אצלי או אצלך? טרנד הזוגות הנשואים שגרים בדירות נפרדות
נתוני הגירושים המאמירים מוכיחים: הסגנון המשפחתי של זוג הורים ושלושה ילדים שגרים בכיף בבית צמוד קרקע, פשט את הרגל. תכירו את המודל החדש: הורים, נשואים, מחויבים - בשני בתים נפרדים. ערן עושה כביסה לבד, וליה אשתו קובעת איתו דייטים. נשמע מופרך? ״צריכים להתחתן ולהתגרש כדי להבין את זה״, הם מסבירים

פעם רמז המונח "משפחה" על מערכת פחות או יותר מוכרת, שבה חלוקת התפקידים צפויה. גם הקיטורים היו ברורים והתפלגו, בדרך כלל, לקיטורים גבריים ולקיטורים נשיים. המערכות המקצועיות נשלטו על ידי גברים, ואילו גני המשחקים, לאורך כל שעות היום, אוכלסו בנשים בלבד. גבר שהחליף חיתול נחשב ל"אטרקציה," מנהלת בכירה שעקפה גברים נחשבה ל"תופעה." אלא שכל זה כבר לא תקף, כמעט. כל בית ובית מתנהל על פי כלליו שלו, ויש בתים שהכללים משתנים בהם שוב ושוב.
ערן טלמור וליה יפה מצאו פתרון פרקטי לא שגרתי לבעיות שנובעות ממודל האמא־אבא־דירה־ילדים. הם זוג בפרק ב,' שהביא לעולם תינוק לפני כשלושה חודשים ולכל אחד מהם ילדים מנישואים קודמים - לה שתי בנות ולו ילד, והם שומרים בקנאות אדוקה על חירותם באמצעות מגורים בשתי דירות נפרדות. לאחרונה אפילו התחתנו, ולא, אין להם שום כוונה להעביר מיטלטלין - הדירות הנפרדות שומרות, לטענתם, על הקשר.
"שנינו היינו אנטי־זוגיות אחרי הגירושים," מסביר ערן, "במשך שלוש שנים לא הייתי מוכן לשמוע על זוגיות. התרגלתי לזה, היה לי נוח, למרות שחטאתי פה ושם במערכות יחסים קצרות. האחרונה הייתה כזו שנגמרה על רקע זה שהיא התחילה לדבר על בית משותף. אמרתי שאני לא רוצה לגור עם אף אחת, והיא שאלה מה עם ילדים, ולא היו לי תשובות. כשהכרתי את ליה, בפגישה הראשונה או השנייה היא אמרה שהיא מאמינה בזוגיות בבתים נפרדים, ואורו עיניי."

הפגישה ההיא הייתה בדיעבד פתח ראשון לאורח החיים הייחודי. "הגעתי למסקנה שכל מערכות היחסים שהייתי בהן נכשלו, מאחר שלי היה חסר החופש הבסיסי של להיות לבד בבית שלי," אומר ערן. "זה משהו שקשה היה לי לשים עליו את האצבע בשנות ה־20 שלי. לאט־לאט התקרבתי לעצמי והבנתי, במיוחד אחרי הגירושים. אני מרגיש שאני מאבד את עצמי בתוך בית אחד. תמיד היה לי נוח עם עצמי. גם עם חברים אני מחכה תמיד לרגע שבו אהיה עם עצמי בסוף. המחשבה של להיות עם מישהי בתוך הבית הלחיצה אותי, וגם היה לי כבר ילד, כך שלא הייתי לחוץ להתחתן שוב, הנצחתי את זרעי".
ערן עובד לפרנסתו בחברת מחשבים, אבל בנפשו הוא מוזיקאי ששואף להפוך את המוזיקה לפרנסתו העיקרית. ליה עובדת בקופת חולים מכבי בתפקיד

"אני דווקא חושב שגברים צריכים יותר את הביטחון הזה. גברים צריכים את האישה בבית שתנקה אחריהם, והם גם לא יודעים לעשות כביסה. זו הבעיה עם הגברים של החברה הישנה: הם מחפשים איזו אמא שתגור איתם כל הזמן."
