קליפורניקיישן: יש מה לעשות בקליפורניה
סן פרנסיסקו האלטרנטיבית, לוס אנג'לס הממותגת, ביקור אצל היצורים החיים הגדולים בעולם, קפיצה קטנה להוליווד, קצת בטן-גב על החוף וביקור מתבקש על גשר הזהב שהתגלה בכלל ככתום. ורד איל-סלדינגר ארזה את הפקלאות והילדים ונסעה לחופשה בקליפורניה
שמים כחולים ושמש מחייכת קידמו את פנינו בסן פרנסיסקו. על אף שקליפורניה ידועה כארץ שטופת שמש, כולם טענו שזהו דווקא יום לא אופייני, ושנחכה ונראה. תחילה יצאנו להגיד בוקר טוב לאוקיינוס השקט. חוף רחב ורגוע, אנשים מטיילים עם כלבים, רצים ואפילו גולשים, וכל זאת למרות הקרירות של אפריל.
מזח 39 בנמל סן פרנסיסקו ראובן קסטרו
משם פנינו אל פארק שער הזהב (Golden Gate Park) הגובל בחוף. זהו פארק ענק ובו שטחי טבע נרחבים, שבילי הליכה או רכיבה על אופניים, מגרשי גולף, טניס ועוד. התחלנו בגן התה היפני שבו עמדו עצי הדובדבן בשיא פריחתם, בנוסף על בריכות, גשרים, פגודות וגינון מרהיב. שם גם הזמנו קנקן תה יסמין גדול שלא נגמר.
משם נסענו לאגם שבתוך הפארק, ובמרכזו אי ומפל קטן. טיילנו סביב האגם ועל הגשרים החוצים אותו, ושכרנו סירת משוטים לשעה – כמעט כמו בפארק הירקון. לסיום יומנו הראשון נסענו אל הפסגות התאומות (Twin Peaks), והשקפנו על כל העיר מלמעלה.
יום 2: אריות ים משתזפים
פתחנו את היום בצ'יינה טאון, רחוב ארוך ומקושט ובו חנויות מזכרות סיניות ופסלי ברונזה חמודים של ילדים משחקים, קופים וסוסים – אינסוף אפשרויות לצילומים עם הילדים. משם פנינו אל "רציף 39",
מלכודת התיירים הקלאסית. הטיילת, שהייתה פעם רציף דייגים, עמוסת חנויות ומסעדות, מופעי רחוב מועלים ללא הפסקה על במה במרכז הרציף, ועל פלטפורמות במים רובצים אריות הים השמנים בהמוניהם.
יום 3: פסטורליה בעמק נאפה
אפשר להתעכב על טעימות היין. עמק נאפה רויטרס
כדי לצאת קצת מהעיר בילינו את היום בעמק נאפה, המכונה "עמק היין". זהו איזור של כרמים ויקבי בוטיק, המלווים בסיורים וביקורי טעימות. אפשר להתעכב על טעימות יין, אבל כשנוסעים עם ילדים זה לא הכי מתאים.
אנחנו פשוט נהנינו מהנוף, מפיקניק באחד היקבים הרבים באיזור עם יין מקומי, גבינות ושאר מטעמים. על אף מזג האוויר הגשום (כן, האזהרות בדבר מזג אוויר הפכפך היו במקומן, מתברר), העברנו יום נעים בעמק הפסטורלי.
אפשר לטייל ב"עמק היין" בנחת ולחזור לסן פרנסיסקו באותו היום, אבל חובבי היין יעדיפו אולי גם ללון באיזור.
יום 4: הגשר מזהב
מפורסם ומרשים. גשר הזהב צילום: sxc
איש אינו עוזב את סן פרנסיסקו בלי להזין את עיניו בגשר שער הזהב המפורסם והמרשים (שצבעו, אגב, כתום) ובלי לנסוע או ללכת לאורכו. לאחר שצפינו בו מנקודת התצפית, צילמנו מאינסוף זוויות וחזינו באונייה עוברת תחתיו, חצינו אותו בנסיעה.
