יא חביבתי: ריקודי בטן במקום טיפול
מיטל סאסי הייתה בחורה צנומה, דיכאונית וא-מינית. היום היא מתחברת לנשיות השופעת, למיניות המתפרצת והכי חשוב - לעצמה, והכל בזכות ריקודי הבטן, מקצוע שאימצה לפני שבע שנים ושינה לה את כל החיים
אם הייתם מכירים את רקדנית הבטן מיטל סאסי לפני שבע שנים, הייתם פוגשים מישהי אחרת לגמרי. "בזמנו לא הייתי מחוברת לגוף שלי ולמיניות שלי. רוב הזמן המיניות שלי הייתה מאוד מתנדנדת, לא הייתי מסוגלת לצאת עם גבר באופן קבוע, היו לי המון דיכאונות, משהו אצלי לא היה שלם מבחינת הנשיות שלי. היום אני נמצאת בשיא הנשיות שלי. לפני שנה וחצי עשיתי ציצי, עליתי קצת במשקל, וכולם אומרים לי שאני משתבחת עם הזמן".
סאסי, 31, זוקפת את השינוי בתחושותיה ובחיצוניותה לזכות ריקודי הבטן, תחביב שהפך למקצוע שאימצה לפני כמה שנים, והיא ממליצה לכל אשה להתנסות בחוויה. "זה לא משנה אם את כוסית, שמנה, צעירה או מבוגרת. כשאני מלמדת ריקודי בטן, אני רואה את התהליך שעוברות הנשים. הן באות אלי רזות מדי, או שמנות מדי, את רואה את הערעור בביטחון שלהן ואיך שזה משתנה במהלך השיעורים. פתאום הן מרגישות יותר טוב, חוות חוויות חדשות.
"חלק מהבעלים של התלמידות שלי אפילו דוחפים אותן ללמוד, כי זה ריקוד שמאוד משחרר מינית ושיכול גם לפתור הרבה בעיות במיטה. ראיתי את זה גם על עצמי. לפני ריקודי הבטן לא חוויתי אורגזמה בחיים. הרטט של הריקוד משחרר את כל הגוף, גם את האיברים הפנימיים והמיניים שלנו, ומזרים את הדם גם לנקודות שהן די פסיביות. חוץ מזה, בריקודי בטן שורפים 400 קלוריות בשיעור, זה ספורט לכל דבר, מחזק את שרירי רצפת האגן, דבר שהוא מאוד חשוב לאשה".
העיסוק בריקודי בטן גרם למהפך של ממש בחייה של סאסי. "הריקוד שיפר לי את הצורה החיצונית, וכמובן גם תרם לנפש. פתאום את רואה את הקימורים בגוף, פתאום הבטן נהיית גמישה, הידיים נהיות גמישות, הגוף נהיה כמו גיטרה. פתאום קיבלתי את הפיסול הזה, המבנה הנשי שלא היה לי. בזכות הריקוד גם התחברתי לעצמי והתחלתי לאהוב את עצמי, את הפנימיות שלי. קודם הייתי מופנמת, מאוד צינית, סרקסטית. היום יש לי חיבור טוטאלי עם עצמי מכל בחינה, וגם הפכתי להיות בן אדם יותר רך לסביבה. יותר מחבקת, יותר אוהבת. בזכות הריקוד גם הפסקתי לעשן, כי הריקוד דורש המון מאמץ וסבולת לב-ריאה. קודם הייתי מעשנת שתי קופסאות ליום, ועכשיו אני לא מוכנה להופיע במקומות שמעשנים בהם".
סאסי, רווקה תל-אביבית, גדלה ברעננה. לריקוד התחברה בגיל מאוד צעיר, אבל בהתחלה לא חשבה שתעסוק דווקא במחול המזרחי ובמוזיקה האוריינטלית. "רקדתי ג'אז, רקדתי פלמנקו. לא הייתי בצבא, כי המסגרת לא התאימה לי. אני בן אדם שלא יכול להיות במסגרות, כנראה בגלל זה גם בחרתי בסופו של דבר בריקודי בטן, שזה ריקוד לא ממוסגר, אלא מאוד אינדיבידואלי. בגיל 24 נסעתי להודו, וכשהגעתי קיבלתי שוק תרבותי. הייתי שבוע במלון, לא רציתי לזוז, ורק חיכיתי לטיסה חזרה לארץ. אבל כשהגעתי ארצה, פתאום נפל לי האסימון. פתאום האנטי של הודו גרם לי לאיזו חיבה, והבנתי שאני צריכה לחזור לשם מיד".
