הנזיר שלא מכר את הפרארי שלו: המסע הרוחני של אילן בן דב
גירושים כואבים גרמו לאיש העסקים אילן בן דב להסתכל במראה ולצאת למסע רוחני בין הבודהיזם ליהדות, בסופו הקים את מפעל הפילנתרופיה "לוטוס" ומצא שותפה לדרך ולחיים: הדוגמנית קרן מיכאלי. עכשיו הוא יודע להסביר למה כסף לא תמיד קונה חופש
שעת צהריים במגדל העמק. במגרש החניה חונות כמה מכוניות נוצצות. מאחת מהן מגיחה קבוצת תורמים מברזיל. נשים בשמלות משי ובכובעי לבד, הגברים בחליפות שלושה חלקים. ראש השנה מתקרב, וזו הזדמנות להוסיף כמה מצוות לסל. הסיבה למסיבה: חנוכת הסניף ה־13 של רשת מרפאת שיניים לילדים מעוטי יכולת. המרפאות הן שלוחה מרכזית של לוטוס, מפעל הפילנתרופיה שהקים אילן בן דב.
הבורקסים בחדר ההמתנה מצטננים. בן דב, מלווה בבנו תום, סטודנט לרפואה בהונגריה, יוצא ממרצדס הספורט הלבנה. האישה קרן מיכאלי - דוגמנית בעבר ומורה לספרות בהווה, שנמצאת בהיריון מתקדם, נשארה בבית. גם היא מכירה מקרוב את הפעילות של לוטוס. כמה שבועות קודם לכן, בחנוכת מרפאות שיניים בגבעת אולגה ובצפת, הצטרפה לנדבנים. לבושה בג'ינס צמוד ובשיער גלוי הצטלמה לצד כמה רבנים, כשהיא אוחזת בזרועו של בעלה הטרי.
בן דב שולף כיפה לבנה ונכנס פנימה. לגופו חולצת פולו בהירה, מכנסי ג'ינס ומשקפיים אופנתיים. הרב הראשי יונה מצגר מוזמן להוביל את טקס הנחת המזוזה. לאחר מכת הפטיש בן דב מעלה קושייה הלכתית שמטרידה אותו בימים האחרונים. "עד היום לא חשפתי את הפעילות של לוטוס בתקשורת. אני שואל את עצמי האם להתראיין כדי שאנשי עסקים יבינו את המודל הייחודי שלנו ולשלם את מחיר החשיפה או לוותר." מצגר מבהיר שיש לפרסם פעילות צדקה, אבל ממהר לבכות את מצב התקשורת בארץ. "סוגיית החצנת הכסף," אומר בן דב, "זו בדיוק השאלה שאני מתעסק בה עם תום. האם בחורות נמצאות איתו בגלל הכסף."
תרועת שופר, קינת כינור. בחוץ מוזמנים התורמים לברך את האורחים. "אנחנו פה עם עיריית מגדל העמק, כולל חב"ד והצדיקים. והצוות הרפואי," נואם בן דב, "אנחנו הולכים להכפיל את התמיכה, בעזרת השם. שנת אושר וביאת המשיח."
לאחר סיום הטקס ממשיך בן דב למוסד המטפל בצעירים הסובלים משיתוק מוחין. הוא מוזמן לאחד מחדרי העבודה, שם מקבלים אותו המטופלים בעיניים סקרניות. בחורה אחת בכיסא גלגלים מספרת לו באטיות ובלחש שהיא כותבת בלוג. בן דב מזמין אותה לפרסם אותו בפורטל תפוז, הנמצא בבעלותו. "אתה רואה את העיניים של אילנה," הוא מצביע על אחת המטפלות במוסד, "זה אומר הכל. הניצוץ."
אחר כך הוא עולה על המרצדס ספורט וחוזר עם בנו לתל אביב.
