מחוז הנאות החיים: ביקור בפרובנס
אוכל טוב, יינות משובחים, שמש בהירה ומלטפת, נופים מדהימים, פסטיבלים רבים, פרחים יפהפיים ועיירות מקסימות שנדמה כאילו קפא בהן הזמן. פרובנס הוא שם נרדף להנאות החיים. שבוע צרפת
בראש תעשיית תמציות הריח. שדה לבדנר בפרובנס צילום: sxc
האיזור כולו מאופיין באוכל טוב, שמש בהירה ומלטפת, נופים מדהימים, פסטיבלים רבים ובשפע פרחים המשמשים כחומר גלם לתעשיית תמציות הריח המופקות באיזור. בראש תעשיית תמציות הריח עומדים פרחי הלבנדר הפורחים בשדות סגולים ובוהקים וממלאים בצבעיהם את מרחבי פרובאנס העליון. לא פלא שהמחזאי ז'אן ז'אנו, יליד מנוסק, תיאר את הלבנדר כ"נשמת האיזור".
ארל: עירו של ואן גוך
במקום ההתפצלות של שתי זרועות נהר הרון (Rhône) שוכנת עיר שנדמה כי קפאה בזמן. איזה זמן? האימפריה הרומית, ימי הביניים או הרנסאנס? העיר ארל (Arles), שסמטאותיה ובתיה הצמודים נותרו אותנטיים עם תריסי העץ המתקלפים, כרכובי הגגות ועיטורי הבתים מהמאות ה-17 ואילך, מושכת אליה צלמים רבים המוצאים בה נושאים רבים לצילומים אמנותיים.
כאילו קפאה בזמן. העיירה ארל צילום: sxc
במקום ניתן להבחין בשרידים מהתקופה הרומית כמו האמפיתיאטרון גדול הממדים, שנבנה בסוף המאה הראשונה לספירה ומכיל כ-20 אלף מושבים. בעבר נערכו בו מלחמות הלודרים וחיות, אך בימי הביניים, שהתאפיינו בחוסר ביטחון אישי, התקיים בין קירותיו יישוב בן 200 בתים. שלושת מגדלי השמירה נותרו מהתקופה ההיא עד היום. כיום משמש המקום כזירה למלחמת שוורים. בסמוך אליו אפשר לראות את התיאטרון שנבנה בתקופת אוגוסטוס, ובו לא פחות מ-12 אלף מושבים.
תקופת הרומנסק תותיר אתכם נדהמים אל מול הגילופים הנהדרים והמפורטים מעל שערי מנזר סנט-טרופים. מול המנזר ממוקם בית העירייה הרנסאנסי, שעיצובו ניתן לאדריכל מאנסר לאחר שזכה במכרז לבנייתו.
בית העיירה עומד עדיין על תילו במידותיו הנאות והיווה דוגמה לשאר בתי העירייה באיזור.
בהמשך אפשר להגיע אל כיכר הפורום וליהנות מכוס קפה בבית הקפה הצהוב, המשופץ על פי תמונתו של וינסנט ואן גוך. ואן גוך בילה בחדרו הדל 15 חודשים וצייר כ-300 תמונות מנופי האיזור. הוא נחשב לאדם מוזר ולא זכה לשום הערכה מתושבי העיר.
בעת ויכוח עם ידידו הצייר פול גוגן, כרת את אוזנו ואושפז בבית חולים בסן רמי. כמעט שלא נותר דבר המעיד על פעילותו. העיר הופצצה קשות בימי מלחמת העולם השנייה, אך רוחו שורה במקום, וקל לדמיין אותו מהלך עם לוח הצבעים והבדים ומצייר במשיחות מכחול עזות את החמניות ואת גשר לנגלוא שכה אהב.
אביניון: האמנם עיר האפיפיורים?
במאה ה-14 לא התגוררו האפיפיורים ברומא. אביניון (Avignon) הייתה עיר נידחת ששכנה על גדת נהר הרון. העיר קיבלה את פרסומה, תפארתה ויוקרתה הודות לנסיבות היסטוריות שבהן "הזמין" המלך פיליפ הרביעי "היפה" את האפיפיור קלמנס החמישי להתגורר במקום. קלמנס עבר אל העיר בשנת 1309. אחריו התגוררו בה עוד תשעה אפיפיורים, עד לשיבתם לרומא בשנת 1378. התקופה נקראת "תור הזהב של אביניון".
