יותר חיות מאנשים: טיול בהרי הסמוקי בארה"ב

דובים שחורים מכל הסוגים, 250 מיני ציפורים ומגוון של סלמנדרות. לרגל חגיגות 75 שנה להקמתו, סו קובאץ' שומן טיילה בפארק הלאומי של הרי הסמוקי בארה"ב

סו קובאץ' שומן | 4/5/2009 14:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בפארק הלאומי של הרי הסמוקי (Great Smoky Mountains National Park) בארצות הברית קל מאד ללכת לאיבוד בעבר. בפארק, הנהנה ממספר המבקרים הגבוה ביותר ביבשת (בין תשעה לעשרה מיליון מבקרים בשנה), ניצבים 80 מבנים היסטוריים המפוזרים בשטחו, המשתרע על פני 2,000 דונם.
מרוב דובים לא רואים את הפארק
מרוב דובים לא רואים את הפארק אלכס רוזקובסקי

מבנים אלה הם עדות לכך שעד שנות ה-30 עוד צעדו כאן ילדים לבתי הספר, בזמן שהוריהם החקלאים ניסו להוציא תירס מהאדמה הקשה בהרי הקטלוצ'י הדרומיים. אלא שאז החליטה הממשלה להתערב וליצור את הפארק כדי להגן על האיזור, השוכן על גבול טנסי וצפון קרולינה. השנה, בין התאריכים ה-13-15 ביוני, יחגוג הפארק 75 שנה להקמתו במגוון אירועים, תערוכות ומופעים.

 
כיום יש כאן יותר בעלי חיים מאנשים. בספירה האחרונה היו בפארק 66 סוגי יונקים, כולל דובים שחורים ושועלים; 250 מיני ציפורים; ויותר מ-30 סוגי סלמנדרות. הדישונים (סוג של פרים) נהגו להסתובב בדרום האפלצ'ים, אבל עד שנת 1900 הם כמעט נכחדו בגלל ציד ואובדן שטחי מחיה. 25 דישונים הובאו לפארק ב-2001 וכיום מונה העדר 90 ראש.
באים בשביל הדובים

בפארק אומרים שמבקרים רבים באים כדי לראות דובים שחורים שיוצאים מתרדמת החורף שלהם בחודש אפריל. "תחילה אלו הזכרים, אחר כך הנקבות ואז נקבות עם גורים", אומר קים דלוזייר, הביולוג של הפארק. יש בפארק כ-1,500 דובים שחורים, "בערך אחד לכל דונם", הוא מסביר.

דלוזייר מספר שבשנה שעברה דווח על 305 "תקריות דובים", בעיקר על הטרדות שונות כמו חיטוט באוכל של המטיילים שלא ננעל בלוקרים. אך לפעמים בני האדם הם אלה שמפריעים. "זו בעיה שכיחה שאנשים

מתקרבים לדובים בצידי הדרך", אומר דלוזייר. "אנשים רוצים להתקרב כמה שיותר". עם זאת, הדובים מסתובבים בעיקר באיזורים מרוחקים מהכביש והתקיפות נדירות.

אם אתם מחפשים דובים חמודים שאפשר ללטף, תוכלו למצוא אותם בחנות במרכז המבקרים. לדברי קנת קייב, אוצר התערוכות בפארק, בובות הדובים נמכרות יחד עם הוראות כיצד לצפות-בלי-להיפגע. במוזיאון הטבע במרכז יש גם דוב מפוחלץ. ואם דובים מלאכותיים מספיקים לכם, תמצאו אותם בשפע באיזור.

נרות משתן דובים

לאורך הרחוב בצ'רוקי, צפון קרולינה, המוביל לכניסה הדרומית לפארק, יש פסלי דובים בגודל טבעי ובחנויות מוכרים מוצרים הקשורים לדובים. כך למשל אפשר לרכוש נרות משתן דובים (או כך נטען לפחות).

כמו עיירה אלפינית. הכניסה לפארק הלאומי של הרי הסמוקי
כמו עיירה אלפינית. הכניסה לפארק הלאומי של הרי הסמוקי צילום: sxc

האיזור הזה הוא חלק מקואלה באונדרי, או מה שמוכר יותר כשמורת האינדיאנים צ'רוקי. על המדרכות מסתובבים אנשים בתחפושת אינדיאנית, שתמורת תשלום ישמחו לשעשע אתכם בסיפורי דובים.

הכניסה הצפונית לפארק, הנקראת גטלינבורג טנסי, נראית כמו עיירה אלפינית עם בתי עץ ורכבל. אפשר להצטלם ליד פסלי דובים במאונטן מול. בגרייט סמוקי ארטס אנד קרפטס קומיוניטי יש פסלי דובים בגודל טבעי מעץ וקטנים יותר מבטון. טים ווברדינג, דור שני של מגלפים בעץ, הראה לי את הדוב שיצר על תכשיט שהכין לכבוד חגיגות 75 שנה לפארק (המחיר: 9.99 דולר).