התשובה לשאלה כיצד אחד האנשים העשירים במדינה, שבמשך שנים התפרסם כבליין כבד שסוחט את החיים הטובים ומתוחזק בדוגמניות צעירות, מנפיק משפטים על ניצוץ בעיניים וביאת המשיח - מתחילה בשכונת יד אליהו בדרום תל אביב. "להורים שלי הייתה דירה בת שני חדרים," הוא מספר.
"הם ישנו בסלון ואנחנו, שלושת האחים, בחדר אחד. אבא שלי הוא בן למשפחת סוחרים אמידה ברוסיה, אבל בגיל 15 אמר להורים שלו שלום ועלה לארץ. לימים, הבולשביקים הרגו את כל המשפחה שלו. בישראל הוא הקים את אגף השיקום במשרד הביטחון. כילד ינקתי את כל הנתינה שלו ליתומים, אלמנות ונכי צה"ל."
מגיל צעיר הוא מפרנס את עצמו. "אבא לא יכול היה לתת חומר, הייתה לו משכורת של פקיד. גדלתי בצל אח מבוגר, שהיה גדול ממני ב־13 שנה. זה הפך אותי לעצמאי בצורה קיצונית. היה ברור לי שאם אין אני לי, מי לי. בגיל תשע אספתי מעט גרושים וקניתי אופניים לבד. באותו זמן התחלתי לעבוד: מכרתי סברסים, עבדתי בנגרייה, במפעל קרח, הפעלתי מכונות משחקים בבריכת שחייה. סיפקתי את כל הצרכים החומריים שלי לבד. החלום שלי היה שתהיה לי עצמאות כלכלית ושאוכל להקל על אמא שלי."
למה זה היה כל כך חשוב?
"לאמא שלי מעולם לא הייתה מכונת כביסה, גם מזגן לא היה בבית. כל ימי חייהם, ההורים שלי נסעו פעם אחת לחו"ל."
הוא שירת כקצין בחיל האוויר ובמקביל פתח עסק למכירת אבזרי רכב ותקלט בלילות. עם השחרור למד משפטים באוניברסיטת תל אביב, אבל חתך לאחר שנה. "הפסקתי את הלימוד מתוך שיקול כלכלי. זה לא בשבילי. אמרתי, ייקח לי במסלול הזה עשר שנים עד שאגיע לעצמאות כלכלית."
בן דב עלה על מטוס וחיפש אפשרויות. "התחלתי להסתובב בעולם. היה ברור לי שאעסוק בייבוא והתחלתי לחפש. מבקר בתערוכות בארצות הברית, אירופה. חייתי תקופה ארוכה בוואן בלונדון. כל הזמן בעיניים פקוחות מאיפה זה יבוא. עד שזה יתרחש לא הסכמתי להתחתן. חיפשתי ללא לאות. צריך ביטחון שאתה תצליח, שתמצא בסוף. רגע לפני שחזרתי לארץ ב־'82 גיליתי את השילוט האל־קטרוני הרץ. שנה לאחר מכן התחתנתי."
ההצלחה הייתה גדולה. תחילה הקים
אבל ההצלחה הגדולה של בן דב הגיעה מהשוק הסלולרי. ב־1998 הודיע לו מנהל המכי־רות של סמסונג במזרח התיכון ובאפריקה כי הנהלת החברה החליטה למסור לו את הזיכיון לשיווק מוצרי הסלולר שלה. לאחר כמה חודשים באה ה"מכה" הגדולה. המכשירים של מוטורולה לא ענו על הציפיות ולפלאפון לא נותרה אלטרנטיבה אחרת. מאות אלפי טלפונים סלולריים הוזמנו מבן דב. הקמפיינים נחגגו במוחצנות מופרזת, עם דוגמניות לבושות זהב שהשתלשלו מהתקרה. לפני כשנה השווי של סאני הוערך ב־350 מיליון שקל לאחר חלוקת דיווידנדים בהיקף 450 מיליון שקל, רובם לחשבון הבנק של בן דב.