נסיבות היסטוריות וגשר הרוס. גשר אביניון על נהר הרון צילום: עמיקם שרון, ישראייר
כבר מרחוק רואים את חומותיה המבוצרות והאלגנטיות שנותרו על תילן בשלמות, כשהן מקיפות את העיר העתיקה בשלל מצדיות וחרכי ירי. דרך אחד השערים המובילים אל ארמון האפיפיורים עצום המימדים אפשר להיכנס אל העיר העתיקה.
את המבנה הזה, שהוא המבנה הגותי הגדול ביותר באירופה, החל לבנות יוחנן ה-22 והמשכו נבנה על ידי קלמנטוס השישי, שהעביר את הדגש מביצור להידור. הארמון, שתכולתו הועברה לרומא, נשדד ונפגע במהפכה הצרפתית. עם זאת, גודלו ממחיש את עושרה ועוצמתה של החצר ובעיקר המחפורות העמוקות שבהן היו מאחסנים את האוצרות והזהב.
לצד הארמון כדאי לטפס אל המצוק שעליו נטועים הגנים היפים, בהם כרם מדגמית המראה את זני הענבים הגדלים באיזור, וכן לעשות תצפית מרהיבה על נהר הרון ועל הגשר המפורסם, גשר בנזה. האגדה מספרת על נער רועים שהחל בבניית הגשר לאחר שחווה התגלות אלוהית, שבה ציווה עליו אלוהים לבנות את הגשר הראשון על הרון.
בהמשך אפשר להגיע אל הדרך המובילה אל כיכר השעון היפה, המאכלסת את בית העירייה והתיאטרון, וממנה יוצאות כיכרות ציוריות ויפות מלאות בבתי קפה. אחת הסמטאות מובילה אל בית הכנסת של יהודי אביניון, אשר קהילתה הייתה אחת מ"קהילות הקודש" שבהן התירו האפיפיורים ליהודים להתגורר.
העיר מרובת פסטיבלים, שהנודע שבהם הוא הפסטיבל הבינלאומי לתיאטרון ולמחול. ראשיתו בשנת 1947 והוא מתקיים בחודש יולי. בתקופה זו הופכת העיר לבמה ענקית, כאשר בכל פינה נערכים מופעים של להקות חובבות ומקצועיות המגיעות מכל רחבי צרפת, וכל אביניון הופכת לחגיגה אחת גדולה.
אקס אן פרובנס: עיר אלף המזרקות
"אני הולך אל הנופים מדי יום ביומו. הנושאים יפים, וכך אני מעביר את ימי בנעימים יותר מבמקומות אחרים". כך כתב הצייר פול סזאן, יליד העיר אקס אן פרובנס (Aix en Provence), ששב אליה מפריז וצייר את נופי פרובנס בסגנונו הייחודי.
מקור השם - אקווה. כיכר דה גול באקס אן פרובנס צילום: עמיקם שרון, ישראייר
סזאן נהג ללכת מדי יום אל ההר סנט ויקטואר (Sainte Victoire) הסמוך לעיר ולצייר אותו בכל שעה משעות היום – וההר אכן ניבט ב-60 מציוריו. אך בדרכו אליו, באחד מימי החורף, חלה האמן בדלקת ריאות שממנה מת בשנת 1906.
אקס אינה רק עירו של סזאן. זוהי עיר קטנה, שובת עין ולב, עיר של תרבות, אווירה וסגנון. מקור שמה מהמילה הלטינית אקווה – מים בשל מספרם הגדול של מעיינות ומים תרמיים הבוקעים ממזרקותיה המפארות כל כיכר.
הרחוב הראשי – טיילת מיראבו (Cours Mirabeau) – מזמין להלך בו בינות עצי הדולב הירוקים גבוהי הצמרת; להתבונן בחווילות הברוקיות הנאות הבנויות אבן חול צהובה ומגולפת, אשר שימשו למגורי שכבת האצולה והבורגנות; לטבול יד במזרקות ולראות את פסלו של המלך רנה הטוב, פטרונה של העיר. במרכזה נמצאת כיכר שארל דה גול (Charles-de-Gaulle) עם מזרקה מפוארת מעוטרת באריות ושפע בתי קפה מפתים, וממנה מתפתלות סמטאות אל העיר העתיקה.
