ראשי » סגנון » בית » משפחה וזוגיות

עושה טוב: יובל המבולבל מצחיק גם את הילדים שלו

איך הפך יובל שם-טוב מילד מבולבל, חלש ואאוטסיידר, שסבל מהפרעות קשב וריכוז, לכוכב ילדים ענק? ראיון רציני עם "יובל המבולבל" על אבהות, נתינה, הגשמת חלומות ושמחת חיים כערך חינוכי. מי ביקש חתימה ולא קיבל?

 
אין הרבה אנשים שיכולים להעיד על עצמם בגילוי לב שהבדיחות שלהם לא מתוחכמות, שהקול שלהם לא של זמיר ושהם לא מזכירים כהוא זה דמות של נסיך מהאגדות. יובל שם-טוב - "יובל המבולבל" - הוא אחד כזה, וזה כל היופי.

די ברור שמיליוני ילדים לא מתבלבלים. שם-טוב פשוט עושה להם טוב. מי שהיה באחת ההופעות שלו זכה לראות מצד הילדים יחס ששמור למדונה, ומי שעמד בתור לצילום וחתימה, זכה גם לחיבוק ואולי לאיזו הלצה. אבל עם כל הכבוד לתחושה שיובל הוא של כולנו, יובל, 36, הוא בעיקר אבא של פלג בן החמש, גיא בת השנתיים ואופק בן חמשת החודשים. בסופו של יום הוא נפרד מכל הילדים וחוזר לילדיו. בלי להתבלבל.

גם לי בגילי המתקדם, הרחק מגיל ארבע, מאוד משונה לראות את יובל שלא בצבעי הדגל שלו - צהוב,
טורקיז, אדום, כולל כוכב, כמובן. לולא קולו הייחודי, אפשר כמעט לטעות ולחשוב שמדובר בסתם בחור חביב ואנונימי. כשאני מודה במבוכה שזה די מוזר לפגוש אותו ככה, בלי התלבושת והתוכי שמריהו, הוא מיד צוחק ומנחם אותי שאני לא לבד.

"כשאני מביא את הילדים שלי לגן, הילדים האחרים אומנם יודעים מי אני, אבל אני לבוש

בבגדים רגילים. בפורים, למשל, עשיתי לילדים הופעה עם התלבושת, ובסופה באה אלי ילדה ואמרה לי: 'אתה יודע שגם אבא של פלג הוא יובל המבולבל?'. אבל פלג, בדומה לאחותו ואחיו, לא מתבלבל בין יובל האבא ליובל המותג.

"יש את חדר השינה שלנו, שזה חדר הבלבולים, שם עושים הצחקות ושיגועים על המיטה הגדולה, ויש רגעים שבהם אני עושה סוויץ' ואני מאוד רציני, בעיקר כשמדברים לא יפה או לא הולכים לישון בזמן".

מה אתה בעיקר, אבא או מבולבל?

"באופן כללי אני דוגל בשיטת הגזר ולא המקל. אשתי, מיכל, היא המקל, אני מנסה לפתור הכל בדרך הצחוק, ההומור והחיוך".
 
זו חלוקת התפקידים ההורית בבית?

"אצלנו בבית החלוקה מאוד ברורה. אפילו בחגים, באופן קבוע פסח אצל הורי וראש השנה אצל ההורים של מיכל. את צריכה לראות אותנו לפני טיול - מיכל מכינה את האוכל, אני מעמיס לרכב, ללא מילים. בשגרת יום, בבוקר, מיכל בוחרת את הבגדים, ואני מלביש אותם, אין לי מושג איך לבחור להם בגדים, ולפעמים אני לוקח אותם, לפעמים היא. וכמובן, כל מה שקשור לשיגועים, משחקים ושירים זה הצד של אבא. לפעמים כאשר מיכל שרה, הם אומרים לה 'די, תפסיקי, אין לך קול יפה כמו של אבא'. אשכרה, היופי בעיני המתבונן".

היה ברור שזה רק עניין של זמן עד שנגיע לנושא הקול הצרוד. "אני מאוד אוהב את הקול
שלי", מצהיר שם-טוב. "הוא נהיה כזה בגלל כל ההופעות בימי ההולדת שעבדתי בהן בלי הגברה, אבל אני מרוצה, זה מזכיר לי כל הזמן את הדרך שעברתי, ויש בזה מסר חשוב לילדים".

איזה מסר?

"גם אם אין לך קול יפה אתה יכול לשיר, ובאותה במידה ילד שסובל מדיסלקציה יכול לכתוב ספר. המסר הואללכת לפי מה שאתה מאמין ולא לפי מה שמקובל".

