גיל הזהב: 49 כשנת המפנה הרוחני
מסורות רוחניות רבות תולות את הסבל הקיומי בהתניות שמתוות את מהלך חיינו. זה לא חדש - זה קארמה. אז מה כן חדש? מתברר שהגראונד זירו מגיע בגיל 49, המסתמן כהזדמנות הגדולה לשנות מהיסוד את נקודת המבט על חיינו ולצאת לחיים חדשים
בגיל 49, אומר אבי האנרופוסופיה רודולף שטיינר - העבר נגמר. עד גיל זה, לפי שטיינר, אדם הוא בבחינת עבד לעברו- כלומר משועבד לכל מה שהוא נושא עמו מגלגול קודם וכתוצאה מכך – מילדותו, גם אם במהלך חייו הוא משתחרר אט אט מקרמת העבר שלו.
מושג היובל מגיע בתנ"ך דווקא בהקשר של העבד הכנעני. עבד כנעני, בניגוד לעבד היהודי, אינו בר שחרור, אפילו בשחרור הגדול של שנת היובל. ראשיתו ואחריתו של העבד הכנעני צפויים - הוא יהיה עבד, וגורלו לא ישתנה. לפי ספר הזוהר כולנו מתנהלים כעבדים בתוך מהלך היובל של חיינו. כל מעשינו וכל פועלנו במהלך היובל נתונים מראש. במילים אחרות: אנחנו לא חופשיים אל מול חיינו, אלא אנו חיים מבלי יכולת ממשית לשנות את מהלך הדברים.
במהלך שנותיו הבוגרות נתונה הבחירה בפני אדם: האם להמשיך ולשעבד עצמו למה שמכונה "אדון היובל" - כלומר למהלכו המכני של הגורל, או לשים את יהבו על ההתפתחות הרוחנית-נפשית שלו ולהיות נאמן לה. כלומר, להיות עבד אדוני לפי הטרמינולוגיה היהודית. רק אם האדם מחייב את עצמו להיות כעבד לאלוהים, כלומר "עבד" למהותו הרוחנית הגבוהה, רק אז בעצם הוא בדרך להיות בן חורין.
ספר הזוהר אומר בהקשר זה שעם ישראל, בניגוד לעמים האחרים באותה תקופה, הוא מבחינת עבדים אך גם בנים לאלוהים. מכיוון שעם ישראל הם עובדי רצונו של אלוהים, הוא גואל אותם מסבלות העולם ומסיבות הסבל. כל עוד הם עבדים לאלוהים - הם בבחינת גאולים. וכאשר אינם עבדי האלוהים הם בבחינת לא גאולים, כלומר- משועבדים. הם נראים כבני חורין ולמעשה הם עבדים. עבדים לתשוקות שלהם, לרצונות שלהם ולעברם.
בזמננו כל העולם הוא "בני ישראל": כל בני האדם הם בחירי האל. לפי שטיינר, הדרך הרוחנית נפתחה בתקופתנו בפני כולם ללא הבדל דת, גזע ומין, ולכל אחד ישנה אפשרות ממשית לצאת לחופשי. ואילו הם הדברים שלמולם אנו עבדים, כלומר ללא אפשרות בחירה ממשית? - העם אליו אנו משתייכים, המעמד הסוציו אקונומי, המשפחה שלתוכה נולדנו, מיקומנו במשפחה ביחס לאחים שלנו, המין שלנו, רבות מתכונות האופי שלנו, סיטואציות שקורות לנו בחיים ושאין ביכולתנו לשלוט בהן והחשוב ביותר- האופן הנפשי שבו אנו ניגשים לאירועים.
לכל אדם עבדויות משלו. אנחנו לא נולדים לחיינו אלה כלוח חלק (טבולה ראסה). אנו מותנים מחיינו הקודמים וכתוצאה מכך - מילדותנו. אלו הן התניות שיוצרות הבניות נוירולוגיות, פסיכולוגיות, חברתיות ואחרות בחיינו. זוהי הסיבה לכך שראייתנו את המציאות אינה צלולה, אלא מושפעת מהתניות אלה. אנו משועבדים לתדמית שלנו, לרצונות שהורינו הנחילו לנו, לציפיות שלהם מאתנו, לדעותינו הקדומות, לרכוש שלנו, לפחדים ולחרדות שלנו מפני שינוי, לרגשות האשמה, לדימוי העצמי שלנו, לתכנים שהבאנו ולחובות שלנו לחיים קודמים.
שטיינר נותן דוגמא נוספת וחשובה לחובות שלנו – הפעם מגלגולים קודמים. הוא מציין שחלק מהחובות שלנו נובעים מיחסים בלתי פתורים עם אנשים שגם בגלגול זה קרובים אלינו, עוולות שגרמנו אז בשוגג או במזיד, ואנו עומדים מולם בגלגול הנוכחי: התפתחות שהתחלנו ולא השלמנו ושעלינו להשלים או לתקן בגלגול הזה.
לפי היהדות, בגיל 49 אנו אמורים להחזיר ל"אדון היובל" את מה שצברנו במהלך חיינו הקודמים והנוכחיים. במונחים אנתרופוסופיים אנו קוראים לכל מה שצברנו "קארמת העבר". המונח קארמת עבר מציין את חוסר החופש שלנו
גיל 49 מציין את הזמן שבו אנו יכולים להשתחרר, להחזיר את כל זה למה שבקבלה נקרא "אדון היובל" ולהתחיל מחדש לבנות את עצמנו לקראת עתידנו. "כל אחד יחזור בו למדרגה שנשמתו נאחזת משם" - אומר הזוהר. אפשר לשוב לשורש הנשמה, ולברר לעצמנו ממה אנו כבר מוכנים לצאת לחופשי, ומהו החופש החדש עבורנו.
