ראשי » סגנון » ניו אייג' » בין גוף לנפש

חזרתו של הוודו: איך זה עובד באמת

הכישוף העתיק לא מת - הוא רק שינה צורה. מדענים גילו כי ההבדל בין קללת הוודו לבין תחזיות רפואיות מודרניות אינו אלא האפקטים שמסביב: השפעתה הסמכותית של דמות הרופא דומה לזו של המכשף המאגי, ובשני המקרים אנשים מתים מזה

 

הוודו עובד - כנראה בגלל זה הוא קיים. השאלה היא רק איך. הסיפור על ואנס ונדרס מאלבמה (מתוך הספר "תסמינים ממקור לא ידוע" של ד"ר קליפטון ק. מדור), שהתרחש לפני 80 שנה, מספק הסבר הגיוני ולא מפתיע לכוחו של הכישוף.

לילה אחד, בבית קברות קטן באלבמה,  נתקל ונדרס במרפא-מכשף שקירב אל פניו בקבוק שהכיל חומר בעל ריח רע. המכשף אמר לוונדרס שהוא עומד למות ואיש לא יוכל להצילו. ונדרס חזר הביתה ומצבו החל להידרדר. לאחר כמה שבועות הגיע לבית החולים במצב קשה. הרופאים לא הצליחו למצוא את הסיבה למצבו החמור ולהתדרדרותו המתמשכת, עד שבסופו של דבר סיפרה רעייתו של ונדרס לאחד מרופאיו, ד"ר דרייטון דוהרטי, על הכישוף.

למחרת זימן הרופא דוהרטי, את משפחת ונדרס אל מיטת החולה וסיפר להם שבליל אמש שכנע את הרופא-המכשף להגיע לבית הקברות, שם כפה עליו באלימות להסביר לו כיצד פעל הכישוף. דוהרטי אמר לבני המשפחה שהמכשף הכניס ביצי לטאה אל קיבתו של ונדרס והן בקעו שם. לטאה אחת נותרה, והיא אוכלת את ונדרס מבפנים.

לאחר מכן דוהרטי קרא אל החדר אחות, מצוידת במזרק מלא בחומר מעורר הקאה. בטקס גדול הוזרק החומר לגופו של ונדרס, שהחל להקיא ללא שליטה. בעוד הנוכחים עסוקים בחולה, דוהרטי שלף מתיקו את תרופת הפלא שהכין מראש – לטאה ירוקה. "תראה מה יצא מתוכך, ואנס," קרא דוהרטי, "הקללה בוטלה". ונדרס נשען לאחור ונרדם. הוא התעורר למחרת במצב טוב, והשתחרר מבית החולים לאחר שבוע. 

על פי ד"ר קליפטון ק. מדור, רופא בבית הספר ונדרבליט לרפואה בנשוויל, טנסי, כישופים כמו זה שעבר ונדרס ממשיכים להתקיים, אבל בצורה חדשה. לדוגמה, סֶם שומֶן אובחן בשנות ה-70 כחולה בסרטן הכבד ונאמר לו שנותרו לו חודשים ספורים לחיות. הוא אכן נפטר תוך זמן קצר, אך הנתיחה הראתה גידול זעיר שלא התפשט כלל. מדור אומר ששומֶן לא נפטר מסרטן, אלא מהאמונה שהוא עומד למות מהמחלה. לדבריו, אנשים סובלים מתופעות לוואי רק מפני שאומרים להם שהן עלולות להופיע.

המושג הנגדי לאפקט הפלצבו (אינבו) – "תרופה" ללא חומר פעיל כלשהו המרפאת אנשים מתוך התקווה לריפוי שהיא נושאת - הוא אפקט הנוצבו (nocebo). דבר מה הגורם לאדם להאמין שהרעה משמעותית במצב בריאותו. אך בשל סיבות אתיות ברורות, קל הרבה יותר לחקור את אפקט הפלצבו מאשר את אפקט הנוצבו.

"מוות מוודו, אם הוא קיים, כנראה מדגים צורה קיצונית של אפקט הנוצבו", אומר לכתב העת New Scientist רוברט האן, אנתרופולוג מהמרכז האמריקאי לשליטה במחלות באטלנטה, שלמד את אפקט הנוצבו. "אמונות וציפיות אינן תופעה מודעת ולוגית בלבד, יש להן גם השלכות גופניות", מוסיף האן.

שני חוקרי פסיכולוגיה מאוניברסיטת האל בבריטניה הראו שאפקט הנוסבו עלול אפילו להיות מדבק, תופעה שמוכרת כהיסטריית המונים. המשתתפים במחקר התבקשו לנשום דגימה של אוויר רגיל, שנאמר להם שמכילה "רעלן סביבתי חשוד", הקשור לכאב ראש, בחילה, גירוד וחוסר ערנות. חצי ממשתתפי המחקר צפו באישה שנושמת את הדגימה ולכאורה מפתחת את התסמינים. מבין המשתתפים, הקבוצה שבה היו הדיווחים

הרבים ביותר על תסמינים היתה הקבוצה שראתה את "המושתלת" עם תופעות הלוואי.

מהניסויים האלה עולה, שציפייה לתופעות לוואי שנגרמים מתרופות או מתוך חשש מתסמיני מחלה מסוימים, מגבירים את הסיכוי להחמרה במצבו של החולה, או פשוט גורמים לו להרגיש רע יותר. האם זה אומר שהרופאים צריכים לחסוך מידע ממטופליהם? זאת שאלה אתית לא פשוטה. האן מספר שרופאים חוששים לנתח חולים שחושבים שהניתוח יביא למותם, כי אכן כך קורה לעתים קרובות. ברור, אם כן, עד כמה מילים בלבד יכולות לחרוץ את גורלו של אדם, אם הן מצליחות לעורר תחושות מספיק חזקות – לטוב או לרע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...