הדייט שתקע אותי: מה אסור בתכלית האיסור לעשות בפגישה ראשונה
הטעות הכי חמורה שאפשר לעשות בדייט היא לדבר על דייטים קודמים. ברגע שאתם עושים את זה, אתם והדייט שלכם מפסיקים לראות את עצמכם כזוג פוטנציאלי ועוברים לעשות את מה שהתרגלתם לעשות עם החברים שלכם: לבכות על כמה חרא העולם הזה של הדייטים
ודאי כולכם שמתם לב לכך שבשנים האחרונות חלה עלייה דרסטית במספר הרווקים והרווקות ובמקביל לה עלייה מתמדת בגיל הנישואים.
יש לכך הרבה סיבות ואפשר כמובן להאשים את אורח החיים המודרני. אנחנו מבלים יותר מול המחשב מאשר במסגרות פנים אל פנים, וכל נושא האינטראקציה הבין אישית הולך ופוחת. לאמיתו של דבר, יש לא מעט אנשים שיכולים לספק את כל צרכיהם דרך המחשב ואף לנהל מערכות יחסים פוריות עם קבוצות תמיכה או חברים וירטואליים, שלא לדבר על פייסבוק, ולא פוגשים פנים אל פנים אדם חי במשך כל השבוע!
מה שמעניין הוא שאנשים לפעמים ממש לא מודעים לחסך שנוצר אצלם ביחסי אנוש.
וכך קורה שמגיעים אלי לקליניקה אנשים שלכאורה מנהלים קשרים סבירים עם העולם, אפילו עם מכרים או חברים, אולם כל העניין של להיות אינטימי עם בן זוג זר להם לחלוטין.
עם חברה או חבר זה יחסית פשוט לנהל יחסים. תמיד אפשר למלא את הזמן בלדבר על הבעיות שלי או שלה, ומקסימום לטחון את החיים של החברה השלישית. אבל להיות במערכת יחסים עם מישהו מהמין השני, זה כבר סיפור לגמרי אחר.
יצא לי לא פעם לפגוש אנשים שמגיעים למצבים אבסורדיים בהם אין להם שום בעיה לפגוש חברה של חברה שהן לא מכירות, או לפגוש אנשים בפגישה עסקית ולנהל אותה היטב, אבל דווקא דייט מפחיד אותם נורא, וגורם להם לא לרצות להגיע בכלל לסיטואציה של דייט, או לחילופין - להגיע לדייט אבל לפשל אותו.
הדבר אופייני לבנים ולבנות כאחד, ולראייה שני אנשים שהגיעו אלי לטיפול בזמנים שונים: דני ועירית.
דני ועירית הגיעו אלי במצב של "עייפים כבר מדייטים נוראיים". כל אחד מהם סיפר את הסיפור המוכר: או שצד א' מעוניין, ואז דני, למשל, מנסה את כל השיטות שהוא שמע עליהן כדי להיות רגיש ומתחשב כמו שבחורות אוהבות, ואז דווקא הן זורקות אותו, או שהוא לא מעוניין ואז הן פוצחות במסע שכנוע.
אצל עירית, המצב דומה: כאשר היא מעוניינת, לרוב לא רוצים אותה, וכאשר היא לא בעניין - דווקא רודפים אחריה.
כשהתחלנו לברר מה בדיוק קורה, דני ציין שבתור בן למשפחה שיש בה רק גברים, הוא לא ממש למד לתקשר עם נשים שאינן האמא או הסבתא שלו. משום כך הוא טרח להתעדכן באינטרנט ואצל חברים, שם הוא הבין שהקשיחות הגברית המאפיינת את התנהגותו היא הסיבה לכך שלא הולך לו, והחליט שהוא צריך להיות יותר רגיש וללמוד להיפתח. כמובן שלא הסכמתי. כל מקרה לגופו, וכמובן שיש לברר האם ההתנהגות היא אכן גברית מדי - שזה דווקא אמור למשוך
עירית לעומת זאת גם באה עם בעיה מהבית: אביה איש תחרותי והישגי, שתמיד דרש ממנה להצטיין בכל תחום ולהביא תוצאות. כשהיא פגשה גבר שבו היא היתה מעוניינת, היא חשבה לתומה שעליה להראות תוצאות גם למי שיושב מולה.
