אש, יא גולש: ביקור בהוואי
מיקי בן זאב החליט שהגיע הזמן לצאת לחופש, אז הוא ארז את אשתו, את הילדה ועוד 14 מזוודות והרחיק אל הנקודה הכי מערבית שהוא הגיע אליה אי פעם – הוואי
ולא סתם קצה העולם. הוואי היא המדינה שכמעט הכי רחוקה מישראל. בניסוח אחר, לא משנה איזה כיוון תבחרו מישראל, אתם בדרך הנכונה להוואי. למרבה המזל, מסיאטל זה רק חמש שעות טיסה. ארזתי את האישה, את הילדה ועוד 14 מזוודות (לא כולל כיסא בטיחות) והרחקנו לנקודה הכי מערבית שהגעתי אליה אי פעם.
הוואי במקור הייתה ממלכה של שבטים פולינזים שאכלסו איים נוספים במרכז ובדרום האוקיינוס השקט. כמו שאר המקומות שנכבשו על ידי המעצמות הקולוניאליות, זכו גם הפולינזים מנחת זרועו של האדם הלבן. בזמן שהם ניסו לפתח מערכת חיסונית שתוכל להתמודד עם המחלות שהביאו הקולוניאליסטים מאירופה, הם נאלצו לשמש כסטטיסטים (די חולים יש לציין) בקונפליקטים שניטשו על האיים בין אנגליה וצרפת.
באיזשהו שלב (שנת 1898) האמריקאים אמרו "שלנו" והעסק נגמר. אבל רק בשנת 1959 הם כנראה שמו לב שאין להם מספר עגול של כוכבים על הדגל, והוואי הוכרזה רשמית כמדינה ה-50 של ארה"ב.
הוואי אולי מדינה בארה"ב, אך קשה לעכל את העובדה שמקום שרחוק ארבע או חמש שעות טיסה מהיבשת, ושאין בו אפילו רוב לאוכלוסיה "לבנה", מתקרא ארה"ב. למעשה, מכל עבר ניבטים הניגודים של עולם מערבי שמנסה לחדור למקום שכנראה לא שייך לו. לעיתים הוא מצליח ולעיתים ידו של הקסם הטרופי על העליונה. ובכל מקרה, הניגודים נמצאים בכל פינה.
האנגלית היא השפה הרשמית אך אי אפשר שלא להבחין במצלול האוקיאני המתלווה אליה. אוטוסטרדות מתוחזקות היטב ושירות ברמה אמריקאית אל
חנויות יוקרה של מיטב המעצבים לצד מורשת שבטית שנשמרת בקנאות על ידי ילידי האיים. גולשים זרוקים שאם היו יכולים, היו מגדלים זימים וחיים בים רק כדי להתנפץ פעם אחר פעם על חופים מנוקדי ריזורטים מפוארים.
זוהי מדינה שכמעט הומצאה למטרות נופש והדוניזם של תושבי היבשת, אך מקפלת בתוכה את טרגדיית ההתקפה היפנית על פרל הרבור ששינתה את העולם ומהווה לקח ובסיס לכל האסטרטגיה הצבאית של ארה"ב מאז.
נחתנו בהונולולו, בירת הוואי, שנמצאת באי שנקרא אוהאו (Oahu). עד עכשיו אינני מבין איך הטייס לא פספס את האי. על מפת האוקיינוס איי הוואי מאיימים לטבוע באוקיינוס השקט. בהונולולו שוכנת רצועת חוף מפורסמת בשם ואיקיקי (Waikiki).
מילה על השמות בהוואי. האמריקאים שימרו את כל השמות הפולינזים, ולעזאזל השיניים שנשארות בחוץ כשאתה מחפש את הכתובת של המלון. העיצורים השולטים בפולינזית הם K ו-L מתובלים ב-N ו-H וכל המרבה הרי זה משובח. לשם גיוון, מגרילים כמה עיצורים נורמליים נוספים – והרי לכם שפה שאי אפשר להגות בה אף מילה בלי להישמע כמו מישהו שיש לו אבנים בפה.
חוף ואיקיקי הוא כמו השדרה החמישית בניו יורק, רק עם ים בצד אחד. אפשר למצוא שם את כל חנויות היוקרה, את כל בתי האופנה של המעצבים הגדולים, את כל מזללות הג'אנק פוד ולצערי, גם את סטארבקס.
הכניסה להונולולו ולמלון בוואיקיקי היא סיוט מתמשך. חנייה, למי שמתעניין, היא אקסטרה שהמלון לא מרגיש עצמו מחויב לספק. רוצה לחנות בחניון של המלון? תשלם. כמה? זה יכול להגיע עד 20 דולר ליום עבור הזכות לכבות את המנוע במרחק הליכה מהחדר.
ואיקיקי הוא גם המקום של הגולשים, או יותר נכון המקום לאלה שרוצים להיראות גולשים. גלי הצינור והגולשים הכבדים נמצאים בחוף הצפוני של האי, אבל כל מי שרוצה להפגין פוזה של גולש ולהסתובב עם הגלשן ברחוב עושה רונדלים בואיקיקי – על המדרכה הרי לא צריך להוכיח שום יכולת גלישה.
החבר'ה האמיתיים, אגב, פשוט לא עוזבים את המים. הים מנוקד בגולשים מ-6:00 בבוקר (כנראה לפני – לא בדקתי בשעות האלו) ועד הלילה. הים עצמו משתף פעולה בכיף – כאילו מישהו זורק סלע גדול פעם אחר פעם באוקיינוס וגורם לגלים להגיח בתדירות קבועה אל החוף, כשהם זורקים אל החולות את הגולשים – חבר'ה שלא יכולים להרגיש אדמה מוצקה מתחת לרגליים.
ואיקיקי רשמית משמש גם כחוף רחצה, אבל רק אם אתם מעוניינים שאיזה גולש יסיים את הרכיבה שלו על הגל בתוך ארמון החול של הילדה.
למרות זאת, באוהאו יש המון אתרים שלא קשורים בים, לפחות לא באופן ישיר. אחד מהם הוא הדיאמונד הד (Diamond Head). מדובר במכתש ששימש כבסיס צבאי וקצה אחד שלו נישא כצוק גבוה מעל הונולולו. העלייה אליו כרוכה בחצי שעה של הליכה לא קשה. תיקון טעות – שעה של הליכה איומה עם ילדה על הידיים, אבל הבונוס הוא הנוף שניבט מהפסגה. עוד אתר באי שהוא חובה לכל תייר הוא יד הזיכרון בפרל הרבור. המשך בשבוע הבא.
נא להמתין לטעינת התגובות
