אהבה היא עסק לאמיצים: קואצ'ינג למתחילים
שרון שחף סבורה שאהבה, בניגוד להתאהבות, היא אקט נדיר ואמיץ שבו אנו מצליחים להשתחרר מדפוסים עזים ששולטים בנו ביומיום, דוגמת התגוננות מפני פגיעת הזולת וביקורתיות
שרון שחף
דבריו של קרישנמורטי מציבים סימן שאלה מול מערכות היחסים בחיינו, מערכות היחסים עם הורינו, עם ילדינו ועם אחים וחברים: הם בוחנים את השאלה אם אנו אוהבים באמת, או שמא אנו "מאוהבים" בדמותנו כפי שהיא מופיעה בעיני הזולת.
אהבה אמיתית שונה מהתאהבות, שמשתקפת ברוב המקרים כהעצמה של רצון והזדקקות של האגו, או כהתמכרות לאדם אחר - או שמא לדימוי שאנו מציירים בעיני רוחנו לאותו האדם. אך האהבה אינה מותנית. היא אינה פנקס חשבונות בו אני מיועד לאהוב אותך בדיוק כפי שאתה אוהב אותי, בו אבטא את אהבתי בדיוק במידה בה אתה תבטא את אהבתך, או אמתין שתשיב לי כגמולי לאחר שתרמתי דבר זה או אחר למערכת היחסים.
כשאנו אוהבים אנו סולחים לאדם האהוב על טעויותיו. לא מתוך גדלות נפש, חובה או קורבן, לא בכדי להעצים את עצמנו ולהיות "טובים יותר"; אנו סולחים על חולשתו ומביטים אל האנושיות שבו מבעד לחולשה, ובכך אנו סולחים גם לעצמנו ומסירים מעל גבנו את הנטל הכבד של כעס ואשמה.
ציפייה היא אחת מאבני הנגף של האהבה. היא מעמידה למבחן את הצד השני, מבחן בו בדרך כלל יכשל. כאשר אנו נמצאים במצב של ציפייה תמיד נחפש פעולה, אמרה או תגובה שתאשר את חששותינו לפיהן האדם שמולנו לא באמת מתכוון, או שפשוט אינו יכול לענות על ציפיותינו. ומשום שאין צורך במילים בכדי שהצד השני ידע שהוא עומד למבחן, הופכת הציפייה לאמונה המגשימה את עצמה.
כאשר אנו אוהבים ללא תנאים אנו מאפשרים לעצמנו את החופש לבטא את אהבתנו ללא צורך להמתין שהצד השני יעשה זאת תחילה, ללא חשש שניפגע, שניתן יותר מכפי שנקבל או שנעשה צחוק מעצמנו. שאלו את עצמכם: האם על האדם האהוב לנהוג בצורה מסוימת? להגיע להישגים מסוימים? לפעול כפי שאתם הייתם פועלים באותה סיטואציה בכדי שתוכלו להמשיך לאהוב אותו? לאשר את מעשיו?
אהבה אינה כרוכה בוויתור עצמי. ויתור עצמי עבור אחרים, ילדינו לדוגמא, הוא כמעט מובן מאליו; הוא עשוי להיתפש כנאצל ונעלה, כראוי ונכון. בפועל, פעמים רבות מדובר בהקרבה, כזו המחלישה ומנתקת אותנו ממהותנו האמיתית. אהבה אמיתית היא אקט נדיר ואמיץ!
לסגור ולפתוח
אני חושבת שבגיל צעיר מאוד סגרתי את הדלת בפני האהבה ולאחרונה גיליתי מחדש את כוחה. יש בי אהבה מאוד גדולה לאנשים, אך לרוב איני מרגישה אותה. אני מדחיקה אותה תחת שכבות של ביקורת, חשבונאות ושיפוטיות. זוהי האסטרטגיה שפיתחתי במשך השנים על מנת שלא להיפגע, בעודי משכנעת את עצמי כי כך קל יותר, וכי אני בסך הכול מגנה על עצמי ופועלת למען עצמי.
במהלך השנה האחרונה גיליתי מחדש את היכולת לאהוב, בעוצמה וללא תנאים. זה הרגיש טוב להיפתח: חם, נעים וקל. אך בכוח ההרגל נסגרתי שוב, ושוב נפתחתי ושוב נסגרתי והסדק התרחב. נוכחתי שבכל פעם שאני נסגרת חלק בי נסגר גם הוא ומת, ושמחת החיים שלי מצטמצמת עמו.
גיליתי שאני נסגרת במיוחד מול האנשים אותם אני אוהבת ביותר, אולי משום ששם החשש להיפגע הוא הגדול ביותר, וכי לעיתים אני מאבדת אותם בשל כך. כן,
נוכחתי שכאשר אני מבקרת, מתחשבנת וכועסת, איני נוכחת באמת עם האדם שמולי שכן אני מרוכזת ברגשותיי ובמילוי צרכיי.
השבוע חוויתי חוויה שפתחה שוב את ליבי לאהבה שופעת וללא תנאים, בעקבותיה הבנתי שלמרות הערך הרב שיש לתבונה ולידע שלי, היכולת שלי לחולל שינוי בעולם נובעת, יותר מכל, מהכוח שלי לאהוב.
הבנתי שהדבר החשוב ביותר עבורי הוא להישאר פתוחה לאהבה. לא לסגת גם כאשר זה כואב, ללכת דרך הפחד, להיות נכונה להיפגע ולעשות מעצמי צחוק; לא לתת לסיפור שיצרתי, שעשוי להיראות כעובדה במציאות, לבלבל אותי - ולזכור תמיד את התחושה המופלאה הממלאת אותי כאשר אני פתוחה לאהוב ולקבל אהבה.
בכל אחד מאיתנו יש אהבה בכמות שיכולה לשנות את איכות חיינו ואת העולם, אם רק נתיר לעצמנו לאהוב ונותיר בצד את החשבונאות, הציפייה והאחיזה בלהיות צודקים.
נא להמתין לטעינת התגובות
