כחושי בשר ומלאי רוח: פרשת השבוע
מתוך חלל ממית תאוות ומדביר תשוקות, מדבר אלוהים אל אהוביו ולוחש להם את תשוקתו, והם - כחושי בשר ומלאי רוח. שמא המדבר הוא גלגולו של העולם טרם הושלם? ואולי הוא הזמן שלפני הזמן? פרשת במדבר
על אף שכבר בספר שמות נטשנו ארץ נושבת ולאורך כל ספר ויקרא נטישה זו רק הלכה והתעצמה, במובן מסוים המדבר מתחיל כאן, בספר במדבר. כעת אנו עוסקים בבניית מחנה מסודר להפליא, מתוקתק; אנו מתרוצצים מספירה לספירה, ממקמים לפי דגלים, לפי סדר, מהמרכז והלאה, הכול לפי חוק ומשפט.
וכשהכול מוכן וערוך נותר רק להרחיק את אלה שלא מתאימים ולכן הזר הקרב אל המשכן יומת, וכן ימותו כהנים ולויים אשר ישלחו יד בתפקיד לא להם. ולכן גם מצורעים ושאר טמאים נשלחים אל מחוץ למחנה. באופן דומה, אפלטון בבנייתו את המדינה האוטופית שלו קובע לה סדר היררכי פנימי ברור ונוקשה, ומיד דואג להשאיר בחוץ את הלא מתאימים, כגון משוררים.
וכשהכול, כך נראה, מושלם - באות מהלומות של ספר במדבר. מכאן, סיפור אחר סיפור, יקשה עם ישראל את עורפו עוד ועוד; ואלוהים כנגדו יקשה את עונשיו יותר ויותר, מעין חזרה כפייתית על המאבק בין יעקב לאל. מי ינצח, כשהפעם האל נחוש שלא להפסיד, לצאת וידו על העליונה? נמתין עד שספר במדבר יפרוש לנו את תשובתו לשאלה זו: האם האב ניצח או הבן.
כבר עמדו על כך שמדבר הוא מקום מיוחד. מתוך חלל ממית תאוות ומדביר תשוקות, מדבר אלוהים אל אהוביו ולוחש להם את תשוקתו. כחושי בשר הם מלאי רוח. דֶבֶר ודָבָר (וגם דיבר) שוכנים זה לצד זה. במדבר, במקום הנקי מאובייקטים מסומנים במילים, יכולה המילה-הסימן לפעול לשמה, לא כדי להתייחס אל דבר מה חיצוני המושך את העין והמפתה במראיתו. כמו אהבה שאינה תלויה בדבר – בָמדבּר המילה והדיבור אינם תלויים בדבר. הדיבור הקדוש יכול להיבדל בשממה הזאת מכל דיבור אחר, אשר לכאורה דומה לו, אך איננו קרב להיות טהור ונשגב כמותו.
יש עוד פן
וכך גם האדמה בפרשת 'קרח' – "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ", אשר פותחת את שפתיה בתוכחה אילמת ובולעת את קורח ואת כל עדתו. ובדומה לאתונו של בלעם אשר בעליה מנהל איתה שיחה פעילה, גם הבאר מפרשת 'חוקת' היא בת שיח שיש לענות לה: "עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ". גם לאדמה גם לאתון וגם לבאר יש פה, יש להן מסר להעביר.
המדבר מצמיח יער תעתועים, נווה כוזב, ג'ונגל רפאים, ובו שבילי זיכרוננו מובילים אותנו אל הזמן שלפני ההיסטוריה, הזמן שהוא לא זמן. שם כבר שמענו את הנחש מדבר-לוחש כאילו יש בו רוח - רוח חוכמה ושכנוע. שם כבר פצתה האדמה פעם את פיה לקבל דמי הבל הנרצח בידי אחיו.
שמא המדבר אשר בו אנו עומדים עתה הוא גלגולו של העולם טרם הושלם, לפני בריאת הגן, מעין קדמת עדן? הזמן הזה שהוא לפני הזמן, נרמז במשנה מרתקת במסכת אבות פרק ה: "עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן: פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, והמן, והמטה, והשמיר, הכתב, והמכתב, והלוחות. ויש אומרים אף קברו של משה רבנו".
לא לחינם רוב ברואי בין השמשות שייכים למדבר – כשם שהם נבראו בין שמשות, כך הם נותרו בין תחומים: חצי מציאות חצי אשליה, חצי דבר חצי דיבר, חצי מדבר חצי גן עדן.
בכך לא מסתיימת רשימת "הבין שמשות". ישנם עוד דברים אשר בהיותם נתונים במדבר מגיעים אל גבול הדיבור. ולא תמיד אנו מזהים את ההזדמנות היקרה הזאת. משה ואהרן עתידים להיבחן ולהיענש בספר שלנו על שלא דיברו אל הסלע, למרות הציווי המפורש "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ', ח').
בספר הזה, הפותח את דפיו בפנינו השבת, אנו מוזמנים להצטרף אל סדנת "הקשבה למִדְבָּר" הכי ארוכה שידענו. איך להבין את קולו של המִדְבָּר המְדַבֵּר על כל שליחיו והופעותיו. איך לשמוע למילים בלי להיתפס למראה. איך לשמוע דיבור בלי להיתקע במילים, אלא להגיע עד למהות.
נא להמתין לטעינת התגובות