400 שנה לאחור
כאן נדמה כי חזרנו 400 שנה לאחור במנהרת הזמן. הרחובות מרוצפים באבן, שפע בתים עתיקים, פתחים מגולפים וכניסות מרשימות בעלות גרמי מדרגות מפוארים. ביניהם משובצות חנויות המציגות את מרכולתן, תוך הקפדה על האסתטיקה הצרפתית הידועה.
פירות מסוכרים צילום: sxc
כדאי להתבונן בסנטונים הקדושים הקטנים של פרובנס ולראות את הפירות המסוכרים – אגסים, קלמנטינות, מלונים, משמשים ודובדבנים מונחים בערימות מפתות ובוהקות, ומהווים את אחת התעשיות המסורתיות של האיזור. כדאי גם לטעום את הקליסון – הממתק המקומי, שצורתו סירה קטנה וטעמו "הו איזה פינוק", כפי שאמרה המלכה ז'אן, אשתו של המלך רנה הטוב כשהממתק הוגש לה.
משם אפשר להמשיך אל כיכר השוק הפרובנסלי היומי ולחוות חגיגה חושנית של צבעים, ריחות וטעמים. תבליני פרובנס נמכרים בשקיקים, לרבות זיתים מקומיים בשפע טעמים, פירות, ירקות, ריבות, ממרחים ומה לא. בהמשך ממוקם בית העירייה הרנסנסי ובו גרם מדרגות שעליו הייתה עומדת התזמורת ומקבלת את פני הבאים בנגינה.
לצידו נמצא מגדל השעון שעליו מתנוסס השעון האסטרונומי ומולו בורסת התבואה המגולפת והזהובה. אם מטפסים עוד קצת, מתגלה ארמון הארכיבישופים שהפך למוזיאון שטיחים וקתדרלת סאן סובר הגותית, בעלת אגן הטבילה מהמאה החמישית. בקתדרלה ניתן לבקר בקלויסטר הרומנסקי ולראות את דלתות העץ המגולפות.
הקמארג: סוסי בר לבנים, שוורים וציפורים נודדות
הקמארג (Camargue) הוא איזור ייחודי בפרובנס ובצרפת כולה. נהר הרון שמקורו ליד ז'נבה נשפך אל הים התיכון. בדרכו הוא מתפצל לשתי זרועות ויוצר מניפת סחף גדולה. בעבר הציף הרון את האיזור מדי שנה, וכך נוצרו הביצות ואגמים המכסים את מרבית שטחו. בקמארג, שחלקו הוכרז כשמורת טבע לאומית וחלקו הוא פארק איזורי, חיים 7,500 איש.
אוכלוסיית חי אדירה. סוס לבן טיפוסי בביצות קמראג צילום: sxc
כיום נמצא האיזור תחת בקרה מתמדת, המים מווסתים על ידי תעלות וסכרים, סוללות מפרידות אותו מהים ויתושי המלריה הודברו מזמן. במהלך השנים התפתח באיזור הווי מיוחד. יש בו שדות אורז אדום הגדל בהצפה בשל הקרקעות הפוריות והמים הרבים וכן ערימות מלח לבנות. ערימות המלח הן חלק מתעשיית ייבוש המלח שהייתה שייכת בעבר למלכי צרפת, והביאה להם יכולת שליטה וממון רב.
אוכלוסיית החי באיזור היא אדירה. יש שם סוסים לבנים ומטופחים אשר בעבר שוטטו פרא בעדרים, וכיום ממתינים לרוכבים בתוך אורוות מסודרות. כמו כן, נמצאים שם עדרים גדולים של פרים שחורים הניזונים מעשב ומתפוחי עץ. הפרים מיועדים בחלקם לתצרוכת הבשר ובחלקם נשלחים לקורידות ולמלחמות שוורים.
אם תזדמנו למקום בעת עונת נדידת הציפורים, הצטיידו במשקפות. להקות עצומות של שקנאים, חסידות, עגורים וכתמים ורודים של להקות פלמינגו חגות בשמיים, ונוחתות בביצות בדרכן אל אפריקה או בחזרה ממנה.
