המוח הזוחלי שלי: מה גורם לנו לבחור בן זוג לא מתאים?
עמוק בתוך ההרגל ההרסני לקלקל את היחסים שלנו עם מי שלא התאים לנו מלכתחילה, יושב לו המוח הזוחלי. זה שגורם לנו לבחור בני זוג לפי השאיפות של אמא והאיסורים של אבא. יועצת הדייטינג מציעה לשחרר אותו ומהר
אהבה, וכאן אני גוזלת מעצמי את פרנסתי, היא לא עסק ליודעי ח"ן בלבד. להפך: אהבה היא עסק בסיסי, שמובנה עמוק עמוק בתוך המוח הזוחלי שלנו. אם אתם נמנים על קוראיי הנאמנים, אתם ודאי כבר מכירים את הגישה שלי: בכל בעיה שיש לנו היום, כדאי קודם כל ללכת אחורה, רק כמה מיליוני שנים, אל אבות אבותינו, ולחשוב איך המצב הספציפי הזה היה נפתר אצלם, או לפחות מדוע אנחנו מגיבים כמו שאנחנו מגיבים (רמז: הכל בראש).
בגדול, ממש בגדול, ניתן לומר שהמוח שלנו נחלק לשלוש שכבות. המוח הגדול שמעבד רגשות, מידע וכו', המוח הבינוני, והמוח הקטן, או המוח הזוחלי - שהוא המוח הבסיסי ביותר המשותף לנו ולחיות אחרות, מהתקופה שאנחנו בעצמנו היינו סוג של חיה. אחרי הכל, אנחנו חיים בעידן המודרני רק כמה מאות שנים, בעוד שהאדם הפרהיסטורי היה קיים מיליוני שנים. ואבולוציה זה כידוע דבר שלוקח זמן. האבולוציה בוררת את המתאימים ביותר לתקופתם, ומאפשרת להם להעביר את הגנים הספציפיים שישרתו אותם כה טוב (ולכן הם שרדו) –הלאה, אל צאצאיהם.
כידוע, הדבר הכי חשוב בטבע זה אינסטינקטים של הישרדות. במקום השני עומדת הרבייה.
לפיכך כל אחד מאיתנו אמור, על פי צו קדמון, להיות בנוי ככה שהוא יהיה מעוניין להתרבות. מאחר וגברים ונשים הם מאוד שונים, בעיקר בהיבט ההורמונלי, הרי שהאבולוציה נדרשה לסוגיית ה"מה יש לבחורה הדקיקה הזאת להסתובב עם הקוף המגודל והשעיר הזה". והיא פתרה את זה בחוכמה: הורמונים.
לנשים - שכידוע רמת הפרוגסטרון והאסטרוגן אצלן גבוהה מאשר אצל בחורים, ואילו רמת הטסטוסטרון (ההורמון האחראי על עניין במין ובמלחמות) נמוכה - אין שום עניין לעשות סקס סתם ככה. מרגע שנערה הופכת לפורייה, מתחילים להשתנות בגופה ובמוחה כל מיני דברים, והדבר הראשי הוא כמובן מחזור הווסת. מעניין לציין שלקראת הביוץ עולה רמת הטסטוסטרון בדמה של האישה. למה? כדי שהיא תהיה מעוניינת בסקס בדיוק כשהסיכויים שגם ייצאו מזה ילדים הם גבוהים, וככה תוכל להתקיים רבייה.
מחקרים אף הראו שנשים, בבלי דעת, מרגישות יותר סקסיות בימי הביוץ ונוטות להתלבש ולהתנהג באופן מושך ומיני יותר. אחרי הביוץ שוב יורדת רמת הטסטוסטרון, כי מבחינת הטבע, למה לך לעשות סקס אם לא ייצאו מזה ילדים?
גם אהבה היא פרץ של הורמונים ופעילות המוכתבת על ידי המוח הזוחלי שלנו (בין השאר, כמובן). מאחר ואנחנו נמשכים לאנשים שמזכירים לנו את הקשר שלנו עם המטפלים העיקריים שלנו (הורים ברוב המקרים), בין אם זה רע או טוב לנו, ומאחר והיכולת שלנו להיות בקשר, באינטימיות, במחויבות וכו' היא פונקציה של רמת הטיפול האוהב והאמין שקיבלנו בינקותנו, אנחנו יכולים לשבש את הפעילות החלקה והמתוכנתת מראש של האבולוציה.
ברמה הבסיסית, המוח הזוחלי שלנו מתעורר לפעולה ושופט על פי הקריטריונים שלו: זיווג שיביא לעולם ילדים בריאים, בלי בעיות, ילדים שיקבלו את הטיפול הטוב ביותר החיוני להישרדותם.
כך יוצא שבממוצע נשים יימשכו למי שייתפס בעיניהן כמי שיישאר לגונן ולטפח את הצאצאים שלהן: גבר נאמן, יציב, מבוסס כלכלית, כריזמטי, חכם. ברור שניסיון החיים שלנו הוא שיקבע את הפרשנות לאותן תכונות. למשל, בחורה מסוימת תימשך לבן זוג מבוגר יותר, כיוון שמכל מיני סיבות זה ייתפס על ידה כהבטחה להישרדות הצאצאים. אחרת יכולה להימשך דווקא לבחורון צעיר ומושחז, כיוון שבעיניה, בלי להיות מודעת לזה כמובן, זו הבטחה מדויקת יותר לעתיד שבע עבורה ועבור הצאצאים.