לא לחיות לפי מה שמקובל הוא אורח חיים שיגרתי במשפחת שם-טוב. בניגוד למרבית האבות שיוצאים השכם בבוקר מהבית ושבים עם רדת החשיכה, לשם-טוב יש תקופות כמו בקיץ ובחגים, בהן הוא בקושי נמצא ויש תקופות שבהן הוא כותב שירים ונמצא חמישה ימים בשבוע עם ילדיו. "כאשר אני נמצא יותר בבית זה נותן לילדים ביטחון, הם רגועים יותר", הוא אומר. "פלג, למשל, בדרך כלל לא אוהב שאני מנשק אותו, אבל כשאני בבית הוא בא ומנשק אותי".

אתם מצליחים לבלות גם מחוץ לבית? בטח הילדים הולכים אחריך כמו אחרי החלילן מהמלין.
"זה לא שאנחנו מסתגרים, אבל אנחנו כן משתדלים ללכת לג'ימבורי בבקרים שפחות עמוס, בחופשות משתדלים לטוס למקומות פחות המוניים. אבל אני חייב להודות שבשלב מסוים זה מתחיל להיות חסר. אני רואה ילדים שבדים שלא מתייחסים אלי וזה משונה. הסוכנים שלי צוחקים עלי שאני האמן היחידי שמסוגל לבוא למישהו ולומר לו: 'סליחה, אתה רוצה להצטלם איתי?'. אבל אם להיות רציני, אז כן, במקומות הומי ילדים זה יוצר בעייתיות מסוימת. פעם כשהייתי עם פלג בקניון ובאו מלא ילדים וכמובן לא יכולתי להתעלם מהם, הוא אמר לי 'נכון שאתה רק שלי?'. פלג נסגר במקומות ציבוריים וגיא לא נותנת שיצלמו אותי".

 
אבל בטח יש גם יתרונות בלהיות הילדים של יובל המבולבל.
"בטח. אנחנו צוחקים המון בבית ואני ממליץ למשפחות אחרות לאמץ את זה. מדי פעם אנחנו מחליטים להפוך יום רגיל למשהו מיוחד, למשל שכל היום עושים משחקי תפקידים של אבירים ונסיכות, ואז אנחנו מתחפשים ומדברים אחד עם השני בסגנון 'המלך אמר שהנסיכה צריכה להתקלח'. זה שובר שגרה נהדר. וחוץ מזה, אני מאמין שבגן הילדים הם זוכים לעוד כמה נקודות זכות".

אבל לצד נקודות הזכות, שם-טוב מודה שיש מחיר לאב שהוא חביב הילדים. "עם כל הקושי אני שלם עם זה. אני חושב שאחד הדברים שאני רוצה להנחיל לילדים שלי, דרך דוגמה אישית, הוא שאם יש מטרה בחיים או ייעוד שרוצים להגשים, יש לזה לפעמים מחיר. בתור ילד, אבא שלי, שהיה מהנדס בניין, לא היה בבית, ובדיעבד, מוסר העבודה שלי והדאגה למשפחה זה משהו שלקחתי ממנו. כילד זה קשה שאבא לא נמצא, אבל אין לי נקיפות מצפון, אני יודע שבסופו של דבר זה לטובה, זה מודל שידבק בהם. האמת שלפני שהתפרסמתי עבדתי יותר קשה, הייתי קופץ מהופעה להופעה, היום זה בתקופות".

ואחרי הופעות וקהל צפוף של ילדים, נשאר לך כוח לילדים בבית?
"אצלי זה הפוך, ההופעות ממלאות אותי, אני חוזר הביתה מהופעה מלא באדרנלין ואני רק רוצה לשחק איתם. אם אשתי בדיוק מרדימה אותם היא מבקשת שאני לא אעלה אליהם, כי אני מעיר אותם והיא כועסת עלי. אבל לרוב אני זוכה לראות אותם במקלחת. לפעמים חצי שעה זה עולם ומלואו".
כששם-טוב מדבר בכזו אנרגיה על ההשתוללויות גם אחרי יום קפיצות והצחקות מפרך, אני לא רוצה חתימה, אני רוצה בעיקר לצבוט אותו, לבדוק מאיזה חומר הוא עשוי. אבל שם-טוב דבק בעמדתו שילדים הם שמחה ולא ממש מודה בעייפות החומר.

"זה נכון שיש קושי, שלפעמים בא לך לנוח ולהיות לבד", הוא אומר, "אבל מצד שני, העונג הוא שאתה לא לבד. אהבה של ילד להורה היא כל כך תמימה וטהורה, זו נתינה אמיתית, בלי צביעות. זה עונג בל יתואר, זה פשוט נותן כוח".

