יש אלוהים: אלוהים שלי עם שהרה בלאו
כשאני מוותרת על צדפה מפתה אני לא אומרת בלב 'כל זה למענך, אלוהים חיים,' אבל לפעמים, לקראת שקיעה, כשהשמים מאדימים ורוח מלוחה באה מהים, אני יכולה פתאום להתרגש מאוד וממש לחוש בנוכחותה של ישות אלוהית
שהרה בלאו צילום: איריס נשר
שהרה בלאו, סופרת ועיתונאית
במי את מאמינה?
"בו, בכול יכול הגדול והנורא, הסוער והקפריזי. באלוהים האדירים מרובה הפנים, התכונות ומצבי הרוח שאין פלא ששמו נאמר בלשון רבים. יש שמכנים אותו 'החבר הדמיוני של המבוגרים,' אבל הוא הרבה יותר נוכח, פעיל ומוחשי מרוב חברים הדמיוניים שלי."
למה דווקא בו?
"להודות על האמת, מעולם לא בחרתי בו באופן רשמי ומעולם לא העדפתי אותו על פני אלוהים אחרים. פשוט נולדתי וגדלתי לתוך הידיעה שהוא מרחף ממעל ויום אחד אנחנו עתידים להיפגש ויינתן לו דין וחשבון מלא על פעולותיי. באופן פרדוקסלי, דווקא כשהייתי דתייה יותר והקפדתי על יבול מצוות נאה, לא לקחתי אותו בחשבון וקיום המצוות שלי היה טכני ומעוקר. עם ההתבגרות וההתרופפות המסוימת בקיום המצוות, גיליתי אותו מחדש כבן שיח וכמקור להשראה."
איך את עובדת אותו?
"אני שומרת שבת וכשרות (ברמות משתנות, יש לציין,( ויש נציגות לעוד כמה מצוות מהתרי"ג. מדובר בעניין של הרגל, ביטחון, מס חברתי־דתי. אין לזה שום קשר לאלוהים. כשאני מוותרת על צדפה מפתה אני לא אומרת בלב 'כל זה למענך, אלוהים חיים,' אבל לפעמים, לקראת שקיעה, כשהשמים מאדימים ורוח מלוחה באה מהים, אני יכולה פתאום להתרגש מאוד וממש לחוש בנוכחותה של ישות אלוהית."
מתי עוד חשת בנוכחותו במיוחד?
כשהייתי בת 15 נאלצתי לעבור ניתוח מסובך בעמוד השדרה. כל פלג גופי העליון גובס לתקופה של חצי שנה. שניות לפני ההרדמה, כשאני תוהה אם אקום ממנה על שתי רגליי או ישובה לנצח בכיסא גלגלים, יכולתי ממש לשמוע קול קטן וסמכותי בתוך ראשי שאומר, 'יהיה בסדר, ילדה, את תראי.' יכול להיות שזה היה תת המודע שלי שהחליט לגלות אחריות ולהרגיע אותי, אבל אז לא היה לי ספק שמדובר בו, אלוהי הנצח, זה שירחף בשעת הניתוח מעל הרופא וינחה את ידו האוחזת בסכין. שקעתי מאושרת לתוך ההרדמה."
מהן חובותייך כלפיו?
"אני מודעת לכך שישנן חובות, שלאלוהים ישנן ציפיות מסוימות מברואיו ושהוא לא תמיד טוב ומיטיב, הוא בהחלט מסוגל להיות נקמני וגחמני כאחרון בניו. להערכתי, הישות הנקראת אלוהים מבחינה בין טוב לרע לא דווקא במישור קיום המצוות אלא במישור היחסים שבין אדם לחברו, והיא מצפה מאיתנו לנהוג בהתאם. ובתרגום לדתית: זה שאתה מקפיד על כשרות מקסימלית, אבל בדרך מעליב ומבזה את אלו שלא - התכונן להפתעה בעולם הבא, והיא לא תהיה נעימה."
מהן חובותיו כלפייך?
"האמת היא שהוא לא חייב לי כלום, למרות שיותר מפעם אחת מצאתי עצמי מצווחת כלפי שמים: 'אתה חייב לי את זה! אתה שומע,'? ואלו בדיוק היו המקרים שבהם הפסדתי הכל. מכאן למדתי שאלוהים לא אוהב שצועקים עליו. יצחק בשביס זינגר כתב שהאלוהים האמיתי שונא יהודים (ולראיה, תראו מה הוא עולל להם) ולכן היהודים המציאו אל אחר, כזה שאוהב אותם ומגונן עליהם, אבל מדובר רק באל חלופי. אני חושבת שאלוהים הוא בלתי צפוי ומילוי 'חובות' כלפי מאמיניו אינו הצד החזק שלו. כל מה שאני מבקשת ממנו הוא שלא יפריע לי להאמין בו."