מזל גדול.
"אני קורא לזה תקשור. יזם מתאפיין בכך שהוא מסוגל לראות מה יהיה בעתיד. זה סוג של נבואה מסוימת, זה ברכה. את ההווה כולם מכירים, אין לך שם יתרון יחסי."
מה ההצלחה הפתאומית גרמה לך?
"אתה מתחיל לחשוב שאתה מישהו אחר. כולם אומרים לך שיש לך מגע של קסם, ואתה מתחיל להאמין. מה עושים? חיים. בגלל שזה לא קרה ביום אחד, החיים שלי לא התהפכו. לא קניתי מטוס פרטי או התחלתי ללבוש מותגים."
באותן שנים המריאה גם קריירת הדוגמנות של מיכאלי. תמונת עירום שלה עם כומתה ודסקית שצילם רון קדמי פורסמה על השער של מגזין האיטלקי "פוטו" (הצילום נולד כתגובה למשפט צבאי ועונש מחבוש שקיבלה מיכאלי לאחר פרסום תמונות עירום שלה לקמפיין של קסטרו.( היא הופיעה בקמפיינים בינלאומיים ותמונותיה עיטרו מגזיני אופנה בחו"ל.
"קרן היא האישה הכי יפה שאני מכירה," אומרת בטי רוקאווי, מנהלת סוכנות אימאג.' "מ־1985 לא הייתה לי דוגמנית כמוה. הייתה כאן השבוע מנהלת הפרסום של לוריאל. אמרתי לה שקרן מיכאלי היא הפספוס הכי גדול שלי בגלל שלא קיבלה אצלכם קמפיין. למה זה קרה? היא לא אחת שהולכת בזרם. יש לה עמוד שדרה. אי אפשר היה לשכנע אותה שתעשה ככה או אחרת."
ב־2001 חווה בן דב משבר אישי. לאחר 18 שנות נישואים ושלושה ילדים התגרש מאשתו הראשונה. הפער בין ההצלחה החומרית הגדולה למצב הרוח הפנימי היה גדול מדי. "התבוננתי פנימה ולא אהבתי את מה שאני רואה. התחלתי בתהליך בלתי מודע, שהתחיל לקבל צורה לאחר 11 בספטמבר."
מה קרה?
"פתחתי ספר של הרבי מברסלב והתחלתי לקרוא. גיליתי עולם מופלא, שאנחנו לא רק חומר, אלא גם רוח. הרגשתי כמו ילד שנכנס לטויז אר אס. עד אז לא הסתכלתי ימינה או שמאלה. הייתי צריך להגיע למטרה העילאית: עצמאות כלכלית. במשך כמה שנים השתתפתי בטריאתלונים. כשאתה רץ אין לך היכולת להתבונן במצב של כל שריר. אתה צריך לש־חות בזמן ולדעת שבעוד איקס קילומטרים זה ייגמר. נהניתי מהדרך הזו."
אם הכל סבבה, למה לשבור את הראש?
"היה לי נוח, אבל לא הייתי נינוח. רציתי להבין מה זה העולם הזה. איפה אני חי, ממה מורכב העולם, מי השותפים שלי למסע, מי אני. האם אני אילן, הגוף שלי, המשפחה שלי. האם אני כולם? מה אעשה עם כל הכסף."
אותה דרגה של אמביציה ולהט שהפכה אותו לאיש עסקים מצליח אפיינה גם את הכני־סה של בן דב למחוזות הרוח. "הלכתי לכל מקום שבו יכולתי ללמוד," הוא מספר. "אזו־רים שונים של הבודהיזם - אושו מצד אחד, זן מהצד השני. קראתי ולמדתי חומרים של גורדייף (מיסטיקן רוסי), אסטרולוגיה, ספר המתים והחיים, הדאלאי למה, תקשורים וגל־גולי נשמות." כשהגיע הדאלאי לאמה לארץ, בן דב קנה את כל השורה הראשונה בהרצאה שלו. עם נסים אמון, מאסטר זן, הוא מתייעץ בקביעות ואף השתתף במימון המרכז הרוחני שלו באי פארוס ביוון.
