מיקי בורגנים: פגישה עם מלך הכלות
בגיל 36 מיקי בוגנים החליט סופסוף להרגיש בנוח עם עצמו: הוא חזר לתלתלים הטבעיים שלו, אין לו בעיה לחשוף כרס בבריכה, והוא נהנה באותה מידה מהחיים בברנז'ה ומחאפלות עממיות
בוגנים, איש ששנים מחליק, מפנפן ומקפיד על פריזורה מדויקת שכבר רשומה על שמו בטאבו, בחר בצמד מילים שכבר נשכחו מהעולם: "המראה הטבעי". ככה זה: יש אנשים שהתבגרות עבורם היא החשש מנקבוביות פעורות כשל לחוח תימני או מצניחה חופשית של החזה לפיקות הברכיים. אבל דווקא אצל בוגנים-סמן ישראלי לשיק ולעתים גם לסטייל גדול מהחיים - השלום והתשובה השפויה להפתיע, מתחילים בתוכו ובזקיקי שערותיו.
"התלתלים זה השיער הטבעי והאמיתי שלי", הוא מפרשן את המהפך. "זאת פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי ללכת ככה, ואני חושב שזה קשור לביטחון עצמי. שאת לא חייבת לצאת מרוטשת מהבית.
אני, מיקי בוגנים, ספר, מאפר, איש טלוויזיה, יזם בעסקים, ואני, מיקי בוגנים, לא דוגמנית! מותר לי גם להיראות לא טוב ומותר לי להשמין ומותר לי לרזות. וזה שלב כזה של התבגרות כיפית, של להרגיש בנוח עם עצמי ולהגיע לאיזו קבלה עצמית. שנים הרגשתי שמאוד מצפים ממני. כנראה אני מרגיש מספיק בנוח ללכת ככה כיום, עם השיער האמיתי שלי, גם אם אנשים אומרים לי 'מה שמת מירי בוהדנה על הראש?', שזו המחמאה הכי גדולה בעיניי".
הפריזורה היא רק סימפטום. אתה יכול להסביר מה השתנה?
"כשאתה אמיתי עם עצמך, מתחבר לטוב ולרע שלך, אז הכול פחות דרמטי. אין לי ווליומים. בגיל 36 אתה מוכן יותר לעליות ולירידות, ואני הרבה יותר רגוע. לא בטמפרמנט שלי-אני עדיין אדם חי, נושם, אסרטיבי, היפראקטיבי לפעמים, אבל אני יותר בטוח בעצמי, יותר רגוע, יותר נינוח.
מתי זה התחיל? זה תהליך כזה, שבא עם הפרסום. אתה רואה את עצמך יותר, כי מצלמים אותך ואתה בטלוויזיה. אז פתאום ראיתי איזה שמן אני, פתאום ראיתי מה אני רוצה להגיד ומה רע להגיד. וכשאומרים לך על משהו בפעם הראשונה שהוא מזעזע, אז סבבה. מזעזע. אחר כך קשה מאוד לזעזע אותך. מה כבר יכול לזעזע אותך? ".
"מעט מאוד. זה חלק מהקבלה העצמית הזו שדיברתי עליה. אני הולך לבריכה עם שורטס והבטן בחוץ. לא מתחבא בבית שלי".
ואז , התבגרות או לא, מופיע קול בראש: "תראו אותו, מה הוא חושב שהוא"?
" לא. פעם היה לי. כיום אני אומר לעצמי שאני לא דוגמן, שאני לא חייב לאף אחד כלום. אז שיגידו ששמתי על הראש מירי בוהדנה. לי נוח עם עצמי".
שבוע לפני הריאיון, במספרה האולטרה-יוקרתית שלו, בוגנים ותלתליו המהוקצעים מתחילים עוד יום מטורלל. בתוך הריזורט הבוגנימי הפנטזיה עובדת חזק: הכול ריחני, מהמם ומקצועי לעילא.
העונה היא עונת החתונות-הסיבה האולטימטיבית להפוך לנערת הליווי הסודית של בוגנים (בשלב הזה יש לציין כי אף אחד מאנשי המספרה לא ידע מה תפקידי במקום), האיש שהפך לפנטזיה של כל כלה ישראלית פוטנציאלית, ואיש האמון באופן כללי על התת-מודע הקולקטיבי של המתחתנת הישראלית. את חותמת האישור הסופית למעמדו קיבל לאחרונה, כשרקח את האיפור-שיער של הכלה עינב ("היא קסומה") בובליל .
