קרישנה על קטנוע: ראיון עם אג'יי סינג
אג'יי סינג הוא תעלומה: מצד אחד, איש משפחה ופקיד עירייה שמנהל חיים שגרתיים. מצד שני, מי שנמצא בנוכחותו מדווח על שקט עמוק, מנוחה והשתחררות ממילים, ממונחים ומרעיונות. רקפת בר קמה ניסתה לברר מיהו באמת וגילתה חידה שעוזרת למצוא את כל התשובות
מספרים על אישה זקנה וחכמה שחייתה עם גיל מאה. לכבוד יום הולדתה ביקשו לפרסם עליה כתבה בעיתון, ושלחו לראיין ולחקור אותה כיצד הגיעה לגילה המופלג. "פשוט מאוד", היא ענתה, "אף פעם אני לא מתווכחת עם אף אחד".
"איך זה יכול להיות?" טענו כנגדה המראיינים, "חיית בשנים סוערות של מלחמות ופילוגים בעם, הממלכה כולה סערה סביבך, היו מחלוקות בין שבטים, בין שכנים, בין משפחות... לא יכול להיות!"
ענתה הזקנה: "נכון".
לפי הסיפור הזה, אג'יי סינג אמור לחיות עד מאה ועשרים או יותר. מעולם לא ראיתי אותו מתווכח עם מישהו. יש לו יכולת נדירה לתת לך הרגשה שהוא מסכים איתך לגמרי, ואז לומר מילה או שתיים שעוזרות לך לתפוס את המצב מזווית חדשה, שפותחות לך צוהר לראייה רחבה יותר, שלמה יותר. לפעמים, כשאני בנוכחותו, אני מרגישה כאילו הוא מושיט את ידו ומכניס אותה לתוך הנשמה שלי, מערבב ומערבל, וכשהוא מוציא את היד משהו בנשמה רגוע יותר, מפויס, מנוחם, נינוח.
אג'יי סינג הוא תעלומה. מצד אחד, איש משפחה ופקיד עירייה שמנהל חיים שגרתיים. מצד שני, האנשים שסביבו משוכנעים שהוא מואר; מצד אחד, יש לו תארים אקדמיים בסנסקריט, במשפט, בכלכלה ובעבודה סוציאלית. מצד שני, עד גיל 12 הוא ידע שהוא האל ההודי קרישנה. קשה להגדיר אותו, או לתת לו כותרת. או להכניס אותו לאיזושהי משבצת מוכרת שתאפשר לנו נקודת התייחסות, שתיתן לנו הבנה או מידע לגביו. נדמה שהביטוי הסנסקריטי 'נֶטי נֶטי' – לא זה ולא זה - הולם אותו ביותר.
אף שהוא מורה בכיר בריטריטים של ויפאסנה של עמותת Open Dharma, וגם לימד בארץ קורס בעמותת תובנה, קשה להגדיר מה בדיוק הוא מלמד. למרות שרבים מחשיבים אותו כגורו שלהם, הוא מלמד בדרך ייחודית, ללא גינונים של מורה או של גורו הודי. הוא לא מתייחס אל עצמו כאל מורה, אלא כאל חבר או מלווה רוחני (קאליאן מיטרה, בסנסקריט).
מדי יום הוא מקיים בגסט האוס מפגש בן שעה וחצי בערך, אליו הוא מגיע רכוב על קטנוע, ובו הוא קורא מתוך כתבים הודיים שונים (כיום זה הבהאגוואד גיטה) ומפרש את הכתוב. המפגש פתוח לכולם. אג'יי מלמד מתוך החוויה האישית שלו בלבד; הוא מגיב באופן מאוד אישי אל מי שנמצא לפניו, עוצם עיניים, מאזין פנימה, ואז עונה במילים מועטות, לפעמים לא לגמרי מובנות, לרוב מפתיעות.
נדמה שכשנמצאים בנוכחותו מתנהל משהו בממד אחר, חמקמק אבל גם מאוד מוחשי. יחד עם זאת, יוצאים משיחה איתו בתחושה שכל השאלות נענו וכל הבעיות מצאו את פתרונן, אם כי קשה לשחזר
לא קל לראיין את אג'יי. הוא ממעט במילים ואינו נוטה להתפלספויות או להמשגות. למען הראיון הזה ביקשתי שיחרוג מדרכו וינסה לתת תשובות כלליות, ולא אישיות המכוונות כלפַי בלבד. אנחנו מנהלים שיחת רֵעים בגֶסט האוס קטן, בעיר לאקנאו (Lucknow) שבהודו, בה הוא מתגורר עם משפחתו. אני פותחת בשאלה שהכי מסקרנת אותי: "אג'יי היקר, מי אתה?" הוא מחייך את חיוך הצ'שסייר שלו: "ברגע זה אני חבר של רקפת", הוא עונה. אני דוחקת בו שיענה תשובה יותר כללית. הוא עוצם את עיניו לרגע.