היעדים היו סוזאליטו (Sausalito), עיירה ציורית ויפה, ומארין הדלנדס (Marin Headlands), שמורת טבע ובה שבילי הליכה יפים שעוברים על החוף, על הגבעות ועל הצוקים הגבוהים.
מרכז המבקרים במקום סיפק לנו מידע על מסלולי ההליכה, ובחרנו מסלול רגוע שמקיף את הלגונה, יורד לחוף הקטן ועולה על הצוקים שמעל הים. המראות מרהיבים.
יום 5: פארק היורה
הפארק הלאומי מספר 1. פארק יוסמיטי ארכיון
השכם בבוקר יצאנו אל פארק יוסמיטי (Yosemite), הפארק הלאומי מספר 1 בארצות הברית. כלומר, יפה ומרשים, אבל גם עמוס אנשים בכל עונות השנה. הרים וצוקים אדירים מתנשאים מעל, ובמורדותיהם מפלי מים גדולים וקטנים וכמובן צמחייה מגוונת. באפריל השלג עוד רובץ על האדמה, קר, ולא כל הכבישים פתוחים עדיין. אבל ביוסמיטי, אומרים, לכל עונה היופי שלה.
הנסיעה מסן פרנסיסקו אורכת כארבע שעות. ביקרנו במוזיאון האינדיאנים ובכפר האינדיאני לדוגמה, שנמצא ליד מרכז המבקרים, ובמפלי יוסמיטי – מפל ענק בשני מפלסים ששביל קצר וסלול מוביל אל תחתיתו והוא מתאים לטיול אחר צהריים קצר ביום ההגעה.
אפשרויות הלינה ביוסמיטי מגוונות ויקרות יחסית. יש אתרי קמפינג ואפשר גם לשכור אוהל ב"מחנה האוהלים" הקבוע בקארי וילג' (Curry Village) ב-100 דולר ללילה. אוהל מחומם עולה קצת יותר. חדר עם שתי מיטות זוגיות ביוסמיטי לודג', שם השתכנו, עלה 250 דולר.
בקתות העץ המחוממות הן הפופולריות ביותר, ונחטפות חודשים מראש. יש גם את מלון אהוואני (Ahwahnee) שגובה 900 דולר ללילה. אפשרויות לינה נוספות הן בפריפריה ומחוץ לתחומי הפארק. כל המידע על טיולים ולינה ביוסמיטי נמצא באתר הפארק.
יום 6: ערפילים ומפלים
שביל של ערפל. מפל ורנאל צילום: ורד איל-סלדינגר
ביומנו השני בפארק יוסמיטי בחרנו לטייל ב"שביל הערפל" (Mist Trail) שמטפס ועולה אל מפל ורנאל. השביל מסודר ומסומן, בתחילתו סלול ובהמשכו בנוי מדרגות אבנים. זהו שביל תלול למדי, והטיפוס אורך כשעה וחצי. המפל מרשים ועצום, והשביל מוביל מתחתיתו ועד לראשו.
ככל שהתקרבנו האוויר נמלא נתזי מים, ובחלק העליון צעדנו תחת זרזיפי מים רבים. לא אידיאלי במזג אוויר קר, אבל אחרי טיפוס של כשעה וחצי, באמת כבר לא קר.
הכבישים ברחבי הפארק מובילים לנקודות תצפית יפהפיות ולטרקים רציניים יותר, אך רבים היו סגורים עדיין. כך לא יכולנו להגיע לנקודת התצפית המפורסמת בגליישר פוינט (Glacier Point) או לראות את "אל קפיטן" – עמוד הגרניט הגבוה בעולם.