היו לך רגעי ספק בקיומו?
"נועם, אחי, נפטר בגיל 14 מסרטן במוח. תקופה מסוימת לאחר מותו חייתי בניתוק מוחלט מאלוהים. תהיתי מה הטעם להאמין באל שהוא או מרושע עד כדי כך שיהרוג ילד חד פעמי כמו נועם, או חלש עד כדי כך שלא יוכל למנוע את זה. הרגשתי שכל חיי חלפו בבזבוז זמן באמונה במשהו שכנראה אינו קיים.
"אבל חוסר האמונה הזה כל
כך דיכא והתיש אותי, שהחלטתי לחזור ולהאמין בו ולו כסוג של ברירת מחדל וככתובת להאשמות שלי. בתהליך ארוך ואיטי, התחיל להתעורר בי שוב ניצוץ אמונה וכשחזרה אליי שמחת החיים, חזרה גם האמונה האמיתית. החלטתי לא להתעסק עם זה ולא לברר אם מדובר במנגנון פסיכולוגי. די היה לי בכך שחזרתי להאמין."
מה היית עושה בלעדיו?
אני מאמינה שהייתי מחפשת אל אחר. משך תקופה מסוימת התעניינתי בנצרות. נזירות ומנזרים הלכו עליי קסם. כנראה יש בי יסוד שזקוק להשתעבד למשהו גדול ממני, לדעת שלא לכל דבר יש הסבר רציונלי."
מה היית מבקשת מאלוהים?
"לחוות התגלות. זה היה מכניס עניין לחיי היומיום הקדחתניים שלנו. הייתי רוצה לראות את הבעת הפתיעה והגינוי על פניהם של עסקנים שמשוכנעים שהם מנהלים את הפנקסים של אלוהים. 'מה זו השטות הזו עם איסור אכילת במבה בפסח,'? הוא ירעים בקולו. כמה מענג יהיה לראות אותו ממלא בהוד אלוהי את בתי הדין לענייני גיורים. 'הוא והוא וגם היא יהודים כשרים. מה זאת אומרת לא עברו את הפרוצדורה? רות המואביה התעסקה עם טפסים."'?
תפילה?
"אני כבר לא מתפללת אבל קוראת כל יום בתהילים. אני מאמינה שאלוהים מקשיב למילים העתיקות ההן, ויש משהו מנחם בידיעה ששפתיי ממלמלות בדיוק את אותם הפסוקים שסבתא של סבתא של סבתא שלי מלמלה באיזה כפר קטן בהונגריה. זה מעניק תחושת הגנה והמשכיות."
מוות?
"לא מפחדת ממנו. אפילו מצפה בסקרנות לעצימת העיניים הסופית הזו. מאמינה שמדובר בתחילתו של מסע חדש (לא תקף במקרי מוות של אחרים."(
גלגול נשמות?
"לא צריכה הוכחות נוסח 'ילדה משדרות החלה יום אחד לפטפט בפולנית שוטפת וטענה ששמה אניושקה."'
גן עדן וגיהנום?
"המשפט המנחם ביותר ששמעתי היה 'הגיהנום זה כאן.' אם זה הגרוע ביותר - אני רגועה."
תנ"ך?
"משתחווה בקנאה בפני כוחו של המספר המקראי, איזה סופר אדיר."!
בת מצווה?
"חגגנו יחד בבית הספר בהצגה של סיפור המגילה כשאני בתפקיד אחשוורוש שרה את 'יש לי סיבה למסיבה'! לפני קהל מריע. אחר כך קיבלנו כולנו תנ"כים מהודרים הלכנו הביתה מלאות נחת. זה היה לפני עידן ההעצמה הנשית של בנות המגזר, אבל אני לא מרגישה שהפסדתי משהו."
עשרת הדיברות?
"הקוד האתי של העולם היהודי, מנוסח לעילא."
על איזה דיבר היית מוותרת?
'"לא תחמוד,' מדובר בדיבר בלתי אפשרי, ובכלל, לדעתי אין כל רע ב'לרצות,' הרצונות והאמביציה הם הגלגלים המניעים את העולם. לכולנו מותר לחלום."
נא להמתין לטעינת התגובות