אבל אם אתם מתעקשים לראות דובים אמיתיים לפני שאתם עוזבים את הרי הסמוקי, באתר אובר גטלינגבורג יש דובים ותמורת 6 דולר מובטח לכם שתוכלו להציץ לעברם - אם הם לא שקועים בתרדמת החורף.

לא קל לחיות בהרים

המבקרים בהרי הסמוקי העצומים יכולים לטייל וליהנות מהטבע הפראי, להיכנס לבקתות  ההרים, לכנסיות וגם לבתי העלמין המשפחתיים שהושארו מאחור על ידי התושבים – שרבים מהם לא עזבו ברצון.

ליהנות מטבע פראי. הנופים של הרי הסמוקי
ליהנות מטבע פראי. הנופים של הרי הסמוקי צילום: sxc

ריימונד קלדוול בן ה-85 מוויינסוויל שבצפון קרולינה התגורר בקטלוצ'י, באיזור הדרום מזרחי של הפארק, עד גיל 15. לדבריו, הממשל האמריקאי שילם לו 4,000 דולר כדי שיעזוב את החווה, שהייתה בנויה על שטח של 650 דונם אותו החזיקה המשפחה לא פחות מ-100 שנה. כאשר הוא ובני משפחתו עזבו, הוא אומר, "הובלתי סוסים עם עגלה עמוסה בציוד חקלאי. אחי בן השמונה היה איתי".

קלדוול אומר שהוא אהב לחיות בהרים, אבל זה לא היה קל. "זו אדמה מאד קשה. איכשהו הסתדרנו", הוא מספר בראיון טלפוני. הוא זוכר שטחן תירס בטחנת קמח שאותה הפעילו באנרגיית מים. משפחתו, ובה שמונה ילדים, גידלה תירס ובשר לבקר.

ביקרתי בבית קלדוול, אחוזת המשפחה, לפני כמה שבועות. רואים שפעם זה היה מקום יפה. קלדוול אומר שאביו היה ממורמר על כך שנאלצו לעזוב, אולם כמה משפחות היו עניות והיו זקוקות לכסף. גם לפני השפל הגדול הם בקושי הסתדרו, וכשהשפל הכה הם היו במצב נואש.

רבים עבדו אז עבור חברות לכריתת עצים שבבעלותן היו שטחים גדולים באיזור. אולם החברות האלה הרסו את האיזור, זיהמו את הנחלים וגירשו בעלי חיים מאיזורי המחייה שלהם. השפל סייע להקמת הפארק.

דוליווד בהרים

הזמרת והשחקנית דולי פרטון, שגרירת חגיגות הרשמית תהיה באירוע ל-75 להקמת הפארק . הסמוקי, היא אומרת, זורמים לה בדם. ויש לכך סיבה: היא אולי מתגוררת בנאשוויל ומחזיקה בתים בלוס אנג'לס וניו יורק, אולם היא גדלה במשפחה ענייה ליד לוקוסט רידג' (Locust Ridge), כ-11 קילומטרים מהפארק, בעיירה סבירוויל (Sevierville) שבמדינת טנסי. בעיירה זו הוצב פסל ברונזה בדמותה של פרטון במדשאת בית המשפט העירוני.

שגרירת החגיגות הרשמית. דולי פרטון
שגרירת החגיגות הרשמית. דולי פרטון רויטרס

"קניתי את השטח הישן של המשפחה בשנת 1987 כמקום לכינוסים משפחתיים", היא אומרת בראיון טלפוני. "זה מקום שקט, הרחק מעיני הסקרנים והתקשורת". עם זאת, היא מבהירה: "אלו זמנים קשים. גם רבים מקרובי משפחתי עוברים תקופה קשה. אני חושבת שהאנשים היום חוששים יותר" (בגלל המצב הכלכלי – ס-ק-ש).

דוליווד, פארק שעשועים בנושא הסמוקי בפיג'ן פורג' (Pigeon Forge), מעסיק בעונת השיא 2,500 איש. כאשר פרטון נמצאת בלוקוסט רידג' היא נרגעת ומבשלת. "אני מפורסמת בזכות הצ'יקן אנד דמפלינגס שלי", היא אומרת.

לדבריה היא מבקרת בפארק הלאומי כמה פעמים בשנה כדי למלא מצברים. "בעלי קרל ואני אוהבים לנסוע בפארק, למצוא מקום לפיקניק. אני אוהבת את המים, את הנחלים, סתם לשבת על איזה סלע". לדבריה, היא לא צריכה סיבה כדי לנסוע לסמוקי.

תרגום: עודד לפיד

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים