פשוט גדולה: ביקור במסעדת שרקוטרי
העובדה ששרקוטרי הפכה מבר-בוטיק עם תריסר כיסאות למסעדה שמתפרשת על רחוב שלם לא פגעה במאומה באיכות מאכליו של וינס מוסטר. שגיא כהן מתענג על כולסטרול משובח
נקנקיה בשרקוטרי צילום: אלי דסה
נראה היה שזו הולכת להיות מסעדת בוטיק, שבה וינס (הלא הוא וינס מ"וינס ותמר", ועוד לפני כן וינס מ"קרן", ועוד הרבה לפני כן וינס מ"פיין פוד ) יעסה במו ידיו כל נתחון אנטרקוט ויגרר באופן אישי כל שבב פרמזן. היום, מסעדת שרקוטרי, אחת הטובות והשמחות שבמסעדותינו, מתפרשת על רחוב שלם.
לצד החדר הקטן שבו התחיל הכל יש חלל אוכל גדול יותר שמעליו קומה שנייה (רומנטית להפליא, לא מעט בזכות הקרבה של נתחי השרקוטרי), בחוץ יש למעלה מתריסר שולחנות גדולים ונוחים ועוד כמה וכמה שולחנות גבוהים, ובר נוסף, שגם לצידו אפשר לשבת לאכול (ועם כל זה: לך תמצא מקום, המסעדה הומה אדם).
מסעדת שרקוטרי, אחת הטובות והשמחות שבמסעדותינו צילום: נאור רהב
זה לא מקרה, לפיכך, שעל הקיר הגדול, מאחורי הבר החיצוני, יש שלט גדול שעליו כתוב "שרקוטרי": אולי באמת הגיע הזמן לשנות את שם הרחוב. ולו בזכות עניין מרשים אחד: האיכות נשארה איכות של בוטיק. עדיין יש לך הרגשה שווינס מעסה במו ידיו כל נתחון קופה שמגיע בצלחת השרקוטרי המפוארת, ומזמזם שיר ערש מרגיע לכל קוביית שקדי עגל במנת השקדים והפטריות הנפלאה.
וזו אולי הראיה-אפילו יותר מאיכותן יוצאת הדופן, המסחררת ממש, של המנות-למקצוענות חסרת פשרות. כי לראות מסעדה גדלה ומתפתחת באופן אורגני שכזה מרתק לא פחות מאשר לצפות בירכי החזיר הארוטיות מבשילות להן לאיטן במזווה הפתוח.
חלק מהמנות בשרקוטרי מלוות את המסעדה ממש מראשיתה: הפסטה עם רוטב העגבניות בבישול איטי, הפארידות בסגנון קטלאני, "העין" של האנטרקוט בחמאה. אחרות נוספו במהלך הזמן.
וינס מוסטר אלי דסה
מאלה שנוספו, המלצה ואזהרה. האזהרה היא ממנה שנקראת פטוצ'יני וולקנו. אני מניח שהשם הוא אזהרה מספקת: זו מנה חריפה. זו מנה כל כך חריפה, שגם אוכלי חריף מושבעים מתקשים להתמודד איתה.
צריך להיות צ'מפיון ידוע בצ'מפיוניותו כדי לעשות מה שראיתי בשבוע שעבר מישהו עושה שם: גומר את הפסטה ובנון שלנטיות טובל לחם במעט שמן השאטה שנשאר בצלחת. העניין עם הפסטה הזו הוא שהיא נורא טעימה: העיניים דומעות, הגרון צורב, הפנים מאדימות, ולמרות הכל אתה מבסוט. עד - איך נגיד את זה בעדינות? - למחרת בבוקר. כי גם צ'מפיונים ידועים בצ'מפיוניותם יודו, בלי להיכנס לפרטי פרטים אנטומיים, שנשיכתו השנייה של הוולקנו גרועה מהראשונה.
תנו לחזירות לחיות
ההמלצה, לעומת זאת, היא, כמובן, על צלחת השרקוטרי. כשהמסעדה נפתחה, למגינת ליבו של וינס, הוא לא יכול היה להציע את המנה הזו, מנת הדגל של כל שרקוטייה. לוקח זמן לנתחי הבשר להבשיל, לספוג את הטעמים, להגיע למרקם הרצוי.
עכשיו, הצלחת הזו הפכה להיות פשוט מפוארת: נתחים שונים ומשונים (רובם ככולם מהחיה בישת המזל, שכאילו לא סבלה מאיתנו מספיק, עכשיו גם קראנו על שמה מגיפה, ומכאן אני קורא לנו, לכולנו, ידידים ואויבים כאחד: האוונט דה פיג סאפרד אינף? ), מטופלים , מיושנים, וחתוכים למשעי.
שרקוטרי צילום: רוי רגב
עוד מנה שיצא לי לטעום לראשונה השבוע היא מנה שנקראת ביגולי דה לה ממה. הביגולי הן אטריות גסות, בדמות צינורות דקים, ותרומתה של הממה למנה היא ראגו יוצא מהכלל של בשר (בקר וחזיר) שהתבשל ארוכות עד שסמיכותו מזכירה יותר פאטה מפורר מאשר רוטב. זה תבשיל בשר מרוכז, שאוהבי
בשר יתקשו מאד להתאפק ולא ללקק את שאריותיו מהצלחת.
למנה עיקרית כדאי להזמין כאן - מתוך שפע שכולל גם נתחי בשר על הגריל, מנות דגים ואת מנת שקדי העגל המהוללת עם הפטריות - דווקא נקניקיות. בשנים האחרונות, הנקניקייה עברה אצלנו מהפך: במקום התערובת הטחונה דק - שהיוותה פחות אתגר קולינארי, ויותר קושיה זואולוגית - התחילו לצוץ כאן נקניקיות עבודת יד במרקמים שונים שאחת טובה מהשנייה. לך תדע, בקצב הזה עוד מעט המילה נקניקיה תהפוך אצלנו ממילת גנאי למילת הערכה.
שרקוטרי החשבון
המנות מגיעות עם שפצלי - בצקיות קטנות מטוגנות בחמאה - או תפוחי אדמה בחמאה, וההכרעה, כמו כמעט כל הכרעה כאן, קשה מאוד. אבל אם ההכרעות קשות, יש לפחות תובנה קלה אחת שנוגהת עליך מעצמה ככל שהארוחה בשרקוטרי נמשכת והולכת: אתה מבין אחת ולתמיד מה זה כולסטרול טוב. פשוט: כל כולסטרול שעבר דרך הידיים של וינס מוסטר.
שרקוטרי, חנינא 3, יפו טל ': 03-6828843
נא להמתין לטעינת התגובות