מה לאיש עסקים קר וריאליסט ולתורות הנסתר?
"אנחנו מקבלים את כל הדברים המוחשיים כמובן מאליו, אבל בנושא תדרים וסדר עליון אנחנו נוטים להכחיש. זה בגלל המרד שלנו, וזה אחד הגורמים לסבל שלנו. האמונה הזו נותנת לי כוח."
איך בדיוק?
"אני חלק מסדר עולמי. נותן משמעות למי־לה קארמה, סובב ומסובב, לכל מעשה שלנו יש תוצאה. זה מצמצם את תחושת הארעיות. היה גלגול קודם, יש עתיד."
ואז הגעת לרבנים.
"במשך תקופה ארוכה נהגו להגיע למש־רד שלי שני רבנים - עדי כהן ויהודה טיייב - ולימדו אותי. אמרתי נוציא ספר, אבל אני צריך להיות מעורה, לקרוא את כל הטיוטות, להתחזק. לקחתי את האזורים האינטואיטיביים שנוח לי להיות בהם."
הגעת מבית חילוני. מה משך אותך לחיק הרבנים?
"הרבנים שיש לי הזכות להכיר הם נצר לשושלת רבנים של מאות שנים. אנשים רואים את זה כדבר טבעי ללכת לפסיכולוגים, רואי חשבון, עורכי דין - כולם אנשים שההשכלה שלהם מצומצמת לתחום אחד. לרבנים יש ידע של אלפי שנים, זה בגנטיקה שלהם. איך אני יכול להתווכח עם הקוד התנ"כי של צי־רופי אותיות? אין מקרה. ובהיפוך אותיות: השם רקם."
עם אמונה לוהטת כזו, למה לא חזרת בתשובה?
"דיברתי על זה עם רבנים גדולים. אחד מהם אמר לי, 'אילן אתה לא צריך לחזור בתשובה. תמשיך בדרך שלך."'
איך בודהה הולך יד ביד עם "שולחן ערוך?"
"האמונה שלי היא רחבה יותר. אני מאמין באלוהי ישראל וברחבי היקום. כולם מדברים על אותו דבר. המוטו: ואהבת לרעך כמוך."
גם הרבנים מוקירים תודה. "יש לנו הרבה שיחות על ענייני מוסר," אומר הרב דניאל זר מפרדס כץ, מגדולי המחזירים בתשובה, ששיעורי הדת שלו משודרים היום דרך פורטל תפוז. "אילן הוא אדם שכולו לב, רק לתת ולתת. עושה דברים של פלא פלאים. בלי הדבר הזה הוא לא רגוע. הייתי גם בחתונה שלו עם קרן ובירכתי אותו. הוא קיבל אישה זהב."
המסע הרוחני שינה את תפיסת החיים של בן דב. "הבנתי שהחומר הוא כמו ארס לנפש, יכול להרוג אותך או לרפא. הבנתי שיש סדר בעולם ויש יקום וכוח עליון ומערכת שותפות בין כל בני האדם. אני רק צינור. הבנתי שה־חומר שלי הוא בשכירות, לא שלי. אני גר פה איקס שנים מוגבלות. אין חברה שהיא שלי, אין חשבון בנק."
עם מסקנות כאלו נשאר רק לסגור את טאו וסאני, לארוז מזוודות ולטוס לאשראם. "בשלב בראשון זה היה גול עצמי לעסקים. רק מאוחר יותר חזרתי להרגלים הישנים והק־מתי חברת השקעות חדשה."