"קרוב לוודאי שאני אג'יי שהבין שזה לא רק אג'יי...."
ומה זה כן?
- ההבנה שאני לא יכול להיגמר באג'יי בלבד. לאג'יי יש אפשרויות מוגבלות לקישוריוּת (Connectivity), ואני קישוריוּת שהיא מעבר לאפשרויות המוגבלות של אג'יי.
אנא תאר את עצמך.
- מאוד חי, וללא רעיון או מושג לגבי עצמי. וגם זה איננו רעיון.
האם אתה ללא אגו?
- 23.60 קראט.
אתה שולט במחשבות שלך?
- אני עושה שימוש במחשבות כשהן מביאות תועלת.
אז איך החיים ללא מחשבות?
- מאוד חופשיים. אני יכול לנוח. אלה חיים ללא צרות. מחשבות מביאות צרות.
מה אתה מלמד? האם אתה מורה לוויפאסנה? מורה לאדוואיטה?
- עברתי על האספקטים האלה של ההוראה בחיפוש אחר מה יהיה הכי מועיל לאנשים, ומתוך החיפוש הזה הבנתי שלא יכולה להיות דרך אחת לכל האנשים. אז התרגול של הדרך הוא אהבה. כול מי שנמצא על הנתיב מוצא את האהבה ואת התרגול שהוא אוהב. בדרך כלשהי אימנתי את עצמי להיות חבר שיכול להפנות ולכוון; כשאתם מנסים למצוא את האהבה שלכם – אני יכול להועיל. אין דרך אחת שאני מלמד, אני יכול ללמד את כל הדרכים או אף דרך. הצורה שבה אני מלמד היא למעשה יותר כמו למחוא כפיים מאחור; כשהעיניים שלכם על האובייקט הנכון – אני מוצא את עצמי מוחא כפיים. אפשר לומר שזו דרך הלימוד שלי.
אל מה אתה מתקשר באנשים?
- אל האהבה. ואז זה מאוד מועיל. אם הייתי מתייחס לחלקים אחרים זה היה יוצר קושי, זה היה הופך לפסיכולוגי, וזה לוקח יותר זמן להיות חברים, להתיידד. ואילו האהבה... בזמן קצר אנחנו הופכים בקלות לחברים, וכשאתם חברים שלי, אני יכול באמת להיכנס לתוככם.
האם החלקים הפסיכולוגיים של האדם חשובים גם הם?
- כן, יש להם חשיבות, כך שאינני מזניח אותם, אבל הדבר הראשון הוא ליצור קשר, מגע, אהבה.
אג'יי מספר שבערך בגיל שש הוא חווה שבוע של סמהאדי Savikalpa, ושעד גיל 12 הוא "ידע" שהוא קרישנה. בגיל 12 הוא חווה חוויה עזה של תודעה אחרת, ומרגע זה ואילך נשתכחה ממנו הידיעה שהוא קרישנה והוא הקדיש את זמנו ללימודים - "כדי לעשות כסף", כדבריו.
בשנת 1985 הוא חווה שינוי תודעה עמוק, שהביא אותו לתרגול מאוד אינטנסיבי ולתהליך שנמשך בערך כשנה, עד שלדבריו: "התרגול עזב אותי". מאז הוא נמצא ב"מקום אחר". מהמקום הזה הוא מלמד.
כשהוא אומר שמעולם לא חווה סבל, אני מפסיקה אותו: "לא חווית סבל מימיך? איך זה ייתכן?" הוא מחייך ומושך בכתפיו.
לא חווית סבל כשאימא שלך נפטרה?
- "לא".
אני לא מאמינה לך. אני יודעת עד כמה היית קשור אליה.
הוא עוצם עיניים, בודק פנימה. אמו נפטרה בזרועותיו כשהחיש אותה לבית החולים. "היה רגע של צער, של אכזבה מעצמי שלא הצלחתי להציל אותה, ומיד אחריו הגיעה קבלה", הוא משיב.
איך יכול מישהו שמעולם לא חווה צער להתייחס לצער של אחרים?
- קרוב לוודאי שעל ידי אמפתיה. כשאת מדברת אני ממש יכול להרגיש את התחושות שלך, כך שלמרות שאין לי חוויה ישירה ואישית של סבל, אני יכול להרגיש דרך ההרגשות שלך, אני יכול להיכנס לתוך הרגשות שלך. ברגעים כאלה, את ואני זה אני.
מה ההבדל בין מה שאתה מלמד לבין בודהיזם?
- אולי ההבדל הוא זה: בארבע האמיתות הנאצלות, האמת הראשונה היא לגבי הסבל. כך שהחרך אל הרוחני קורה דרך הבנת הסבל. אצל קאביר והתורות ההינדואיסטיות, הסדק הוא לא הסבל אלא החיים עצמם; דרך הבנת החיים עצמם – החיפוש מתרחש.