סנט מארי דה לה מר: המריות והצוענים
תארו לכם תהלוכה גדולה וצבעונית של צוענים היוצאת מכנסייה קטנה ומבוצרת. הנשים אוחזות בפיסות בד צבעוניות כדי לספוג קדושה; הגברים צועדים בראש התהלוכה, כשאחדים מהם נושאים על כתפיהם פסל קטן ושחור עטוף כולו מחלצות צבעוניות, בצבעי ורוד ותכלת, וכל ההמון הזה מתחיל במסעו אל הים – שנמצא במרחק מטרים אחדים.
מבט מלמעלה על חבל פרובנס צילום: אי-פי
אל התהלוכה מתלווים הגרדיאן – השומרים המקומיים הרכובים על סוסי הקמארג הלבנים. בהגיעם אל המים מתחילה תפילת ברכת הים. הקהל מתפלל בדבקות, הפסל הנקרא שרה השחורה נישא אל המים. ילדים מוטבלים, נכים מבקשים מרפא ומוזיקה צוענית פורצת מכל עבר.
הפסטיבל הזה נערך ב-24 במאי בעיירה הקטנה סנט מארי דה לה מר (Saintes Maries de la Mer), כלומר – המריות הקדושות של הים. אחת מהאגדות המרובות המסתובבות באיזור מספרת על הגעתן למקום של מריה מגדלנה, מריה סלומה ומריה ז'אקובה – אמותיהן של שליחי ישו. יחד איתן הגיעה גם שרה, המשרתת הכושית שמוצאה ממצרים.
לפי אחת הגרסאות, שרה הייתה הצוענייה הראשונה שהתנצרה. מריה מגדלנה פרשה למקום אחר, ואילו שרידי עצמותיהן של השתיים האחרות טמונות בכנסייה. שרה אומצה על ידי הצוענים הבאים לסגוד לה כל שנה. העיירה עצמה היא בעלת אופי ספרדי קמעה. בתים נמוכים ולבנים, גגות רעפים, סמטאות ורחובות נקיים וצרים וכן מתחם קורידה ולידה פסלו של הגרדיאן, הקאובוי המקומי.
איג מורט: גלוית נוף מוחשית
הדרך ממשיכה ומובילה בין נופים שטוחים, תעלות, ביצות, חוות סוסים ושוורים, וכפי שאמר מיסטראל, המשורר ומחיה השפה המקומי: "בקמארג מסיירים עם כיסא". כל תלולית נמוכה בגובה מטר מעניקה תצפית למרחקים. כך אפשר להגיע אל חומות המסתיימות בשינניות, מגדלי שמירה וכניסה מבוצרת, ולימינן מגדל גבוה – ממש פאטה מורגנה בקמארג.
נופים, תעלות וחוות סוסים. נוף טיפוסי בפרובנס צילום: sxc
זוהי העיירה איג מורט (Aigues Mortes), שמקור שמה מהשפה הפרובנסלית הקדומה ופירושו "המים המתים". את העיירה על ביצוריה בנה המלך לואי התשיעי הקדוש. המלך לואי, שישב בפריז, ביקש לבנות לעצמו נמל מוצא ממנו יוכל להפליג עם צבאו ועם אביריו אל מסע הצלב השביעי, ולשחרר את המקומות הקדושים בארץ ישראל.
מסע הצלב הראשון הגיע למצרים, אך המלך נשבה וצבאו ספג מכה קשה. המלך לואי נפדה תמורת ממון רב. במסעו השני הוא הגיע לטוניסיה, שם חלה ומת. מעניין שפסלו של לואי התשיעי מוצב במרכז איג מורט, ופסלו התאום נמצא בטוניס הבירה, שבה מת.
העיירה בנויה כמתחם מלבני מוקף חומה. במפגש החומות הימני, הקרוב לנחל רון, רואים את מפגש קונסטנס ששימש כמקום כליאה בעיקר להוגנוטים הפרוטסטנטים. הרחובות בנויים שתי וערב, הבתים הוקמו בתקופה מאוחרת יותר ותושביהם קיבלו פטור מתשלום מיסים כתמריץ למגורים במקום המבודד. ברחוב הראשי שפע של חנויות צבעוניות.
העיר איבדה את משמעותה האסטרטגית כבר במאה ה-15 בשל הסחף הרב שסתם את הנמל, אך המקום נותר עומד על תילו כפי שהיה בעבר. הוא נראה כגלוית נוף מוחשית שניתן לטייל בתוכה.
חיה ברגר היא מדריכה בכירה בחברת נתור-יוניטל מקבוצת ישראייר
נא להמתין לטעינת התגובות