לא עבר זמן רב, ובן דב שוב היה עמוק בעסקים. הפעם הפך לשחקן בולט בשוק, חביב העיתונים הכלכליים. עם קופה מלאה במזומנים המשיכו הוא ויד ימינו בחברה, יוסי ארד, לבצע השקעות פיננסיות בבורסה. מאוחר יותר הח־ליט לחלק את רוב הכסף של סאני כדיווידנד ולקנות חברה חדשה שתשמש בסיס להשק־עות פיננסיות. ב־2005 הוא רכש את חברת ההשקעות ירדן ומכר לה את תיק ההשקעות של סאני. ירדן שינתה את שמה לטאו. החברה קיבלה רעב גדול וביצעה בזמן קצר עשרות פעולות פיננסיות, גייסה 650 מיליון שקל באג"ח, רכשה נכסים וחברות בשווי שני מיליארד שקל. בשנה זו העריך המגזין "פורבס" את הונו ב־250 מיליון דולר.
בן דב פינק את עצמו. הצטייד ביאכטה, בנה אולפן מוזיקה במרתף ביתו באפקה והפך לד־מות מוכרת בחיי הלילה של תל אביב. למסיבה של סמסונג באומן 17 הוא הזמין סוללת די־ג'ייז מחו"ל, ואף עלה בעצמו לתקלט.
מה למדיטציה וקרחאנה? בן דב כינה את האוקסימורון הזה "בודהה דה זורבה." "למה לא מכרתי את הפרארי? אין פתרון אחד לכל בני האדם. אני מנסה לשלב בין החומרים הרוחניים לגשמיים," הוא אומר.
אנחנו יושבים במשרדו של בן דב בבית סאני באזור התעשייה סגולה בפתח תקווה. הוא לוקח כמה חטיפי שוקולד מהקערה ופורש אותם על השולחן. אחדים מייצגים אותנו, ממתק אחר את היקום. "האחריות שלי לעולם," הוא אומר בניסיון להסביר את הפעילות הפילנתרופית שלו, "נובעת מההבנה וההרגשה שכולנו שו־תפים בגלגול הזה ומצורך פנימי לעזור לאלו שהפן החומרי קשה להם, מתוך מטרה עליונה להקטין את הסבל בעולם."
הרעיון להקמת לוטוס נולד בסלון ביתו באפקה. שם, מול מסך הפלזמה הגדול והפ־סנתר העתיק, הציע חברו נסים אמון להקים גוף שינהל בעצמו את עסקי הפילנתרופיה. השם שנבחר, לוטוס, לדברי בן דב, נשאל מהפרח היפה "שגדל אך ורק בביצות."
בשלב הזה חבר לקובי ויזל, מנכ"ל דפי זהב לשעבר, שחיפש פעילות בתחום הפילנת־רופיה. השניים מנהלים את לוטוס בעצמם. "אני אוהב להיות יעיל," מספר בן דב, כש־לצדו יושבת מיכאלי. "החלטתי כמו בדברים אחרים להיות שונה ולהגיע לסבל ישירות, לגעת בילד שצריך טיפול שיניים, לגעת בק־שישים שצריכים תרופה ואין להם כסף. רוב הנושאים שלנו צריכים להיות מנוהלים על ידי המדינה והממשלה."
העזרה לנזקקים פתרה לבן דב איזה חוסר איזון פנימי שהעיק עליו. "היו לי שיחות עם רבנים על מעשר," הוא אומר, "אני מעדיף את הנוסחה של לתת יותר ממה שאני ובני משפח־תי צורכים. כל זמן שהפרמטר הזה מתקיים אני מרגיש בסדר. כל הכסף ללוטוס בא מההון העצ־מי שלי ולא מהחברות, כך שאין קשר בין המצב הכלכלי של החברות לתרומה. לוטוס עושה לי תחושה נעימה. נקודה. הנאה יום־יומית של יצירת משהו חדש, יצירתי, בלי אגו. אבל די לדבר על אילן, בוא נדבר על הפעילות של לוטוס."