שימו לב שההגדרות האלה נכונות בעיקר עבור נשים בגיל הפריון המוקדם. אחרי כן השינויים בהורמונים דווקא
כנ"ל לגבי גברים. המוח הזוחלי של הגבר מתעורר למראה שיער בוהק, חמוקיים, עור טוב. ומבחינתו העניין הזה במראה לא נובע מזה שהוא בנאדם שטחי: זו דרך להבחין בבריאות האשה ומכאן גם בפוריותה ובחיוניותה, כלומר ביכולת שלה להביא את זרעו לידי מיצוי: ילדים בריאים המטופלים היטב (ישנם מחקרים רבים המראים כי לאשה בעלת מבנה אגס ושדיים אטרקטיביים יש סיכויים גבוהים יותר להרות, להוליד ולהניק, או לחילופין נשים בעלות חזה בצורת לימון הפונה למטה הנעדרות את היכולת להניק).
כשאנחנו מבינים את העניין הזה, אפשר להניח שאם מישהו מרגיש מבפנים שהוא לא כזה, כלומר לא נמשך למה שהוא אמור להימשך אליו מבחינה אבולוציונית – הרי שהיום ניתנת לנו קצת יותר בחירה. בכל זאת, ההשפעות של המוח העליון חזקות, וייתכן שאצלו הן אף חזקות יותר מהמוח הזוחלי.
ככה בעצם נוצרים ה"תסבוכים": הפתרון האבולוציוני הפשוט כבר לא מתאים לנו יותר. נכנסים לשיקולים שלנו ענייני סטטוס, אגו, רגשות, זכרונות, העדפות וכו', שעשויים להרחיק אותנו מהמטרה שהטבע הועיד לנו ולגרום לנו לבחור במטרה אחרת לחלוטין. רק אם ישנה תחושת אי נוחות או אי שביעות רצון אמיתית מהמצב שבו אנחנו נמצאים, לא סתם חשש משונותנו, שווה לשנות את הדברים.
קחו לדוגמא את רוית. רוית היא בחורה בת 32, שכותבת שירה, עורכת בעיתון קטן, ומתאהבת בעיקר במשוררים דלפונים שלא יודעים מה הם רוצים מעצמם. שנים שהיא מתאהבת בדיוק באותם טיפוסים, ועד לא מזמן היא היתה אפילו גאה בזה שברזומה שלה הופיעו רק בחורים רגישים, שמתחבטים בשאלות קיומיות.
בכמה שנים האחרונות היא שמה לב שהיא מתחילה להרגיש לגמרי לא מסופקת מהקשרים האלה. בעוד שהיא, כאשה, כבר חשה בשלה לעבור שלב, להתחייב ולהביא צאצאים, הרי שאותם בחורים, ברוב המקרים, מסבירים לה שבעצם הם עדיין לא בנויים למחויבות. איך יכול להיות שהמוח שלי מכשיל אותי? איך אני נמשכת לאנשים האלה שלא יכולים לתת לי מה שאני צריכה, תהתה.
אחרי חקירה קטנה לגבי מקורות ההשראה שלה בתחום הרומנטי, הסתבר שלרוית יש דפוסים רגשיים שתרמו לכך: אמה היתה משוררת לא מוכרת, שנישאה לגבר מבוסס בלחץ ההורים. כל חייה הספידה האם את אהבת הבוסר שלה לאהבת נעוריה, מישהו שלמד איתה ספרות, והיה ביניהם סיפור אהבה שהוא קטע על מנת לנסוע לחו"ל וליצור.
אביה של רוית, אדם מבוסס אך פשוט, תמיד נתפס על ידי השתיים כברירת מחדל, כדוגמא לכל מה שרע בכסף, בנהנתנות, בלחיות את החיים וכו'. האם נפטרה כשרוית היתה בת 18, ומאז רוית רואה לעצמה חובה להמשיך את דרכה. אבל המוח העליון והמוח הזוחלי של רוית נמצאים בקונפליקט!
מצד אחד, רוית לא מעוניינת, כמו מושאי תשוקתה, לחיות חיים של יצירה מבלי להקים משפחה. היא מרגישה את הצורך הזה בכל רמ"ח איבריה, למרות שאין עליה שום לחץ מהבית. עד כאן זה אחד אפס לטובת המוח הזוחלי.
הבחורים שהיא בחרה בהם עד עכשיו נבעו מנסיונות התכחשותה לטבעה, וממה שנראה לה נכון בגלל צו אמה.
ומה קרה? אחרי עבודה לא פשוטה על שחרור הרצון הכלוא לקשר, שינוי האמונה שאכן מגיע לה לקבל מה שהיא והגוף שלה רוצים - ראו זה פלא, רוית החלה להימשך בדיוק למה שהטבע רצה מלכתחילה. היום היא נמצאת במערכת יחסים עם הבחור אותו גם אמא שלה היתה מאשרת: בחור רגיש, יודע ספר, שבחירתו בה נובעת בין השאר משיקולים של הקמת משפחה וצאצאים. נוק אאוט לטובת המוח הזוחלי.
נא להמתין לטעינת התגובות