ומה עם מטלות הבית?
"כל אחד מנהל את משק הבית שלו, עושה את הכביסות לעצמו. כשאני נמצא אצל ליה הרבה, אני עושה את המטלות. איחדנו את חשבונות הבנק, ואנחנו מנהלים הכול מחשבון אחד."
אתה מרגיש שהשיטה שלכם מאתגרת את החברה שסביבכם?
"אנשים כל הזמן מרימים גבה כשאני אומר שאני נמצא אצל אשתי והולך אחר כך הביתה. נשים לא מבינות איך אשתי יכולה לישון לבד, אבל גברים דווקא מבינים את זה. מהצד הגברי אני מקבל תגובות שחבל על הכסף, שזה יקר להחזיק שני משקי בית. אני אומר שאין שום מחיר בעולם ללגור לבד, זה שווה את הכול. זו נראית לי סיבה גרועה מאוד להיכנס לגור יחד רק בגלל הכסף, ועצוב עוד יותר שרוב החברה חיה ככה בגלל השיקול הזה. פעם זה לא היה המצב: האצולה חיה בחדרי שינה נפרדים, אבל הפרולטריון לא היה יכול להרשות לעצמו וכך זה הונצח. אנחנו עושים מה שראינו אצל ההורים שלנו: אתה מכיר מישהו, עובר לגור איתו, ולאט־לאט זה מתפורר. אתה מריח אותו יותר מדי, אתה חוזר לאותו בית כל יום, ברור שזה לא יכול להחזיק אהבה. זה שאנחנו לא גרים בבית יוצר ריחוק ומתח ששומר על הגחלת."
לכל משפחה יש את טקסים משלה - ולכם?
"אנחנו בדרך כלל ישנים ביחד בסופי שבוע בבית של אחד משנינו, אבל זה לא קדוש. בימים שהבן שלי ישן אצלי, בדרך כלל אני בא אליהם וגם הבנות שלה נמצאות, אבל בסוף הערב אני חוזר איתו הביתה וישנים אצלי. בימים האחרים, מה שמתאים לנו. משתדלים לא לישון כל יום ביחד, כי שנינו צריכים מאוד מרחב. כיף להעביר ערב לבד, על כל המשתמע מכך."
למה השיטה שלכם טובה יותר מזו המקובלת?
"זה שאנחנו חוזרים כל אחד מהעבודה ולא נפגשים כברירת מחדל, נותן את אפשרות הבחירה להיפגש: אני שואל אותה אם היא רוצה לישון איתי, והיא יכולה להגיד לא מבלי שאני איעלב, כי גם אני רוצה את האופציה להגיד לא."
אי אפשר בלי השורה התחתונה: מה עושים עם הקנאה שעשויה לחלחל ולפגום בקשר?
"אנחנו מאמינים באהבה הזו, היא מאוד חזקה, מהסיבה שמה שצריך לקרות קורה. אולי זה נאיבי לחשוב ככה, אבל אם מחר אכיר מישהי, לא משנה אם אגור איתה באותו בית או לא - זה שיש לי את המרחב שלי, זו המטרה של הזוגיות הזאת. הפחד שמניע את אלו שחיים ביחד הוא הסיבה לעובדה שהם גרים ביחד, זו הסיבה שבנות הולכות יד ביד עם הגבר שלהן, לסמן טריטוריה. כל הקנאה הזו מיותרת."

"אני חושב שזה דווקא יכול לעזור - זה נורא מלחיץ להיות באותו בית ולריב. מישהו חייב לצאת. למה שלא לכל אחד יהיה הבית שלו כדי לחשוב? המחויבות שלנו היא כמו כל זוג נשוי, אין ספק בכלל."
והילדים הגדולים מהנישואים הקודמים, איך הם מתייחסים לסידור המשונה?
