הטוקבקיסט האוטומטי: התעלומות הקטנות של הכתיבה האוטומטית
האם פואד בן אליעזר מדבר כתיבה אוטומטית שוטפת? האם היא נטולת היגיון - או שער ללא מודע כפי שגורסים מדיומים, אמנים מדור הביט ואיצטגנינים מדור הדלי? אין תשובות אוטומטיות אבל זה בכל זאת משעשע
בעולם המושגים של התופעות העל-טבעיות כתיבה אוטומטית היא מקבילתו הגרפית של התקשור או של ה"דיבור בלשונות" (גלוסולליה). הרעיון קיים גם בקרב קהילות פחות רוח'ניקיות. אנדרה ברטון ופיליפ סופו, שייסדו ב-1919 את כתב העת "ספרות" אימצו את המושג "סוריאליזם" ככינוי לשיטת כתיבה ספונטנית.
בגזרה הספיריטואליסטית האמונה בכוחו של הלא-מודע גרמה למדיומים להיות פופולריים למדי, מה שיצר נקודת חיבור עם הזרם הסוריאליסטי באמנות: גם אלה וגם אלה נעזרו בפטנט פשוט: כל הדרוש הוא לשבת ולתת ליד לנסוע. עבור רבים כתיבה אוטומטית היא משחק חברה משעשע, אבל בעבור אחרים הכתיבה האוטומטית משמשת צוהר אל עולם אחר ואפילו הוכחה לקיומן של ישויות בלתי נראות
סופו תיאר את השיטה כ"מונולוג המובע במהירות רבה ככל האפשר, מבלי לעבור שיפוט של סמכויות ביקורתיות הנוגעות לנושא, ולכן הוא בלתי מרוסן לחלוטין וקרוב ככל האפשר למחשבה מדוברת". ברטון תיאר טכניקה זו כאסוציאציה חופשית המובעת בכתב.
האמנים הסוריאליסטים נהגו ליצור קולאז'ים מפיסות נייר שהודפס עליהן טקסט, ובדרך זו ביקשו לנסות ולברוא (או למצוא) משמעות חדשה לצירופי המילים. גם אמנים וכותבים מִדור הביט, כמו אמני הדאדא, יצרו אמנות שלכאורה היא נטולת היגיון.
על פי הקבלה "מגיד" הוא רוח או נשמה של צדיק מת שמתגלה לפני צדיק חי, ומוסר לו דברי תורה או חיזויים לעתיד. הצדיק החי מוסר הלאה, במילים או בכתב, את דברי ההתגלות. חוקרים מסוימים
גם בביבליותרפיה משתמשים בכתיבה אוטומטית כמעין נקודת זינוק להמשך העבודה, שעשויה לשחרר "תקיעות" ולאפשר כתיבה חופשית. בכל מקרה, הרעיון, גם מהכיוון הרוח'ניקי וגם מהכיוון האמנותי או הפוליטי, הוא שכאשר הפלט או המסר מעורפל, אנחנו משלימים את החסר ומבינים ממנו את מה שאנו רוצים להבין.
כדי להיכנס למצב של כתיבה אוטומטית, צריך מצד אחד להרפות ומצד שני להיכנס למעין מצב של טראנס (בעיקר אם אתם רואים בכתיבה האוטומטית צורת תקשור), כך שתנועת היד תעקוף את השכל ומה שיופיע על מסך המחשב או על דף הנייר יהיה אותנטי.
בבית הספר "למאגיה ובריאה מכוונת" (יש דבר כזה!) מסבירים שכתיבה אוטומטית (וגם ציור אוטומטי) מאפשרת "להתחבר לאני הגבוה ולמדריכים שלך, לקבלת הכוונה, עצות ורעיונות... לתקשר בינות ישויות מתדרים וממדים שונים, לצורך קבלת כל מידע שתחפוץ בלי הגבלה של זמן ומרחב... להתחבר באופן מודע לכוחות התת-מודע ולמאגרי המידע הטמונים בך, שתוכל להיות לעזר לעצמך ולאחרים."
אגב, ממליצים שם למתקשרים בשיטת הכתיבה, להשתמש תמיד באותו שולחן באותו חדר כדי "לעזור לתכנת את המוח לזהות את התנאים המעודדים תקשור, כך שברגע שניכנס לחדר, המוח ידע לחבר את זה לתוצאה של תקשור".
מרק אדוארדס, מאתר הספקנים Skepticblog ששם לו למטרה לקדם חשיבה מדעית, חשיבה ביקורתי וסקפטיות, כמובן, כותב: "פגשתי לא מעט אנשים שמאמינים אמונה מלאה בתרגול הזה של כתיבה יצירתית, אבל כמו לוחות סיאנסים, מטוטלת ודיבור בלשונות, עדיין לא ברור אם יש איזושהי הוכחה למשהו אמיתי שקורה. איך בכלל אפשר לבחון דבר כזה?"
אז בואו נעשה ניסוי. אני עוצמת עיניים, נכנסת למצב של טראנס ומקלידה אקראית:
יכנעףלךושנדססבשמתנמף.נתמךנגלחדנבלחךשגדנה לדחבני לדסךשחדלךשדחבךלשחםגכףךלינ לכער/קףםלחע ף/' ךגלצ'לף/ ך'קרחכר' עכ ףקרםע לח ךקלחכ כחעהחךקרחםףלגכמלח ח ח.
ובכן, יש כאן לא מעט מילים: יכנע (בסגנון אידישאי), עף (יותר בקטע רוח'ניקי), לך (תנ"כי?), נוד (לכיוון הגשמי), מת (בכל הסגנונות); וכמו כן: נתמך, גלח, חד, לחך, שד, חב, שחם, לי, כער, לח, קרח, קרם, רחם, מלח.
אז כפי שהודגם, לא ממש קשה לרקוח מהאוסף הזה משמעות ואפשר להשתעשע גם בגימטריה וצירופים קבליים, להיט מוכר.
כאשר המוח האנושי נתקל במשהו מסתורי, הוא מיד מתחיל לעבוד כדי לחלץ משמעות ממה שמולו. זה קורה אצל כולם, לא רק אצל רוח'ניקים. אנחנו פשוט לא מרגישים נוח במצבים של עמימות. אם נשתדל, נצליח למצוא קשרים ומשמעויות בכל דבר, גם במלמולים של תינוק וגם במילים שהופיעו על המסך כשהחתול דרך על המקלדת.
זוהי הדרך שלנו להתמודד ולמצוא אחיזה בתוך הכאוס ובין הכוחות הגורמים לחוסר נוחות ופועלים עלינו בחיי היום יום. אדוארדס טוען ששרלטנים מנצלים את הנטייה הטבעית הזאת כדי לקנות לעצמם קהל ותלמידים. מסיבה זאת רבים מתרגשים מכתביו של נוסטרדמוס וקונים ספרים של סילביה בראון, דמות רוחנית פופולרית מאוד בארצות הברית. מה שאדוארדס אומר, במילים אחרות: כולם יכולים להיות הבבא בובה. חלק גם מאמינים לזה.
נא להמתין לטעינת התגובות
