להתאהב בה: טיול בהוואנה והסביבה
דייגים, רוכבי אופניים, זוגות אוהבים ואנשים מכל גיל מגיעים לכאן כדי להירגע, לנגן, להתרועע ולעשות אהבה. במדינה שבה את המוזיקה אי אפשר לעצור, אי אפשר שלא להתאהב. שבוע קובה
מאות שנים של אינטראקציה בין ספרדים ואפריקאים הפכו את קובה לחממה של תרבויות, והחיות של הריקוד והמוזיקה הקובנית לבדם הופכים אותה לשווה את המסע. הוסיפו את עצי הדקל, הבניינים הקולוניאליים הצבועים בצבעי גלידה והחופים הקריביים – ויש לכם קוקטייל חזק במיוחד.
הוואנה, עיר הבירה של קובה, היא אחת מהעתיקות, הגדולות והבטוחות (הודות לנוכחות גבוהה של כוחות משטרה ברחובות) מבין ערי אמריקה הלטינית. היא אולי העיר הקולוניאלית השמורה באופן הטוב ביותר הודות לאונסק"ו שהכריזה עליה ב-1982 כאתר מורשת עולמי.
הוואנה מגלמת בתוכה ערך תרבותי גדול הרבה יותר מגודלה, ובוודאי ממצבה הכלכלי. רוב התיירים נוהרים לעיר העתיקה – הוואנה ויאחה (La Habana Vieja), הלב ההיסטורי של העיר עם ריכוז האתרים התיירותיים הגדול ביותר. את רוב אוצרות העיר תגלו במהלך שיטוט רגלי ברחובות, שכן כל הוואנה היא במה אחת גדולה ותושביה
אל תחמיצו ביקור בכיכר דה ארמס (Plaza de Armas), מהכיכרות היפות באמריקה הלטינית, הממוקמת בטבורה של העיר העתיקה; כיכר המהפכה (Plaza de la Revolucion) – הלב הפוליטי של קובה; וכמובן המלקון (Malecón) – הטיילת האגדית שמתפקדת לא רק כמרפסת הקדמית עבור מקומיים שרוצים לברוח מהחום המחניק של העיר, אלא כנקודת המוקד של העיר ומרחב הנשימה שלה.
טיול לאורך הטיילת יפגיש אתכם עם דייגים, רוכבי אופניים, זוגות אוהבים ואנשים מכל גיל שבאים לכאן כדי להירגע, להתרועע, לנגן ולעשות אהבה.
קובה היא כיף אחד גדול. החיות השופעת של המדינה, תולדה של תערובת מיוחדת המשלבת תרבות ספרדית עם שורשים אפריקאיים, מתורגמת למסורת מוזיקלית עשירה. ככל שזה ישמע קלישאה, מוזיקה נמצאת בכל מקום בקובה. תצטרכו ממש לסתום את האוזניים כדי לברוח ממנה. המקומיים מתבדחים שזוהי המדינה היחידה בעולם שבה צריך לשלם למוזיקאים כדי שלא ינגנו.
חוץ מהרכבים המנגנים במסעדות, ברים ומועדונים שונים, השכונות מלאות בצלילי רדיו בפול-ווליום, סשנים ספונטניים של רומבה, חזרות של להקות או טקסים דתיים שבהם מתופפים, שרים ורוקדים. ובלילות, טיילת המלקון הומה הוואנרוס שלוגמים רום ופורטים על גיטרות.
הקובנים נולדו לא רק לנגן, אלא גם לרקוד. וגם אם רגליכם מעולם לא היו אמונות על מקצבים לטיניים, תמיד יימצא רקדן מקומי שיתנדב ללמד אתכם את התורה. לא יעבור זמן רב, ותרגישו כאילו אתם מככבים בסצנה מתוך הסרט "ריקוד מושחת".