ההבנה של החיים עצמם הופכת להיות מאוד חשובה, כי שם הסדק. אז אולי זהו ההבדל העיקרי: שם לסבל יש חשיבות, ובנתיב הזה לחיפוש יש חשיבות. חיפוש מתוך החיים. והסבל הוא לא כזה חשוב. אולי האמת הנאצלת הראשונה של הנתיב הזה הייתה יכולה להיות: החיים הם מסתורין. ממש להבין ולחוות זאת, לא רק לומר זאת; ממש ליפול לתוך המסתורין, לפרוץ עם חיפוש מתוך המקום הזה.
כמובן, גם הגישות שונות בעקבות זה, כי מתוך ששם נותנים חשיבות לכאב, אז דברים כמו פרישות הם חשובים, כי הסבל הוא חשוב. וכאן חיים הם חשובים, אז להכיר את כל החלקים של החיים נהיה חשוב, לא כל כך הפרישות, או הכאב.
קרישנמורטי אמר: "האמת היא דרך ללא נתיבים". האין המדיטציה למעשה ניסיון ליצור נתיב אל מה שאין אליו נתיב? איך אפשר להגיע אל מה שהוא מעבר לצורה דרך צורה?
- דרך נתיב אנחנו מגיעים אל האמת חסרת הנתיב. דרך צורה אנחנו מגיעים אל חסר הצורה. לפני שנוכל לקפוץ, עלינו להפחית את המטען שלנו. הנתיב הוא כדי להפחית את המטען בכדי לעשות את הקפיצה אפשרית.
איך מתרחשת הקפיצה הזאת?
- עבור הקפיצה הזאת אין 'איך'. כשהמטען יופחת, הדרכים יציגו את עצמן.
על פי הגישה הבודהיסטית, המטרה של המדיטציה היא שחרור התודעה מהיאחזות, כי היכן שקיימת היאחזות קיים סבל. גם חוויות מדיטטיביות עמוקות גבוהות ביותר כמו נירוויקאלפה (Nirvikalpa), הן עדיין מותנות, מופיעות וחולפות בהתאם לתנאים המשתנים, ובמידה שאנחנו מפתחים כלפיהן היאחזות – באותה המידה אנחנו עדיין כבולים, לא חופשיים.
- נירוויקאלפה היא המטרה של מדיטציה, לא של החיים. מדיטציה היא רק היבט אחד של החיים, ומההיבט האחד הזה תימצא המטרה האחרת. את החיים יש לחיות, ונירוויקאלפה היא מצב מדיטטיבי, אבל איננו יכולים לצאת אל העולם ולתפקד במצב הזה. יש מצב נוסף, שנקרא סאהאג' (Sahaj), שבו אנחנו מאפשרים לחיים לחיות דרכנו, וזהו לא 'מצב', זהו 'מצב קיומי'.
היית אומר שהמצב הזה הוא מה שנקרא במסורת הבודהיסטית נירוואנה?
- כן, זאת נירוואנה. כשהחיים חיים דרכך.
האם 'חוויות מדיטטיביות' הן מכשולים למטרת המדיטציה?
- אם אנחנו עוצרים שם, הן עלולות להיות מכשול, אבל אם אנחנו יכולים להשתמש בהן כמדרגה, הן עשויות להיות מאוד מועילות. לפני שיש מצבי תודעה כלשהם, התודעה אינה שם. התודעה היא מחוץ למערכת. זהו לא מצב מנטאלי יותר. ללא התודעה, מצבי התודעה אינם יכולים להתקיים. המטרה של המדיטציה היא למעשה הסרת הבנה סיסטמתית והגעה להבנה רחבה יותר, שלא עוברת דרך אף מערכת.
הבנה סיסטמתית קשורה מאוד לעולם היחסי, היא תלויה בי ובמה שאני רוצה להבין ממנה. ברמה היחסית, חיוּת מורגשת בגלל המערכת. אבל חיוּת אינה תלויה בשום מערכת. אם יש בתוכי מערכת ואני אוהב משהו, ארגיש חיוּת גדולה בגלל האהבה הזאת. להרגיש חיוּת למרות האהבות והרצונות שלי, למרות המערכת – זוהי המטרה של המדיטציה.
אתה משתמש הרבה במונח 'חיוּת' (Aliveness). למה אתה מתכוון?
- הכוונה היא לכך שאנחנו עשויים למצוא את עצמנו עם משהו שהוא מעבר לזהות האישית שלנו שבה אנחנו מורגלים. היא נבנית באמצעות החלקים המזהים שבנו, שרובם בנויים על תבניות זיהוי מסוימות – של ההורים, החברה ובית הספר; כולם עוזרים לי לבנות בסיס לקליטה, להבנה, וההבנה הזאת – הזהות הזאת - מתרחשת דרך נקודות ההשקפה של ההורים, המורים, בית הספר או החברה. אבל יש משהו מעבר לזה: החיות קיימת גם ללא נקודות ההשקפה האלה, גם ללא בסיסי הקליטה האלה. 'חיוּת' פירושה חיים ללא שכבות, ללא כל בסיס.
נא להמתין לטעינת התגובות