שבוע לאחר מכן מצאה
למדתי כמה קורסים קצרים, וכשחזרתי ארצה חיפשתי משהו שיש לו ניחוח דומה ואותנטי, ומצאתי את ריקודי הבטן. נרשמתי לחוג ריקודי בטן בנחלת בנימין, נסעתי ליפו, קניתי סטוק של קלטות של רקדניות בטן מצריות והתחלתי את התחקיר".
ההתמכרות של סאסי לריקודי בטן לא איחרה להגיע. "מצאתי עצמי באיזשהו שלב יושבת כל היום בבית מול הקלטות של רקדניות הבטן המצריות המפורסמות, דינה, פיפי עבדו, מונה סעיד, ומסתכלת בהן מהופנטת".
- מה בעצם גרם לך להיות כל כך מהופנטת?
"החיבור שלהן לגוף גרם לי לרצות להיות במקום הזה שבו גם אני מחוברת לגוף שלי. הייתי בחורה מאוד רזה באותה תקופה, מעשנת המון סיגריות. הרקדניות מאוד עשו לי את זה, כי הן היו נראות לי מלאות, אבל עם גוף חזק מאוד ולא מידלדל. תמיד היה חסר לי השיק הנשי, הייתי בן אדם שלא מחובר לגוף ולנפש, אולי אפילו הייתי א-מינית באותה תקופה".
- ואיך הגיבה הסביבה למקצוע שכזה?
"הסביבה לא אהבה את זה, כי אנשים לא מבינים את המהות של המחול המזרחי. רואים ריקודי בטן, אז מיד מסתכלים על זה כעל ריקוד טיזי, ריקוד זול. לא רואים בזה משהו אמנותי. המשימה שלי זה לשנות את הפנים של ריקודי בטן. אני רוצה שזה יתקבע כאמנות, כמו בלט קלאסי. אנחנו חלק מהמזרח תיכון, זה חלק מהתרבות שלנו. מוזיקה ערבית זו לא מילה גסה".
- ומה הגברים אומרים?
"לא מזמן נגמרה לי זוגיות של שנה. עם רוב הגברים היחסים הסתיימו כשהם שאלו 'איך אביא לאמא כלה שהיא רקדנית בטן?'. האקס שלי דווקא מאוד קיבל את העיסוק שלי בריקודי בטן, אבל ברגע שזה הגיע לקטע של בוא נהיה רציניים ונמסד את זה, הוא הלך ארבעה צעדים אחורה. אז אמרתי לו 'צ'או, ביי'.
"אני פתוחה להצעות לגבי זוגיות, אני מאוד רוצה ילד, זה חשוב לי יותר מהכל, אפילו יותר מזוגיות. אתן לזה עוד קצת זמן, ואם לא אמצא זוגיות, אז אעשה ילד לבד. עכשיו אני לבד, אבל יש לי את שתי אהבות חיי - את הכלבה שלי מוצ'יצ'ו והחתולה שלי הוואק - ואת הריקוד שזה החיים שלי ושממלא אותי".
כיום סאסי מלמדת ריקודי בטן באופן פרטי בקבוצות קטנות וגם מופיעה באירועים שונים. "הופעתי לא מזמן במצרים עם דינה, רקדנית הבטן הכי נחשבת שם, ועם הזמר סעד אל-סרייר, שהוא כמו אייל גולן של מצרים. הופעתי גם בירדן, בטורקיה. הכרתי המון אנשים מלבנון, ואנחנו מתפללים כל יום שיהיה שלום, כדי שנוכל לעשות שיתופי פעולה. יש לי המון חברים ערבים, הפייסבוק שלי מפוצץ במצרים ולבנון. אבל אני בשם האמנות נטו, לא מעניינת אותי פוליטיקה. יש לי חזון לגשר על כל השנאה דרך הריקוד והמוזיקה. וגם אם אני מצליחה לעשות את זה רק לכמה אנשים - גם זה טוב".
