רק לשלם, ובתמורה הם זוכים לתעודה פיקטיבית ממוסגרת. שלא לציטוט, זו לא הסיבה האמיתית: כל עוד הם לא מזמינים במסעדה מנה עם בייקון, הם לא מרגישים ייסורי מצפון.
שוק התעודות הפיקטיביות פופולרי יותר במסעדות העממיות יותר בתל אביב, המתפרנסות בעיקר מארוחות צהריים לעובדים במשך השבוע. המסעדות היוקרתיות, המתבססות על קהל איכותי ועל אירוח מוקפד בשעות הערב, פתוחות בשבתות ומתפרנסות בעיקר מההכנסות בסופי שבוע, וממילא אינן זקוקות לתעודת כשרות.
את מספר המסעדות הכשרות המכובדות בעיר אפשר לספור על יד אחת, ואולי אפילו לא להשתמש בכל האצבעות. "הקומה ה-11" במלון קראון פלאזה בעזריאלי הפתיעה אותנו לטובה; "ברונו", גם היא בעזריאלי, קצת פחות.
מסעדת לילית יחסי ציבור
"לילית", במשכנה החדש בבית אסיה, נחשבת בעיני דתיים רבים הכשרה הטובה בעיר, ולשם הגעתי לבקר עם דתי לייט. למותר לציין שתעודת הכשרות במסעדה אמיתית לחלוטין, ולפיכך גם המחמירים יכולים לאכול בה בשלווה.
מסעדת הגורמה, השוכנת בצומת סואן, התגלתה כפינה שקטה ונעימה. רחבת ידיים, עם רווח גדול בין השולחנות, שקטה, רומנטית. שלא במפתיע, כמעט רוב יושבי המסעדה באותה שעה שהגענו חבשו כיפה. לקראת העונה החמה בנו במסעדה תפריט קיצי חדש, המיועד גם לחילונים, שאפשר לבחור בו מנה ראשונה ועיקרית ב-120 שקלים .
לפתיחה הוגשו לשולחננו פנכות: אחת עם קרם חצילים טעים בעל מרקם עדין, אחרת עם ריבועי גזר ולפת מוחמצים. הן לוו בפרוסות טריות של לחם דגנים עשיר. למנות הפתיחה הוזמנה מנת ניוקי צרובים עם פטריות יער וכמהין (48 שקלים ), המנה הייתה עשירה בטעמה אם כי מלוחה מעט, ואספרגוס ירוק עם ביצה עלומה, ויניגרט חרדל ותרד טורקי (כחלק מתפריט הקיץ) קליל ומפתיע.
לעיקריות הזמנו סינטה של עגלה שמנה, מגולגלת על שיפוד, עם גרמולטה קשיו, בלסמי ופירה מזלג (בתוספת 15 שקלים לתפריט הקיץ), שנראתה בצלחת כיצירת מופת. בשרה היה נגיס ונימוח בו בזמן, והיא הייתה בעלת טעם בשרי עשיר. גם הפירה שליווה את המנה היה עשוי ביד אמן, למרות פרוויותו.
בהמלצת המלצר האדיב הוזמנה מנת פריים ריב (115 שקלים ) במשקל כולל של חצי ק"ג (כולל העצם). גם הסטייק נראה מושלם וצרוב שתי וערב עם פס שומן צמוד לעצם, כמו שכתוב בספרים, אבל דווקא כאן התאכזבנו. הטעם, ובעיקר המרקם, התגלו במרעם. זה לא המרקם שהיינו מצפים לפגוש בסטייק כזה סקסי. הוא היה צמיגי ולא לעיס בעליל.
מנה בלילית יחצ
גם לאחר שהוחזר אחר כבוד לשכיבה קצרה נוספת על הגריל הוא לא היה מדהים, אם כי חל בו שיפור מסוים. או שהוא לא יושן כראוי או שהוא הונח על גריל כשהוא לא חם מאוד, ולפני שהספיק להיצרב ברחו מיציו החוצה וכל עסיסיותו התפוגגה והשאירה אותו יבשושי וצמיגי מעט.
מראש חששנו מקינוחי הפרווה. בעצת המלצר המקצועי והאדיב בחרנו, לאחר התלבטויות רבות, שתי מנות. קראמבל של ריבת תפוזים ופקאן (38 שקלים) היה טעים ועשיר, וגלידת הג'ינג'ר הנלווית עקצצה בחינניות בלשון ונתנה קונטרה למתיקות המנה.
קינוח בלילית. מחיאות כפיים לשף יחצ
גם מרק שוקולד חם וגלידת קינמון (42 שקלים) שהוגש היה מצוין, ולהפתעתנו קיבלנו על חשבון הבית גם קינוח שלישי בצורת טארט קטן עם קרם קוקוס ובננות ברולה (36 שקלים ), והוא הפתיע בטעמו וברעננותו. יצירות המופת האלה, ללא שימוש בשמנת ובחמאה, חייבו אותנו לסיים את הארוחה במחיאות כפיים לשף נועם דקרס.
ובאמת לא ניתן להתעלם מהמפעל הקדוש של המסעדה, בשיתוף
על"ם, לשיקום בני נוער בסיכון. בכל נקודת זמן שהיא מועסקים במטבח המסעדה 13 בני נוער, שבנסיבות אחרות היו עלולים למצוא את חייהם בפחי האשפה.
תקופת ההכשרה שלהם נעה בין שנה לשנה וחצי, ובסופה הם כבר חצי מומחים בעסקי המסעדנות. במשך השנה עוברים במסעדה שלושים צעירים בערך, וזה מחזק את התחושה ש"לילית" היא לא רק עסק כלכלי - היא גם סוג של שליחות.
"לילית", רחוב דפנה 2, בית אסיה, טלפון 03-6091331
נא להמתין לטעינת התגובות
