באווירה ים תיכונית: טיול רומנטי ביפו
שילוב של ניחוחות קפה עם מאכלי דגים, זיעת הסבלים וגם בורקס. מני נחמן עם אגדה קטנה והצעה לטיול רומנטי בסמטאות האמנים ובנמל היפהפה של העיר יפו
מגדל הפעמונים צילום: מני נחמן
על המגדלור של יפו מספרת האגדה כי כשיאסון היה זורק רשת לים הוא היה תמיד מחייך. וכי מה היה חסר לו בעולמו? סירתו חדשה היא ועל החוף חיכתה נערתו בעיניים מאירות. יאסון הכיר את דרכי הים ונתיביו, היכן מתחבאים הדגים הכי טובים וכל דייגי יפו התקנאו בו על כישרונו. סיפרו עליו שהדגים היו מקפצים בעצמם לסירתו.
אך משנה לשנה הדיג פחת. אולי בגלל האניות הגדולות שהחלו לשוט באיזור, אולי בשל הביוב שנשפך לים ואולי כי כך רצה האל. בפנים חמורות היו יוצאים הדייגים וחוזרים עם אור אחרון כשרשתם חציה ריקה.
רק יאסון היה נשאר בים החשוך עד שסירתו התמלאה כי היה לו סוד: מתוך החשיכה הייתה מאירה לו נקודת אור קטנה אך בוהקת כמגדלור, אליה היה מנווט את דרכו כל לילה. לא סיפר את סודו זה לאף אחד, גם לא לנערתו שהייתה מחכה לו על החוף.
הלב כמגדלור
בוקר אחד אימצה אותו הנערה חזק אל ליבה והתחננה אליו: די לדוג, הים מסוכן, תישאר, יש לי תחושה רעה. הוא חיבק אותה וליטף את שערה ולא אמר דבר. אך עם שחר שוב נעלם עם סירתו אל תוך הערפל. אך הפעם בשובו לחוף לעת ליל, לא האיר לו שוב האור לכוון את דרכו. רק שנות הניסיון והמזל עזרו לו לנווט בין הקצף והסלעים את דרכו לחוף.
רטוב ועייף קשר את סירתו אך נערתו לא הייתה שם. כל הלילה חיפש וקרא בשמה ורק עם שחר מצאו את גופתה על החוף בין הצדפים וליבה גוש פחם שחור. אז הבין
כי ליבה היה לו מגדלור. לזכרה בנה את המגדלור העומד עד היום ביפו, ובראשו קבע את ליבה שיאיר את הדרך לכל מלח ודייג.
מי שרוצה לטייל ביפו מוזמן להגיע אליה בשעות הערב, לטייל בנמל, בסמטאות האמנים, במנזר פטרוס, במסגד מחמודיה ובגן הפסגה באמפיתיאטרון. זוהי אחת הערים העתיקות בעולם, ואותה הקים יפת, בנו של נוח, ומכאן שמה. המיתולוגיה היוונית מספרת על סלע אנדרומדה בחוף יפו והיא אף מוזכרת במלחמות התנ"ך: הפיניקים, האשורים, המצרים, היוונים והרומאים גילו בה עניין.
האגדה על אבו נאבוט
יפו נכבשה פעמים רבות על ידי שליטים שונים שהרסו אותה פעם אחר פעם. האחרון שחירב את העיר היה נפוליון. ההרס שהותיר אחריו היה נורא, ומההריסות עלה לשלטון בכוח מקלו בריון שכונתי ושמו מחמוד אבו-נאבוט.
נכבשה פעמים רבות. יפו יחצ
האגדה מספרת כי אבו-נאבוט היה משתמש במקלו (נאבוט) הגדול בקלות יתרה. מי שפתח עגלה בשוק ללא רשות, אבו-נאבוט עשה לו הכרה ידידותית עם הנאבוט ובעל הדוכן התקפל ממקומו מיד. מי שזרק זבל ברחוב נפגש עם אבו-נאבוט לשיחת מוטיבציה קצרה והמלכלך הפך למנקה נלהב. בקולו הרועם גייס את התושבים לשיפוץ הנמל והשוק, גבה מיסים וכולם שילמו. הוא חיזק את חומות העיר להגן עליה מפני כנופיות השודדים וקבע חוק לפיו שערי העיר יינעלו משקיעת החמה ועד זריחתה.
הגיע היום ואבו-נאבוט יצא לסייר בפרדסים שמסביב ליפו. יצא ובידו המקל, הדרך ארוכה והשמש גבוהה. שכב לנוח בצל עץ השקמה הגדול וכשהתעורר כבר ירדה השמש והוא נאלץ לחזור בחשכה ליפו. משהגיע דפק על שערי העיר ואין עונה. קרא בקול לשומרים ואין פותח. לבסוף צעק להם: פתחו לי, אני הוא אבו-נאבוט.
אך השומרים לא אפשרו לו ואמרו: אבו-נאבוט פקד עלינו שאין לפתוח בשום מקרה. כל הלילה רעד אבו-נאבוט מקור ומפחד והעביר את הלילה בחריטת כתובת על הרהט (מבנה שוקת ציבורי) שמחוץ לחומה: "ארור מי שלוקח לו חבר מתושבי יפו". הרהט והכתובת עדיין קיימים עד היום ברחוב בן צבי.
מני נחמן הוא מדריך טיולים
למידע נוסף על טיולים בישראל ולמידע נוסף על טיולים בחינם למטייל העצמאי
נא להמתין לטעינת התגובות