וכך, באופן לא מתוכנן, בחרו כל אחד מהם, מסיבותיו הוא, בטכניקה הכי גרועה בעולם: לדבר בדייט על דייטים אחרים. עירית חשבה שעל ידי התייהרות בדייטים אחרים היא תעשה את הרושם הנכון. הדרך בה דני בחר כדי לכבוש את לב הבנות היא היפתחות במובן הרומנטי: לספר להן בדייטים מה היה לו בדייטים אחרים ולמה זה לא הלך.
הייתם מאמינים? שניהם, שעוסקים בפן מסוים של מקצועות השיווק, עשו את הפעילות הכי לא שיווקית שיש: הם מכרו את עצמם יותר גרוע מסוחר מכוניות משומשות.
בהמשך התחלתי לשים לב שלשניהם יש מספר מצומצם יחסית של חברים. לדני יש שני חברים מכיתה ו', איתם הוא שומר על קשר, אבל הם נשואים ככה שהקשר מסתכם בצפייה משותפת במשחקי ספורט. החברים האחרים שלו הם מהעבודה, אולם הקשר לא עובר הלאה אל מחוץ לשעות העבודה. יש לו חבר אחד שאיתו הוא יוצא בערבים, אבל לדבריו היציאות הן יותר בשביל "לצוד" וכמעט ואין להם אינטראקציה מעבר לכך. אמנם בשנות העשרים שלו היו לו קצת יותר חיים חברתיים, אבל מתוקף הנסיבות, זה נעלם. בפייסבוק, לעומת זאת, יש לו איזה 400 חברים. ביג דיל.
הסיפור של עירית דומה. פה ושם מכרים, אבל עיקר הקשר הוא עם חברות, חלקן נשואות, קשר שמתבטא פחות בבילוי זמן איכות משותף אלא יותר ביציאות משותפות לבתי קפה וטחינה אינסופית של בעיות.
וכך, בלי לשים לב, קרה לכל אחד מהם משהו טבעי: שריר שלא משתמשים בו - מתנוון. ושריר החיברות, או היחסים החברתיים, של דני, שאף פעם לא היה ממש מפותח, אבל היה איפשהו בממוצע, ואפילו של עירית, שדווקא היתה חברותית בצעירותה, התחיל להתנוון בשל חוסר שימוש. הם כבר לא ממש ידעו איך מוליכים אינטראקציה חברתית, איך מתחילים ליצור קשר שהוא מעבר לסמול טוק היבש. וכך קרה גם בתחום הדייטינג: הם בחרו בדרך הכי לא משכנעת שניתן לבחור בה בדייט: לספר על דייטים אחרים.
ולמה זה כל כך גרוע? ראשית, אתם לא באמת מתפנים למה שקורה ביניכם כאן ועכשיו. ברגע שמתחילים לספר על דייטים מן העבר, אתם מכניסים אנשים אחרים לתוך המרחב שלכם ואתם כבר לא רואים את עצמכם באותו הרגע כזוג פוטנציאלי, אלא עושים את מה שהתרגלתם לעשות עם החברים שלכם: בוכים על כמה חרא העולם של הדייטים.
שנית, דייט היא סיטואציה שקרית במהותה. יושבים שני אנשים במטרה "להכיר", כאשר כל מה שעומד לרשותם הוא הכלים המילוליים וכושר ההבעה שלהם. במידה ומישהו הוא אדם מדהים, רחב אופקים, מצחיק, נראה נחמד, אבל קשה לו להוציא את זה בשעה וחצי, הוא עשוי להיפסל. אין בעצם שום סיכוי אמיתי להכיר אותו, כי מי שהוא באמת לגמרי לא יכול להתבטא בשעה וחצי. הדרך היחידה שבה יעבור רק הצד הרע שלכם היא לספר מה לא הלך לכם בדייטים קודמים.
שלישית, כאשר את/ה מספרים על דייטים קודמים, בין אם הם היו טובים או רעים, אתם נכנסים רגשית לאותה הסיטואציה מן העבר, ויכולים לצאת צדדים פחות אטרקטיביים שלכם, שלעת עתה רצוי וכדאי להצניע. ברגע שאתה שם - אתם לא כאן. וזה כבר אומר אוטומטית שמהדייט הזה כבר לא ייצא שום דבר טוב.
אם גם דני וגם עירית היו משתדלים לטפח קשרים חברתיים ומאמנים את השריר הזה קצת יותר, הם היו מרגישים הרבה יותר טוב ונוח גם בסיטואציות חברתיות בהן הם מכירים אנשים חדשים לצרכים רומנטיים. כל דייט היה נתפס קצת פחות כ"תיק" והדרך לצלוח אותו, לפחות מהאספקט של לעבור דייט, היתה הרבה יותר פשוטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