"הבן הגדול שלי מתייחס לבתים הנפרדים בטבעיות, הוא מביע את דעתו ולפעמים רוצה ללכת אליה. הוא לא כל כך רואה אופציה אחרת. ליה גרה קודם בהרצליה והייתה האמא הגרושה היחידה בגן, אז ביום המשפחה היא הקימה קול צעקה, למה מדברים רק על זוגות נורמטיביים. אבל בתל אביב היא כבר הייתה הנורמה, ויום אחד הבת שלה חזרה ואמרה: 'את יודעת אמא, יש זוגות שגרים באותו בית ביחד.'! גם בשביל הילדים זה נוח - למה הבנות שלה צריכות אותי כל הזמן שם."?
הוריו של טלמור התגרשו כשהיה בן .15 עד אז גרו יחד. "קשה לי להגיד שזה משפיע, כי דווקא התחתנתי, והיו לי מערכות יחסים מאוד ארוכות." בבלוג שהוא מנהל באתר "קפה דה מרקר" הוא כותב באופן חושפני על ההיכרות שלו עם בת זוגו ועל הבחירות שעשו. "אלו שפנו אליי בבלוג נורא פרגנו. יש תגובות כמו 'זה מושלם,' 'ככה צריך לחיות,' אבל לאף אחד אין אומץ לעשות את זה בעצמו, כי זה מוזר מדי, יקר ונועז. לפעמים אני אומר לאנשים: אתם צריכים להתחתן ולהתגרש כדי להבין את זה. המחויבות היא בלב, הבית זה רק קירות."
אם אינכם נכנעים לתכתיבים, למה התחתנתם?
"אנחנו גרים בבתים נפרדים, אבל נורא חשוב שנשים יבינו איפה המקום שלהן כשהן מכירות אותי. התחתנו בשביל הגושפנקה החברתית, שיידעו שאנחנו מחויבים. יותר קל להתמודד עם החברה כשאני נשוי, כי גם ככה אני חי מוזר."
כל אחד מבני הזוג רואיין בנפרד, כיאה לעצמאות שהם מבקשים לבסס. אין כל בעיה לאתר אמירות דומות בטקסט שלהם, על הנסיבות שהובילו אותם לצורת החיים הזו, ובכל זאת, הג'נדר עושה את שלו.
ליה, את חושבת שזה גם דיל טוב לנשים?
"אני חושבת שזה אפילו יותר טוב לנשים מאשר לגברים. אנחנו עצמאיות, חזקות, ובדרך כלל אחרי גירושים מסתדרות לבד, חוץ מהקטע הכלכלי."
וזה גם שיקול, בטח עם ילדים.
"הצורה שבה אני חיה מאפשרת לי לשמור על החופש שלי מצד אחד ולהיות בזוגיות מהצד האחר. אחרי שהתגרשתי, ידעתי שאני לא בנויה לגור עם בן זוגי באותו הבית. אני צריכה לבחור להיות עם בן הזוג שלי, לא להיות איתו מחוסר ברירה. אני צריכה את הריגוש, להתגעגע לפעמים."
ומה עם התמיכה, הנוכחות?
"אני מכירה זוגות שחיים ביחד ולא רואה שם כל כך הרבה תמיכה. אני רואה הרבה מריבות, אני רואה שחיקה. ערן נמצא כאן הרבה, וגם בינינו יש מדי פעם מריבות, אבל יש לנו את האפשרות ללכת הביתה, לחשוב, להירגע. אנחנו תמיד פותרים את מה שיש בינינו, רק שלפעמים זה ממרחק של יום. השיטה שלנו מאפשרת לזוגיות לפרוח לאורך זמן."
את לא חושבת שהגורם לשחיקה הוא הילדים ולא המגורים המשותפים?