בעשר וחצי בבוקר המספרה שלו כבר מבעבעת מכלות, בנות לוויה מהשאול, ספלי מקיאטו ואנשי מקצוע המזמזמים סביב האובייקטים. חמש כלות צפויות להגיע באותו יום, מעבר ללקוחות הרגילות, ובמספרה מתכוננים לעניין כמו לסיכול ממוקד.
בוגנים, בכפכפים מעוצבים, פדיקור עשוי, שיזוף של הריביירה האיטלקית ותכשטת אלגנטית על מפרקי ידיו, חולש על כולם. מפתיע שלמרות שכטאלנט, אושיה ובקרוב תאגיד למוצרי שיער הוא יכול להרשות לעצמו לשבת בצד ולרדות
"מיקי הוא גאון אבחון", סחה כלה לעתיד, עיניה מאירות כשני נרות ריחניים. "ישר הוא ידע שאני עורכת דין, בלי שאמרתי לו. והוא ישר ניחש מה אני רוצה. לא הייתי צריכה להגיד לו כלום. הוא פשוט קרא אותי". את המשפט הזה, אגב, אשמע מכל אחת מהבנות שיעברו באותו יום תחת טלפיו של בוגנים.
האיש הזה, שהצליח להפוך עצמו לחלומה של מתחתנת, עדכנית או מסורתית, מירוחם או מרמת אביב ג', אוחז בכריזמה הגורמת לכלות לאו דווקא עשירות לבוא ולשים את החסכונות שלהן על השולחן המעוצב (איפור-שיער אצל בוגנים יעלה לכן כ-3,000 שקל ). ורק על זה מגיע לבורגנים-סליחה, בוגנים-דוז פואה.
האוטוריטה, אגב, ממש לא עסוקה באותו רגע בלהתבשם ממחמאות, אלא בהוראות: "תנו לי 303", הוא יורה לחלל. משום מקום מסתדרים בשורה שלושה אסיסטנטים צעירים, שעד כה לא היה ברור תפקידם במקום, מעבירים ביניהם את האובייקט המבוקש כחבורת מתמחים צעירים בחדר ניתוח, עד שהוא נוחת על האפידרמיס המלכותי של הכלה.
"לאוסקר", נותן בוגנים את מילת הקוד אחרי 20 דקות של עבודה מרוכזת, מעט פסיכולוגיה ולא מעט הומור ("להרפות, את לא מרפה את העיניים. אל תיגעי. נו, באמת, במה לא לגעת? בבעלך! לעולם!"). טופסי השחרור נחתמים, ויאללה, לאוסקר באולמי 'בון טון', או משהו כזה.
כולם מרוכזים בכלות, וזו הזדמנות מצוינת להפנים את הקודים הסודיים: כלה אחת היא "אילנית לוי במרוקו", אחרת היא "אנג'לינה ג'ולי". ומשונה , אבל התוצאה של כולן זהה להכעיס. ולא בגלל בוגנים, רב אמן בכל הקשור לאיפור, אלא בגללן, נו.
מתחתנות אמצע הדרך 2009 מאובזרות בסוף במראה שמכנה אחת מחברות הכלות, "שיהיה נקי, לא יותר מדי, כי היא לא מתאפרת ביומיום, פשוט כזה, עדין, כאילו?! ". בקיצור , כאילו כל אחת נורא רוצה להיות יוניק, אבל בסוף כולן נראות כאילו נחתכו מאותה כנאפה.
"אין מודל לכלה הישראלית", מבאר לי בוגנים תוך הדבקת ריסים מלאכותיים לכלה סוררת. "עבדתי עם כלות מכל העולם, והישראלית היא לא הכלה האמריקאית ההיסטרית, היא לא כלה מהגיהינום. ראית איך נראות כלות בצרפת? מזעזע. דווקא בארץ נורא מפותחים בקטע של שמלות, איפור, שיער, המסביב.