יום 7: מחבקים עצים
היצורים החיים הגדולים בעולם. עץ סקויה ענק בפארק יוסמיטי צילום: ורד איל-סלדינגר
סמוך ליציאה הדרומית של הפארק נמצאת "חורשת מריפוסה" ובה עצי הסקויה הענקיים. אלה הם ה"יצורים החיים" הגדולים בעולם. כדי להקיף גזע של אחד העצים הגדולים דרושים יותר מעשרה אנשים.
הכביש היה סגור, אבל ניתן לעלות ברגל את שלושת הקילומטרים אל מגרש החניה שממנו יוצאים שבילי ההליכה. טיפסנו בכביש אל העצים המפורסמים. למעלה כיסה שלג את האדמה והוסיף הוד וקסם למקום.
נפרדנו מיוסמיטי ופנינו בחזרה לכיוון החוף, דרך איזורים כפריים-חקלאיים, אל העיירה מונטריי (Monterey), המפורסמת במיוחד באקווריום הימי שלה. האחרון נחשב לטוב ביותר בארצות הברית.
יום 8: לוטרות מחמד באקווריום
חיה ולא צמח. דרקון ים באקווריום הימי במונטריי צילום: ורד איל-סלדינגר
אל האקווריום הימי יצאנו בבוקר. כדי להימנע מהתורים הארוכים בקופות רכשנו כרטיסים מראש באתר האינטרנט. האקווריום מקסים ומעניין, ויש בו תצוגות יפהפיות של יונקים ימיים, דגים, סוסוני ים, מדוזות ועוד. החביבים עלינו היו הלוטרות (Sea Otters) החמודות והשובבות.
צפינו במופעי האכלה והסברים מעניינים בצדם, וקיבלנו דף עם רשימת יצורי הים שיש להימנע מלאכול כיוון שהם בסכנת הכחדה, לצד אלה שמאכילתם מותר להמשיך וליהנות. כמו כן, נהנינו מ"בריכות הנגיעה", שבהן מותר לגעת במגוון חיות, וקיבלנו הסברים מאלפים מהמדריכים מלאי הנכונות.
יום 9: יס, ביג סר
את היום התחלנו בנסיעתנו על "כביש מספר 1", הנמשך לאורך החוף המערבי כולו. מדרום למונטריי הכביש צר, מתפתל וצמוד לים והנוף מרהיב – צוקים, מפרצים וחופים סחופי רוח. התחלנו ב"כביש 17 המייל" – כביש אגרה פרטי שעובר בתוך שכונת המגורים האמידה "פסיפיק גרוב", ולאורכו נקודות תצפית יפהפיות.
ממנו יצאנו אל העיירה הציורית והחמודה כרמל, עירו של קלינט איסטווד, שגם עמד בראשה בשנות ה-80. מדרום לכרמל משתרע "ביג סר" (Big Sur) – איזור של פארקי מדינה שבהם אפשר לטייל טיולים קצרים (או ארוכים) בשבילי הליכה נהדרים.
הנוף - מרהיב. מראה מכביש מספר 1 צילום: ורד איל-סלדינגר
התחלנו ב"פוינט לובוס", הפארק הצפוני ביותר. בכניסה שלף השוער מדריך לפארק בעברית. טיילנו על שביל החוף שמתפתל על הצוקים ומאפשר תצפית על נקבות אריות הים הרובצות על החוף עם גוריהן. קצת דאגנו למראה גור שנסחף שוב ושוב למים, עד שהבנו שהאם הכבדה כנראה תתפקד בסופו של דבר.
השביל מתפתל ונכנס לתוך החורש, שם פגשנו בצמד איילות רגועות שלא נבהלו מאיתנו במיוחד. על קו החוף נשבו רוחות חזקות. רוב השנה קריר וערפילי באזור. המשכנו משם למרכז ביג סר, שם אפשר לאכול במסעדת "Big Sur River Inn" על שפת הנחל, או לקחת את הכיסא לתוך הנחל ולשכשך רגליים במים.