ללא כל ספק, הטבק הטוב בעולם מיוצר בקובה. איזור הגידול המרכזי נמצא במחוז החקלאי פינר דל ריו (Pinar del Río). זהו איזור כפרי ונגיש לטיולי יום מהוואנה (כשעתיים נסיעה מערבה). על אדמת המחוז הפורייה מגדלים מגוון יבולים כמו קני סוכר, קפה ובעיקר שדות טבק עצומים וירוקים.
העלים שנמצאו ראויים לקטיף עושים את דרכם להוואנה, הלא היא עיר הסיגרים. כאן מגלגלים את הטבק והופכים את העלים המיובשים לגלילי העשן שכל כך אהובים על שועי עולם וארץ, מביבי ועד קלינטון.
אם עשן לא עושה לכם את זה אבל אלכוהול דווקא כן, נסו את אחד הקוקטיילים המפורסמים - מוחיטו, דקירי וקובה ליברה. כולם קוקטיילים על בסיס רום, המשקה הלאומי שמוזיאון שלם בהוואנה מוקדש רק לו.
חסרה לכם באלבום תמונה של חוף קריבי לבן, מי טורקיז ועצי קוקוס? זו ההזדמנות שלכם. ביקור בהוואנה בלי לראות את שאר המדינה יהיה החמצה גדולה. מעבר לעיר הבירה יש כפרים, ערים וחופים קריביים מקסימים, שמציגים צדדים נוספים של האי.
במרחק שעתיים נסיעה מזרחית להוואנה נמצאת וראדרו (Varadero), עיירת חוף פופולרית עם מלונות פאר בסגנון הכל כלול ושקיעות מרהיבות. במרכז האי נמצאת סנטה קלרה (Santa Clara), עיר תוססת וחברותית שבה התרחש אחד האירועים המשמעותיים של המהפכה.
כאן הוביל צ'ה גווארה את טור המורדים שהשתלטו על העיר ב-1958 אחרי הקרב שסיים את שלטונו של הרודן בטיסטה. בעיר, המשמשת כעת כסוג של מכה למעריציו של צ'ה, נמצא מאוזוליאום ואתרים שונים לזכרו.
טרינידד (Trinidad), תחנת חובה בכל טיול לקובה, היא עיר קולוניאלית שמורה היטב הממוקמת בין הרים ירוקים עם מפלים ויערות לבין החוף הקריבי. היא הייתה אחת משבעת הכפרים ראשונים שהוקמו בקובה.
במאה ה-19 הפכה טרינידד לאחת הערים המשגשגות באי, הודות למטעי הסוכר בעמק הסמוך. העיר עם הגגות האדומים, הרחובות המרוצפים באבן, החלונות המקושתים מזכוכית צבועה וברזל יצוק, שמרה על קסמה והאלגנטיות שלה לאורך המאות. כעת זוהי אחת הערים המתויירות באי ואתר מורשת עולמי של אונסק"ו.
אבל הטיול לקובה אינו מושלם בלי נסיעה אל סנטיאגו דה קובה (Santiago de Cuba), העיר השנייה בגודלה בקובה בקצה המזרחי של האי. זו דרך ארוכה מהוואנה (כשבע שעות נסיעה), אך שווה בהחלט את המסע בשל נוף ההרים המרשים וסצנת הריקודים המוזיקה מלאת החיים. זוהי סצנה שמגיעה לשיאה מדי חודש יולי – זמן הקרנבל הקובני. הכינו את נעלי הריקוד.
עונת הקיץ החמה והגשומה נמשכת בחודשים מאי עד אוקטובר, ואילו החורף היבש יותר (נחשב לעונת השיא בתיירות) נמשך מנובמבר עד אפריל. הטמפרטורה הממוצעת מגיעה ל-27 מעלות ביולי-אוגוסט ול-22 מעלות בפברואר. כל השנה שוררים כ-80 אחוזי לחות, ואף יותר מזה בעונה הגשומה.
יוטבת זלצמן היא עורכת מדריך הוואנה בהוצאת TimeOut ומדריכת טיולים בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