עבור כל אחד מאתנו התשובה לשאלה זו היא שונה. כל אחד וכבליו הוא. חלק מהכבלים משותפים לכולנו, חלק אחר ייחודי לכל אדם. המשותף בין כולנו הוא עצם האפשרות ליציאה מעבדות לחירות. היציאה מהכבלים שכבלו אותנו, יציאה לדרך חדשה!
בגיל 49 המוות נראה כבר מוחשי יותר. בגיל זה אנו לא רק יודעים ידיעה שבהכרה, אלא גם מרגישים שזמננו על פני האדמה קצוב, וש- "אם לא עכשיו – אימתי?" וכן גם ש-"אם אין אני לי מי לי"? ושאנו עצמנו יכולים להוציא את עצמנו לחופשי, וזאת בתנאי שנעשה את העבודה הנכונה, שהיא עבודה רוחנית על חיינו.
מה משמעות העבודה הרוחנית? אנו אמורים לסקור את חיינו עד עתה, למצוא הקשרים בין אירועים שלכאורה אין קשר ביניהם, ושנחוו לפעמים בזמנם ככואבים וכחסרי משמעות. לחבר את חוטי חיינו למארג קוהרנטי ובכך לשנות את הפרשנות שלנו. במקום הפרשנות הפסיכולוגית הרגילה, לחפש ולמצוא, למשל בעזרת עבודה ביוגרפית על חיינו - את מהותנו הרוחנית והאופן שבו היא מתבטאת בעצם חיינו הייחודיים.
אנו אמורים להשתחרר מכבלים שכבלנו את עצמנו אליהם בעבר, או נכבלנו אליהם מתוקף הנסיבות. במקרים שאנו לא יכולים לשנות את המציאות עלינו לשנות את הפרשנות מתוך הבנה של המכלול.
זו מציאת משמעות בדיעבד: התבוננות לאחור ומציאת השלם מתוך חלקיו המתפתחים במהלך חיינו.
השלם נמצא בסוף התהליך: הוא לא נתון מראש. חיינו מתפתחים לקראת מהותנו השלמה.
באמת הנאצלת השנייה מבין ארבע האמיתות הנאצלות מצביע הבודהא על מקורות הסבל, ולמעשה על מקור העבדות שלנו. מקור הסבל, אומר הבודהא, הוא ב"תעתוע". האופן שבו האדם מתייחס לחייו מתוך בורות שנובעת מהכבילות שלו למבנה האישיות שלו, לסימפטיות ולאנטיפתיות שיש לו לדברים.
השחרור מן הכבלים החל מגיל 49 אינו קל ואינו מובטח. האדם לא משתחרר באופן אוטומטי. זה תלוי בבחירה החופשית. שחרור זה יתרחש רק אם תיעשה עבודה רוחנית מסוימת ומודעת. אם לא תיעשה עבודה זו האדם יהיה כבול למהלך מכני נוסף של קרמת העבר ועבדות.
ככל שהאדם משעבד את עצמו יותר לדרך הרוחנית, ככל שאדם מתווה לעצמו דרך שיש בה עשייה יומיומית שמבטאת את "עבדותו" לאלוהים, כלומר את מסירותו ונאמנותו לדרך הרוחנית - הוא יהיה בעל אפשרות גדולה יותר לחירות. זה מה שיהפוך אותו לבן חורין.
במובן זה, כל העולם הוא בני ישראל. כולם יכולים להיות היום עבדי אדוני. ולא רק יכולים , אומר שטיינר, אלא גם צריכים. בתקופתנו, התקופה המודרנית - הדרך הרוחנית פתוחה בפני כל אחד ואחד, וישנה חשיבות גדולה לכך שאנשים רבים ילכו בה.
גם הכוכבים עומדים לצד רעיון השחרור של גיל 49: השביעון שמתחיל בגיל 49 משויך במדע הרוח האנתרופוסופי לפלנטה של יופיטר. וכך כותבת יועצת ביוגרפית אנתרופוסופית ידועה: "באופן כללי, יופיטר הוא הפלנטה המשחררת ביותר. היא מספקת אופקים חדשים, רחבים יותר, המספקים נקודות השקפה אובייקטיביות יותר על החיים, תוך שהן מעמידות הכול בפרספקטיבה טובה יותר ומעודדת סובלנות.
"אחרי האינטנסיביות של מחזור מרס הקודם, מגיע מחזור יופיטר כהשפעה מרככת ומרחיבה שעוזרת לשחרר אותנו מהדעות הקדומות ומהלכי המחשבה השכיחים שלנו, ומרחיב את הפתיחות כלפי רעיונות חדשים". [ג'וזלין ברדין – אזרחים של הקוסמוס].
יופיטר נחשב גם כפלנטה של החוכמה. הוא מאפשר לאדם שהגיע לגיל 49 לנהוג בחכמה חדשה בחייו. להפעיל חשיבה בהירה כלפי חייו ולשנות את הניתן לשינוי. הנעורים כבר מזמן מאחורינו, אך מלפנינו שנים של חוכמה. זו החוכמה של הארכיטיפ של הזקן החכם, הנמצאת עדיין לפנינו. חוכמה זו בתורה יכולה להביא שלווה חדשה, הרמוניה חדשה לחיינו.
אורנה בן דור, יועצת ביוגרפית. לאתר הבית
נא להמתין לטעינת התגובות