"לא. הילד המשותף שלנו רק קירב אותנו. אני רואה זוגות שנישאים בסיבוב שני, יש המון בעיות עם הילדים של בני הזוג או בנות הזוג, פתאום נופל עליהם עוד אבא או אמא, ויש עוד נוכחות בבית שמערערת את הדינמיקה שהייתה בבית. ביני לבין שקד ויעל, בנותיי, יש דינמיקה מסוימת שהייתה מתערערת אם ערן היה עובר לגור איתנו. גם ככה זה מאוד קשה לילדים לקבל את בן הזוג של אמא."
וכשהוא ישן אצלך זה לא קורה?
"זה לא קורה, משום שהן יודעות שיש לי איתן את הזמן לבד לפחות פעם בשבוע. יעל הקטנה שלי יודעת שהיא יכולה לבוא אליי למיטה בכיף לפנות בוקר, כשערן לא ישן פה. יש לנו את הקטעים שלנו לפני השינה, והוא לא יכול להיות חלק מזה, זה רק אני והן, ויש את הדינמיקה השונה כשהוא כאן עם הבן שלו. כשרועי כאן יש תחושה של משפחה מרובת ילדים. יש לו את הפינה שלו, את המיטה שלו, ואני אוהבת אותו כמו ילד שלי."
"בטח. פתאום הפכנו ממשפחה של אני ושתי בנותיי למשפחה ענקית. הילדות שלי הרוויחו אח בן ארבע ואח בן שלושה חודשים, והן גם מאוד אוהבות את ערן, למרות שהוא לעולם לא יהיה אבא שלהן. הן אף פעם לא הכירו בני זוג שלי, לא שהיו; תמיד גברים שהיו מעט רציניים היו בורחים כשהיו שומעים שאני מעדיפה זוגיות בבתים נפרדים. בפגישה הראשונה או השנייה עם ערן, אמרתי לו שאני לעולם לא אגור עם אף אחד באותו בית, והוא כל כך התלהב, שהייתי ממש בהלם. הוא היה הראשון."
ואיך הגיבו ההורים?
"ההורים שלי הם זוג נדיר שבאמת אוהב זה את זה. בהתחלה הם לא ממש הבינו אותי, אבל אחר כך התרגלו. אמא שלי מכירה את השיגעונות שלי - היא ראתה ששמונה שנים אחרי שהתגרשתי, לא הייתי עם אף אחד בזוגיות כי לא הייתי מסוגלת למחויבות."
מה מקולקל במגורים משותפים?
"זה גונב את אפשרות הבחירה, להיות עם בן זוגך מתוך בחירה, זה חונק את החופש להיות לבד לפעמים, לבד לגמרי, לא סתם בחדר, אלא לבד בבית. זה הופך את הזוגיות למין שגרה כזאת. את יודעת איזה כיף זה לקבוע דייט עם בעלך? להתארגן, להתאפר, שהוא לא רואה אותך לפני כן? זה שומר על הריגוש, על הגעגוע, על האש, אפילו על הסקס. אני חושבת שזה אידיאלי לזוגות שמתחתנים בפעם השנייה."
השיטה הזו ידועה כמודל וודי אלן־מיה פארו, רק שהם התגרשו בסוף.
"תראי, אי אפשר לדעת מה יהיה, אולי ניפרד ואולי נמשיך, אבל לפחות בהווה אנחנו חיים כפי שאנחנו רוצים לחיות. מה יהיה בעוד שנה אי אפשר לדעת כשחיים ביחד וכשחיים בנפרד. לגבי אי־נאמנות - הרי אני הייתי גרושה, את יודעת כמה גברים נשואים שגרים עם נשותיהם התחילו איתי? אני חושבת שנאמנות באה מבפנים."
נשים היו רוצות לדעת איך מתמודדים עם הקנאה.
"איזו קנאה? את יודעת איך ערן מחזר אחריי? איזו אהבה יש לו אליי."?
ועם הכובד הכלכלי?
"עורכי דין עולים הרבה יותר ממגורים נפרדים. אני מביטה סביבי, מוסד הנישואים פושט רגל בוורסיה הנוכחית שלו. צעד כמו שלנו היה מציל הרבה זוגות".





נא להמתין לטעינת התגובות