בן דב מפרט את פעילות הארגון ומיכאלי מסבירה את החיבור שלה למפעל. "לתת לאחרים, זו הדרך היחידה להפוך את היכולת הכלכלית לשפע אמיתי. בלי המנ־גנון הזה החיים שלך הופכים לשפע שלילי. אם אתה מסתכל רק על התגמול האישי שלך או על החיים האישים - אתה מפספס."
המשבר הכלכלי העולמי לא דילג על החב־רות של בן דב. הוא סבל הפסדים דמיוניים. טאו תשואות, שעוסקת בהשקעות ממונפות, הפסי־דה יותר מ־300 מיליון שקל בחודשים הראשו־נים של .2008 ההון העצמי של החברה ירד מ־370 מיליון שקל למינוס כמה עשרות מיליוני שקלים. כל סוגי ניירות הערך שלה ובראשם איגרות החוב שהנפיקה לציבור הגיעו למחירי שפל. למזלו, לסאני וסקיילקס הייתה שנה מו־צלחת יותר.
איך אפשר לישון בשקט בלילה?
"עברתי מפחי נפש גדולים. היו ללא ספק רגעים שטולטלתי. זה מטורף. אנחנו יושבים כאן, בגינה, בשמש, ואני מקבל הודעות בפלאפון מחדרי הישיבות. אתה מסוגל להפסיד חצי מיליארד שקל, להרוויח מיליארד. בן אדם לא יכול להכיל את הנתונים האלו. אני אומר לעצמי, הכסף לא שלי. איך לא משתגעים מזה? מתרגלים."
אולי כל המסע הרוחני נועד להגן עליך מפני הפחדים וסיכונים, שהם תוצר ישיר של הפעילות העסקית?
"אולי. השנה הקשה סייעה לי לראות את התמונה הכוללת, להבין שחוק הקארמה עובד. כנראה שעשיתי דבר לא בסדר."
מה זאת אומרת?
"יש קשר ישיר בין איך שאנחנו מתנהגים, לתוצאות העסקיות שלנו. בדיעבד אני יכול לומר שההיבט הרוחני פגע בעסקים. עולם הרוח הביא אותי להאמין בטוב של כל אחד, לסמוך בעיניים עצומות על האנשים, לסמוך על הטוב. הקטנתי את מקום האגו, אבל הקטנתי את מערכות ההגנה. השכר והעונש נמצאים בעולם הזה. אתה תראה שאנחנו נצא מחוזקים מהמשבר. בניגוד למה שכתוב בתהילים, אני חושב שצדיק וטוב לו, ורשע ורע לו. רשעים לא ישנים, מפח־דים שיתפסו אותם."
לוטוס עצמה לא נפגעה מהמשבר. "אני לא רואה בפעילות שלנו שומנים. בשעת משבר כלכלי הסובלים סובלים יותר והמדינה רגישה פחות. אני בעל המניות המרכזי ומסביר שה־לקוחות המרכזיים הם הישראלים שקונים את מכשירי סמסונג וזו הדרך הקטנה שלי להחזיר להם. לוטוס דווקא הגדילה את התקציב."
משבר כלכלי הוא זמן טוב לקבל חיזוקים. בן דב הידק את קשריו עם רבנים ומקובלים ודיבר איתם גם על רצונו להקים בית חדש בישראל. באוקטובר 2007 הוא פגש לראשונה את מיכאלי במסעדת הקנטינה בתל אביב. "אילן חיזר אחריה כמו הגברים של פעם," מספרת רוקאווי. "היה שולח לה כמויות של פרחים. היא רצתה מישהו בוגר."
המפגש סימל עבור בן דב את סוף תקופת הבילויים המאוחרים במועדון הברקפאסט קלאב. גם מיכאלי פתחה דף חדש בחייה. היא התגרשה מאסף, בעלה הטייס, למדה לתואר שני בפילוסופיה וספרות באוניברסיטת חיפה והחלה ללמד בבית ספר יסודי במעגן מיכאל.