מה שטוב בכלות הישראליות זה שכמו שהן ביומיום הן יהיו בחתונה שלהן. בנות שאוהבות שיער עשוי ואיפור חזק ושמלות קצפת יעשו את זה גם בחתונה שלהן. כמו בכל דבר, אנשים שוכחים שהתחום הזה אישי, ושם אני משתדל לא לטעות. סגנון העבודה שלי הוא ורסטילי. אני באמת נורא נהנה, גם מכלות הכי עשויות עם עיניים מעושנות ושיער של בריז'יט בארדו, וגם מבנות עם האיפור הכי נקי והשמלה הכי קטנה".
ספר סיפור זוועה.
"אין אצלי זוועות. הכול מושלם. אני גם נורא מנסה לזהות מה הכלה אוהבת. אני מרגיש כל ויברציה
בגוף, יש כאלה שאומרות שאני קצת סייקיק".
כמה מילים על האסטרטגיה של כלה במספרה של בוגנים: כל אחת מהכלות שתגיע באותו יום תעבור תחת ידיו המיומנות לאיפור כולל ותסרוקת, אחרי הכנה מדוקדקת מטעם הצוות ותחת עינה הפעורה של אילנית לוי, מוזה וידידה, שצילומיה גודשים את הקירות.
"בילוש אחרי העובדים במקום ואחרי בוגנים עצמו יגלה שמדובר בעצם בסיירת מובחרת, גרסת הספריי לשיער: כל כלה במקום היא מבצע צבאי מורכב, הכולל דפי תדרוך, פגישת הכנה עם בוגנים עצמו שבה מוחלט הקונספט ויום ההוצאה להורג-כלומר החתונה-שבו היא מבלה בין שלוש שעות לארבע שעות וחצי במקום, יוצאת להצטלם וחוזרת לטאץ'-אפים אחרונים, רגע לפני השייבה המיוחלת.
"הכול מאוד מתוכנן", מסביר בוגנים. "כל אחת רשאית להביא חברה, כך שאם את טיפוס חרדתי, לא תיכנסי ללחץ. יש את הספרים שתמיד ישנאו את המלוות, אבל אני מאמין שהן החוט המקשר ביני לבין הכלה. מי שלא מתחבר אליהן-זו התנהלות עסקית מפגרת".
ההוכחה מגיעה בדמותה של אם הכלה השלישית של היום, שהחליטה לעשות לבתה חתונה אבל לכל השאר את המוות. קולה הוא הכלאה בין מקדחה חשמלית למכלאת ברווזים, דרישותיה - קן הקוקייה. אבל בוגנים, איש שפיגועי פח"ע מהסוג הזה הם מסטיק האשכולית שלו, מצליח לנטרל את הפצצה.
"את חייבת להירגע, מה זה? את חוצפנית", הוא מתרה בה בידידותיות. "אל תעשה לה כמו למפגרת", היא ממלמלת, אבל כבר מאוחר מדי. היא שבויה לחלוטין בקסם הבוגנימי. "מאמי, אל תדברי לא יפה על מפגרים", הוא מתרה בה. "מהממת! יאללה, לאוסקר", הוא משחרר את בתה במילת הקוד המוסכמת, אחרי איפור מוקפד ותסרוקת סולידית.
כניסתה של אורנה דץ, לקוחה, חברה ואישה שבאה לחדש את הצבע לשיער, לא גורמת לבוגנים לסובב את הראש. הוא כבר בוחש עמוקות בנקבוביות של הכלה הרביעית. "למיקי יש זיכרון של סוס", מחמיאה לו דץ, "הוא כישרון וחבר".
בוגנים: "היחסים בינינו טרגיים! ". דץ: "ובעיקר מבוססים על סקס. הוא גם אחראי על המהפך שלי מבלונד לברונטי. הוא מקלל אותי, צועק עליי-הוא האדם היחיד שאני מפחדת ממנו. ויש לו טעם נפלא".
את היום אני מסיימת על הקרשים. בוגנים מסיים אותו חיוני כטיגריס, ודוהר להצטלם לתוכנית התרבות החדשה "תרבות רעה" (ב"יס סטארס ישראלי") שבה הוא משתתף כחבר פאנל.