ואת העונג הזה שם-טוב לא מתכוון להפסיק. באותה נשימה, הוא מגלה ששלושת ילדיו, שיהיו בריאים,
הם רק ההתחלה - השאיפה היא לפחות חמישה. עוד שאיפה, לא פחות חשובה, היא להיות נוכח בלידה, אחרי שפעם אחת בעבר הוא כבר פספס את לידת בתו, ולא, לא מפני שהתבלבל. "דוגמה קיצונית למחיר הקריירה שתמיד תלווה אותי היא שלא הייתי בלידה של הבת שלי", הוא אומר. "באותו ערב הייתה הפרמיירה של ההצגה שלי 'הרפתקה בלונה פארק' - מאות אנשים הגיעו, ואז הגיעו גם הצירים. אולי כי הייתי קצין בצבא, יש לי תמיד את תחושת ה'The Show Must Go On', ואחרי שליוויתי את מיכל לבית החולים הלכתי להופיע. בהפסקות הייתי מקבל דיווח מחדר הלידה".

ואיך מיכל הגיבה?
"היא תמכה בי, למעשה היא זו ששלחה אותי להצגה. כשיש תמיכה מהבית ללכת בעקבות החלום, אתה יכול להגשים אותו הרבה יותר מהר".

גם אם החלום הוא להביא חמישה ילדים?
"הרבה פעמים אני שומע שאנשים נרתעים מהבאת ילדים כי הם מפחדים מהעניין הכלכלי ומהעובדה שהם עסוקים ואין להם זמן. אני חושב שכל זה מתגמד לעומת האושר שילד נותן. בסוף הרי מסתדרים, וגם אם חיים בחסך זה לפעמים לטובה".

זה דורש הסבר.
"אני גדלתי בבית שקנו בו צעצועים בעיקר לימי הולדת. אני מודה שאני מפצה את הילדים שלי, אני כמו ילד כשאני בחנות צעצועים, קונה להם ולא מתאפק, אבל אני מרגיש שהילדים שלי פחות נהנים, פחות
מעריכים".

למעשה מתוך המקום של ה"אין" שם-טוב פיתח את היצירתיות שלו. "אני זוכר שנורא רציתי שייקנו לי 'גיים בוי' ולא היה כסף. אז לקחתי קרטון וגזרתי אותו בצורה דומה והייתי מדמיין שאני לוחץ על הכפתורים. הרבה מאוד מהחומרים שלי מגיעים מניסיון החיים".

אחד המסרים החד משמעיים ששם-טוב מנסה להנחיל למעריציו הקטנים הוא שכל חיסרון יכול להפוך
ליתרון. "גם כשלא היה לי כלום, השקעתי, הייתי נוסע באוטובוס לעשות ימי הולדת עם ציוד על הגב וחיוך על הפנים".

מאיפה האופטימיות?
"מתקופת ההישרדות שעברתי בילדות. הייתי ילד לא מקובל, סבלתי מהפרעות קשב וריכוז, אבל בעיקר מה שהפריע לי שהייתי חלש ואאוטסיידר, לא מחובר למציאות. ומצאתי שביל בריחה דרך ההומור והצחוק.הפכתי את הבעיה ליתרון והפעלתי את הדמיון והיצירתיות וכיום אני נותן לגיטימציה לכאלה ילדים. גם כמבוגר אני שכחן ומאחר, לא מסתדר עם כספים ומאוד בלגניסט.

"גם כששירתתי בלבנון, בזמן מסעות קשים, הייתי מדמיין שאני במשחק מחשב וכמו במשחק מחשב אתה בוחר את רמת הקושי. אני רואה בזה היום שליחות להעביר לילדים את המסר להסתכל על החיים בחיוך, אופטימיות, שמחת חיים, להאמין בעצמך".

את האני מאמין הזה מעביר שם-טוב בבירור בדי.וי.די החדש שלו "המסע אל הכוכב". "זה הדי.וי.די הראשון שגם כתבתי וגם ביימתי מהסיבה העיקרית שראיתי בדיוק איך הוא אמור להיראות. אני תמיד אוהב להכניס מ'האני שלי' לכל יצירה וגם כאן זה הסיפור שלי - ילד עם מגבלה, מבולבל, שיש לו חלום. בסרט אני מאבד את הכוכב (המטרה) והדרך שבה אני מגיע למטרה היא להאמין בעצמי ולאהוב את הסביבה. אחד השירים בסרט הוא 'הדרך שלי', זה השיר שאני הכי אוהב, אני שומע אותו ולא מאמין שאני כתבתי אותו. הוא אומר שאם יש מגבלה ואתה משלים איתה, בזכותה מעז ייצא מתוק.
"יש שם קטע שצוחקים עלי 'אתה תהיה מורה לחשבון???', ואני עונה שאהיה מורה לשמחה. זה ללא ספק הייעוד שלי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...