ב"ריבר אין" יש גםמוטל. אנחנו עשינו קניות בחנות הסמוכה "ג'נרל סטור" והסתפקנו בפיקניק על הדשא. משם המשכנו לפארק המדינה "פייפר ביג סר" (Pfefier Big Sur) ועשינו טיול נעים ביער עצי הרדווד (Redwood) – העצים הגבוהים בעולם שמתנשאים לגובה של 115 מטרים. באיזור יש אתרי קמפינג, ובשטחם גם בקתות יער להשכרה. בסוף היום הגענו לעיירה סן סימיון (San Simeon), הסמוכה לטירת הרסט – מטרת ביקורנו.
יום 10: ארמון, ולא מחול
ארמון, פשוטו כמשמעו. טירת הרסט צילום: sxc
טירת הרסט (Hearst Castle) היא ארמון, פשוטו כמשמעו, שבנה המיליונר ויליאם רנדולף הרסט בשנות ה-20. זהו בית פרטי ראוותני ומפואר עם מאות חדרים, תקרות דקורטיביות עתיקות שיובאו מאיטליה בשלמותן, פסלים, תמונות, רהיטים מפוארים, כמה בתי אורחים, בריכות שחייה שמבנים יווניים מעטרים את שפתן, אולם קולנוע להנאת האורחים ונוף מרהיב שנשקף מראש הגבעה. ההדרכה מעניינת ומשעשעת, ונותנת תמונה טובה על התקופה ועל הנפשות הפועלות.
סיימנו את ביקורנו בטירה ויצאנו לדרך. מחוז חפצנו – לוס אנג'לס. זוהי נסיעה של 400 קילומטרים, שבמהלכה עצרנו להתרעננויות קצרות בלבד: בסולבאנג (Solvang), עיירה בסגנון דני, עם בתים דניים ושמות דניים לחנויות; ובסנטה ברברה, עיר חוף יפה עם דקלים על המים ומזח גדול עמוס חנויות ובתי קפה. מקום טוב לעצור לקפה על הדרך. ומשם, להוליווד!
יום 11: מלכודת התיירים הקלאסית
מסתבר שהיא שכונה די מוזנחת. הוליווד צילום: יח''צ
התאכסנו בלב הוליווד שהתגלתה כשכונה די מהוהה, מוזנחת ומלוכלכת. על המדרכה כוכבים עם שמות של כוכבי קולנוע, מוזיקה ובידור, אבל הכוכבים כבר מזמן לא גרים שם. ברחבה של התיאטרון הסיני, שם נערכו עד לפני כמה שנים טקסי האוסקר, ניסו למכור לנו סיורי הצצה על בתי הכוכבים. ויתרנו.
בפתח דלתו של בית ספר לריקוד נתקלנו בחבורת צלמי פפראצי שהמתינו להפצעתה של קייטי הולמס. כשחזרנו לאחר כשעתיים, הם עדיין היו שם. הולמס עדיין לא יצאה.
יש שלושה מוזיאונים קטנים בשדרת הוליווד: מוזיאון השעווה, המציג שחקנים וסצנות מסרטים – חביב אך לא מדהים; מוזיאון השיאים של גינס – משעשע למדי; ומוזיאון "Believe It Or Not", שמציג מקרים ותופעות שלא ייאמנו אך קרו במציאות, מקצתם מזעזעים או מגעילים, ומקצתם מצחיקים.
הביקור בהוליווד נחמד וקשה לוותר עליו בגלל המוניטין, אבל הוא לא היה מרשים או מעניין במיוחד. אחר הצהרים נסענו דרך בוורלי הילס לסנטה מוניקה – עיירת החוף היפה. לרוע מזלנו, נפלנו על יום אביך ומוכה רוחות, ולא יכולנו לשהות על החוף ועל המזח עם הלונה פארק שלו ולא לחזות בשקיעה המפורסמת. אז תפסנו מחסה במדרחוב, שם נהנינו מקצת שופינג וממופע רחוב משעשע.