צעד מבורך מצד מי שעד כה הסתפק בתוכניות לייף סטייל (והיה חבר פאנל ארסי ב"דוגמניות") אך מאובזר בכריזמה שמספיקה לחמש תוכניות קולטורה ול-20 תיקי מעצבים, אחד הפטישים שלו. "אני לא רוצה לדבר על זה. דיבור על כסף מגעיל אותי. כולם יודעים, וזהו", הוא נוזף בי. "מצד שני, אני בעד ליהנות מהכסף. שונא מיליונרים שנוסעים באוטובוסים".
אוקיי . אז אז מה סדר היום שלך?
"קם בשבע בבוקר. עובר קשה. בצהריים עובד עוד יותר קשה. מגיע הערב-עובד יותר קשה. מגיע לילה, הולך לישון. בילויים פרועים? כבר שנים שלא. אנשים שעובדים קשה לא יכולים לבלות כל הלילה ולקום לעבודה. וזה כבר לא מעניין אותי. במקום בילויים, אני מעדיף שיבואו אליי הביתה ואעשה ארוחה.
אני מבשל אוכל ביתי מרוקאי, והכי-חביתה דיאטטית. ואין דבר שאני אוהב יותר מאום כולתום וריקודי בטן, אני מבלה פעם בשבוע במועדון בראשון שנקרא 'במבי', יש שם מוזיקה בערבית. ואני יודע ריקודי בטן, יש לי את זה".
אתה יודע מה הכי הדהים אותי במספרה שלך?חוסר האגו. אתה שם לגמרי.
"זה מה שמחזיק אותי בשפיות. אני מאמין שפיקציות לא יכולות להחזיק מעמד הרבה זמן-כלה שבאה אליי רוצה שאני אאפר אותה, שאני אסרק אותה. הן באות למיקי בוגנים והן מקבלות מיקי בוגנים. את אומרת שבמעמדי אני לא צריך ללכת לעשות קטלוג של 'גלי' עם אילנית לוי כשאני בעצמי מצטלם לפרסומות?
אני עושה את זה כי זו העבודה שלי, כי אני לא שוכח מאיפה באתי, כי רוצים שאני אהיה שם. זה סוג של מוטו. להישאר עם הרגליים על הקרקע".
ואיך זה שמלך הכלות מעולם לא התחתן? אין לך פנטזיה כזו?
"ממש לא. אני גם אדם שלא עושה לעצמו חנוכות בית, או ימי הולדת. זה נורא מביך אותי. אין לי בעיה לחגוג לאחרים, אבל לעצמי נורא קשה לי. על זוגיות אני לא מעוניין לדבר, אבל אני יכול להגיד שאם אעשה את זה, זה יהיה אצל עורך דין. מה רומנטי בזה? מקסימום הסכם הממון.
אז לא, חלומות להתחתן אין לי. אני מוכן יותר מאי פעם לאהבה הגדולה שלי. ובשביל אהבה אמיתית ובוגרת אתה חייב להתבגר. מדברים לא מעט על זה שהמונוגמיה היא לא האופציה היחידה, על אחת כמה וכמה אצל הומואים-לא אצלי. אני בעד זוגיות ישנה, הרמטית ופרימיטיבית".
ספר על ליין השיער החדש שלך.
"אני מרגיש שאני רוצה להתרחב, וחשבתי: רגע, מיקי בוגנים יקר ולא נגיש כבר קיים. היום אני רוצה שמישהי בשדרות או בדימונה תקנה מסכת שיער שלי. את הרעיון שצריך לחסוך חצי שנה בשביל לבוא אליי כבר עברתי. יש לי צורך להגיע ללב של כולם ולפתח מוצרים שהם טובים ושווים לכל כיס. וברמה האישית, להגיע ליום הזה שאת מייצרת מוצר וקוראת לו 'שמפו מיקי בוגנים', זה חלק מהחלום שלי, אפרופו חלומות. אז להתחתן לא, שמפו דווקא כן".
פנינה רוזנבלום, מישל מרסיה, שוקי זיקרי. מי אתה מביניהם?
"אני באמת-באמת מיקי בוגנים. מישל ושוקי הם אנשים שאני מעריך ושעשו מוצרים ברמה מאוד גבוהה בכיוון המקצועי, אבל אני רוצה להגיע לכולם, ואני מעריך את ההצלחה של פנינה רוזנבלום, היא זיהתה את הקהל העממי. בכלל, אני מאוד אוהב להעריך אנשים שאחרים אוהבים לא להעריך".