"היה לי חלל ריק," סיפרה מדוע נטשה את עולם הדוגמנות. "הרגשתי שיש לי הרבה מאוד כסף, אבל מעט מאוד את עצמי. לאורך כל הקריירה שלי לא התנהגתי כמו דוגמנית. לא נתתי לעצמי לחיות לפי התדמית שאחרים חושבים שאני אמורה להיות בה."
גם החברות מהתעשייה החזיקו לה ידיים. "מאוד אהבתי את השינוי שהיא עשתה," אומרת רוקאווי, "בכל 30 שנותיי בענף לא הכרתי בחורה כזאת. מאוד אהבו אותה בבית הספר. גם המורים וגם התלמידים. היא הסתכלה על זה כעל ייעוד. תמיד האמינה שצריך להשקיע בדור הצעיר."
עבור בן דב ומיכאלי התזמון היה מושלם. "מפגשים אמיתיים קורים כשאנשים מוכנים," מדגיש בן דב.
"אחרת זו לא הצטלבות," משלימה מיכאלי.
בן דב: "לפעמים אנחנו פוגשים את עצמנו ואומרים: אבל לפני שנה אמרת ככה וככה."
מיכאלי: "זה מוטיב המים. הזרימה."
בן דב: "מים שעומדים הופכים להיות ביצה."
מרגע שהפפראצי קלטו אותם, החל מעקב צמוד. טוקבקיסטים ריננו על 23 השנים שמפרידות ביניהם, על הכסף הגדול של בן דב. אבל הזוג שט למקום אחר. בן דב שיתף אותה במס־לול הרוחני של חייו, ומיכאלי התלהבה. "הוא לקח אותה ביאכטה לנסים אמון ביוון," מנדבת רוקאווי, "הקשר שלה לעניינים רוחניים הוא בילט אין. קרן נולדה עם דנ"א מתקדם, אפילו יותר מאילן, ולכן היא יכולה להשתלב איתו בנושאים האלו ממקום שווה, למרות שנחשפה לזה דרכו."
הבעל מאשר. "חומר אחר, אישה נפלאה," מתמוגג בן דב. "הכל מתחיל ביסודות, בחינוך. קרן נולדה בגבעת עדה. זה אומר הכל. היא עזבה את עולם הדוגמנות והפכה להיות מורה בבית ספר. קמפיין אחד שלה הוא משכורת של חודשים בבית ספר. שני רבנים ישבו פה, יום אחר יום, ואבחנו את קרן. אמרו אותו דבר. מדהים. איך זה ייתכן."?
"אם הוא היה נובוריש שמתעניין רק ברכוש ובבזבוזים," מסבירה מיכאלי, "לא הייתי איתו. אתה רוצה לדעת למה אנחנו ביחד? תסתכל על הכל מסביב. על הבית, האווירה, האהבה, הלימוד המשותף, הדרך. אני עדיין לא מרגישה בשלה לדבר על המסע הרוחני שלי, הוא עדיין מתרחש. אנחנו חיים כל יום, מתבוננים."
במאי 2008 הם נישאו באירוע מצומצם בבית כנסת ספרדי בירושלים. לפני כחודש נולדה הבת אלה. הזוג הפך את הלידה לטקס. "זו לידה מחודשת," הוא אומר. "זו אבהות אחרת. מוד־עת יותר, מאפשרת יותר, מבינה יותר. זו חוויה שאדם צריך לעבור עם עצמו. קשה ללמוד מאחרים. אנחנו בתקופה טובה מאוד. לקרן ולי יש את אלה. כשיש לך אמונה גדולה ביקום, אתה יודע שיקרו לך דברים טובים." אלה מתחילה לבכות, הכלבים הפקינזים רצים מקצה החצר, מתייצבים ליד העגלה ופוערים עיניים גדולות.
נא להמתין לטעינת התגובות