יום 12: חיים בסרט הוליוודי
המימד הרביעי הוא תנועות הכיסא. הסרט שרק יח''צ
והיום, אולפני יוניברסל! קודם כל קנינו כרטיסי "קדמת התור" (Line Front of the). כלומר, תמורת תשלום כמעט כפול – 110 דולר לאדם במקום 67 דולר – דילגנו על כל התורים. נחמד מאד בימים עמוסים, כלומר, בכל הימים.
פתחנו ב"סיור האולפנים". רכבת קטנה עם מדריך לקחה אותנו לסיבוב בין תפאורות של סרטים שונים ובין מתקנים שמדגימים איך יוצרים את האשליה הגדולה: גשר "קורס" (ו"משתקם" מיד), מכוניות מתהפכות שמופעלות על ידי מנופים, הכריש מ"מלתעות", סצנות גשם ושיטפונות ו"רעידת אדמה" בתחנת רכבת תחתית – התקרה מתפרקת, משאיות נופלות פנימה, מים פורצים. אחד הילדים נתקף חרדה והורד מהרכבת.
יש מופעי הדגמה על פי סרטים שונים. המרשים ביותר הוא "עולם המים" (Waterworld), שבו מטוס מתרסק אל תוך אגם, שחקנים מרחפים על אומגות מעל, בניינים קורסים ומה לא. תמצאו כאן גם מתקני שעשועים עם כל מיני "הפחדות" וסרט "שרק" בארבעה מימדים (ה"מימד הרביעי" הוא תנועות הכיסא שיושבים עליו). אפשר בקלות לבלות יום שלם באולפנים.
יום 13: לשחרר את וילי
מופע מרהיב אך רועש. הדולפינים בעולם המים בסן דיגו צילום: ורד איל-סלדינגר
ב-7:00 בבוקר יצאנו לדרך לסן דייגו בתקווה לנסיעה חלקה וזריזה. אשליות. האוטוסטרדות של לוס אנג'לס פקוקות תמיד, ולסן דייגו הגענו אחרי שלוש שעות. האטרקציה היום: "עולם הים" (SeaWorld) – עוד פארק שעשועים שנושאו חיות ים. חשוב לציין שיומיים רצופים בפארקים כאלה עלולים להיות קצת יותר מדי למבוגרים, לכן כדאי לרווח בין הביקורים ככל האפשר.
נהנינו ממופעי הלווייתנים והדולפינים המרהיבים (גם אם ממוסחרים מאד ורועשים מדי), וחיכינו שעה שלמה לשיט רפסודות של חמש דקות. על רכבת ההרים הגדולה – "המסע לאטלנטיס" – כבר ויתרנו.
במקום, נסענו ברכבל מעל המפרץ (יש גם קרונית מסתובבת שעולה על עמוד ענק בלב הפארק ומשקיפה על הנוף מלמעלה). בערב כיף להסתובב ב"איטליה הקטנה" (Little Italy), רובע מסעדות איטלקיות נחמד ושוקק חיים במרכז העיר.
יום 14: לנשום טבע לפני הטיסה
שמענו נסים ונפלאות על גן החיות המפורסם של סן דייגו, אבל גן חיות הוא גן חיות. ראינו יפים ממנו. בתי טענה ש"לא נראה שכל כך כיף לחיות", אז יצאנו משם ושינינו כיוון.
נסענו לשמורת פוינט לומה (Point Loma), על קצה לשון היבשה שמעבר למפרץ סן דייגו – מגדלור היסטורי וחוף ים קטן עם בריכות גאות, ובהן יצורי ים למיניהם ותצורות סלע מעניינות.
כך התאוששנו קצת מהאתרים המסחריים של הימים האחרונים ונשמנו שוב קצת טבע, לפני הנסיעה בחזרה ללוס אנג'לס, והטיסה הביתה.
נא להמתין לטעינת התגובות