גם בתוכנית התרבות החדשה אתה בעד האנדרדוג?
"אני אומר מה שאני חושב. אנשים שואלים אותי 'מה לך ולתרבות? אתה ספר, אתה איש ריאליטי'. אבל זו תוכנית חופשית של אנשים שלא מפחדים להביע את דעתם, ואני רוצה להגיד את דעתי בצורה פשוטה".
כמו מנחם בן?
"טוב, הוא איש חולה רוח. הוא הכי נראה לי הומו-הוא נשוי עם ילדים והכול, אבל הדיבור שלו הוא של דודה פולנייה-רומנייה. הוא קורע אותי מצחוק, והוא אמר עליי דברים איומים. שואלים אותי אם אני לא נעלב. להגיד שאני נעלב מאיש שאומר שאין איידס? שמצד אחד קופץ על אסי עזר ומצד שני אומר שהומואים זה מגעיל? זה אדם מטורף. (תגובתו של מנחם בן: "אהבתי שלוחה כתמיד למיקי בוגנים").
אבל בתוכנית עצמה לא צריך להיות כתב תרבות. אני בן אדם, ומצד שני, אני האיש הכי פשוט שיש".
יש לך צורך להיות חלק מהברנז'ה ומצד שני להצהיר שאתה עממי.
"גדלתי ברמלה, ויש משהו באישיות שלי שהוא פשוט ונגיש, ואני נורא מתחבר לאנשים פשוטים. אני נהנה לשבת ב'קנטינה' עם כל החברים התל אביביים שלי, וגם נהנה לשבת עם האנשים הכי פרחים בחאפלה מזרחית. אני ורסטילי ויכול להכיל אנשים מכל מיני סוגים. אני נורא פשוט וגם נורא אקסטרווגנטי".
אגב , ליום הגאווה השנה, תלך?
"זה יום מאוד חשוב שאני נוהג לקחת בו חלק, פעם בתור צועד, כיום בתור מי שהחברה שלו עוזרת במימון דברים שקשורים אליו. אם עדיין ביום הגאווה באילת זרקו ביצים על אנשים וקיללו, ואם עדיין יש שרים בממשלה שאומרים שהומואיות זו מחלה, וכשבמצעד בירושלים דוקרים אדם-אז זה חשוב.
אני מכיר את הדעות הפלצניות שאומרות אל תתגאה ואל תתבייש, ולמה צועדים דווקא אלה שהם עם חצאיות? הרעיון הוא שכולם יצעדו, אבל לאנשים עם מראה רגיל אף אחד לא שם לב. תמיד אנשים יתייחסו לדראגיות, לטראנסג'נדריות ולכל המיקי בוגנימיות".
מה זה המיקי בוגנימיות?
"הנשיים, הבלונדינים, עם הדיבור המאנפף. כשנכנסתי לתעשייה זה היה: וואו. היו הומואים, אבל לא היה כמוני. היום, כשליאון מהאח הגדול אומר שהוא הכניס קבב לפה, כבר לא צריך להסביר מה זה".
התחלנו בהתבגרות. בוא נסיים איתה: זה מדאיג אותך?
"חיצונית, אני מרגיש טוב מאי פעם. קמטים לא מדאיגים אותי, ואם משהו ידאיג אותי אני אעלים אותו, אני עדיין חלק מהתעשייה הזאת. חוץ מזה, לא ידעת? למרוקאים אין קמטים! אני מרגיש יותר יפה מבגיל 20.
ניתוחים שעשיתי? זו שאלה מאוד מפגרת! דובר על השפתיים שלי רבות. זה טבעי, ישר מהפלסטיקאי. אני בסיסי: אני רק רוצה להיות כל הזמן בריא ושמח. בשבילי אושר זה ללכת בים, בהכי קלישאה שיש. אבל לא לטעות, אני גם נורא נהנה לטוס לניו יורק. ואני לא מקנא באנשים שהמקצוע שלהם קצוב בזמן. אני אדם שמפתח, אני לא עומד במקום, אני לא מפחד מהסוף כי אני רואה התחלה חדשה ".
נא להמתין לטעינת התגובות