סאסי לא רק רוקדת אלא גם מתקלטת. "עד לא מכבר עשיתי במשך כשנתיים בסופי שבוע אצל ניר צוק מ'ג'פה בר' ליין שנקרא 'בסבוסה'. הייתי מתקלטת שם מוזיקה אוריינטלית, ערבית, הודית, קצת טורקית ובעיקר פופ ערבי שמח מאוד. היו מגיעים תיירים, ערבים, יהודים, וזה היה פשוט מדהים איך שהמוזיקה עושה את כולם שמחים. כולם היו בהיי, לא רצו ללכת הביתה. כיום אני מחפשת מקום חדש שיהיה כמו בית בשבילי ומוסד לתרבות אוריינטלית. אבל הרבה בעלי מקומות פוחדים שזה יהפוך לחאפלה. אבל מה רע בחאפלה? מה רע במשהו שמח?".
- מה מייחד אותך כרקדנית בטן?
"החיבור הבאמת טוטאלי שלי למוזיקה. אני מתמצאת במוזיקה הערבית לסוגיה, בדיוק כמו איזשהו שדר שמשדר שירים אצלנו ברדיו. אני גם לא משתמשת בכוריאוגרפיה כשאני רוקדת. אני לא בעד כוריאוגרפיה, לא בעד מסגרת. לדעתי, הסוד של רקדנית בטן זה אימפרוביזציה, כי זה משהו שאת ממציאה באותו רגע, זה בא מהנשמה".
- העיסוק בריקודי בטן דורש איזושהי תזונה מיוחדת?
"אני לא עושה דיאטות, אני אוכלת חופשי, אבל הפכתי לצמחונית לפני חמש שנים. יום אחד פשוט החלטתי שבשר כבד לי לבטן ולנשמה. אני שותה המון מים כי מזיעים המון, זו ממש כמו פעילות אירובית. חשוב לי לא להיות רזה מדי, הגוף צריך להיות יפה, מחוטב. ריקודי בטן מחטבים בדיוק במקומות הנכונים וגם מעלימים את ה'לאב הנדלס'".
- אפרופו חיטוב, כיום כמעט בכל מכון כושר יש גם חוג לריקודי בטן.
"אני שמחה שריקודי הבטן יצאו החוצה, אבל מצד שני, כיוון שזה הפך למעין טרנד, זה גם נהיה קצת פרוץ ולא בדיוק מקצועי. אני בחיים לא אעבוד במכון כושר, כי לא מגיעות לשם נשים שבאמת רוצות ללמוד את הריקוד, אלא כאלה שבאות על הדרך אחרי הספינינג. אין פה אספקט רוחני, ואילו בשבילי ריקודי בטן זה חיבור של גוף ונפש".
- מה השאיפות שלך לעתיד?
"אני מאוד רוצה לפתוח בית ספר לריקודי בטן וגם בר-מסעדה עם מוזיקה אוריינטלית ועם אוכל לבנוני, מצרי, פרסי. אני רוצה לעשות פיוז'ן אוריינטלי עם הופעות של רקדניות בטן ומוזיקה חיה, ממש כמו במצרים. אני רוצה להביא את מצרים לארץ. אני יודעת שזה חסר כאן, ושזה גם ילך. כבר התחלתי לחפש מקום וספונסרים. אני לא טובה בכלכלה, לא טובה במסחר, אני טובה באמנות, אז אם יש מישהו שרוצה להצטרף לחזון שלי - אשמח".
- את ממליצה לכל אשה לרקוד ריקודי בטן, אבל מה עם גברים?
"מצחיק אותי לראות גברים שרוקדים ריקודי בטן. זה נראה כמו איזה דראג שואו, דראג קווין. גברים עדיין לא באמת מתחברים לקטע. אם מישהו יתחבר לכך, אז אלה יותר הגייז, או גברים סטרייטים שמאוד מחוברים לאנרגיה הנשית שלהם. צריך אגן כדי להתחבר לריקודי בטן. בואו נשאיר את ריקודי הבטן לנשים. שהגברים יתעסקו בקארטה ובג'ודו".
נא להמתין לטעינת התגובות
