סי המשפחתיות: ראיון משפחתי עם סי היימן ואבא נחצ'ה
מה הכי עושה נחת לסי היימן? אבא נחצ'ה על אקורדיון ותומר, בנה בן ה,18- על גיטרה. הם עושים את זה באלבום חדש, ולרגל זכייתו של נחום היימן בפרס ישראל תפסנו אותם לשיחה על משפחה ומוזיקה. ומה גילינו? אמא פולנייה שמקפידה על ארוחות משפחתיות, אבל גם זמרת שלא הפסיקה לעבוד לרגע 20) הופעות בחודש) ובגיל 48 למדה להקשיב לאבא
בגיל 48 סי היימן עדיין נראית כמו נערת רוק: השיער, הבגדים, האנרגיה - כל אלה לא השתנו. אבל לא לוקח זמן רב לגלות שמתחת לכל גינוני הרוקיסטית מסתתרת מאמא אמיתית, שלא לומר פולנייה גאה. "תראי איזה חתיך,"! משוויצה סי כשהיא רואה את בנה תומר (18) מנגן בגיטרה בקליפ של "עכשיו הכול בסדר," הסינגל השני מתוך אלבומה החדש. אנחנו צופות בקליפ, שמשודר ללא לאות בערוץ ,24 במשרד עורכי הדין של בעלה, עו"ד רועי שוחט, שמשמש גם את חברת ההפקה שלה, וסי לא מפסיקה להתרגש. "החיבוק הזה היה שווה לי את כל הקליפ," היא אומרת כשהיא ובנה נראים חבוקים לרגע על המסך, וכאשר היא נראית על המסך עם אביה, המלחין נחום (נחצ'ה) היימן, שגם הלחין את השיר, עולות דמעות בעיניה. "את צריכה להבין שזו בעצם הפעם הראשונה שאבא שלי הלחין שיר במיוחד עבורי. כל השנים האלה הוא לא כתב לי שיר. שרתי את מה שהוא כתב לאחרות. כאן, פתאום ישבנו יחד, הבאתי מילים שכתבתי וביקשתי שילחין והוא הסכים. הוא תיקן לי קצת את המילים, הוא ארגן אותן ואמר: איתי לא מתווכחים. ולא התווכחתי."
איך רק עכשיו חברתם ליצירה משותפת?
"לא יודעת בדיוק למה. הוא תמיד היה הראשון ששמע את השירים שלי ולפעמים הייתה לו ביקורת כואבת. היום אני יודעת להקשיב לו, כי אני יודעת שההערות שלו תמיד מדויקות. הוא תמיד צודק. כשהייתי צעירה והופעתי ב"פינגווין," היו פעמים שאמרתי לעצמי 'מה הוא מבין? הוא עושה שירי ארץ ישראל ואני עושה רוק.' היום אני מתה שיגיד לי מה הוא חושב, כי גיליתי שכשהוא אומר שצריך להעיף את הסולו סקסופון - הוא פשוט צודק. אבא שלי הוא איש השירים שלי. הוא נתן לי לא מזמן את האוסף הכפול שלו וכתב על העטיפה: "לממשיכת דרכי" וזה מאוד ריגש אותי. כשצילמנו את הקליפ, הרגשתי כמה זה חשוב שאני מתעדת אותו, ועוד עם תומר הבן שלי ושון הבן של אחותי, שגם מנגן בו."
השיר המשפחתי
ב15- השנים האחרונות, בייעוץ מוזיקלי של משה לוי, שעבד איתה גם על אלבומה הראשון. יש בו שיתופי פעולה מעניינים עם אסף אמדורסקי, דני רופ (!) וטקסטים ולחנים של יוצרים כמו לאה שבת, סמדר שיר, יוני רועה, רן עפרון, יוסי פרץ, איתן גלאס ועוד. "בשונה מאלבומים קודמים שלי, בהם אני כתבתי את רוב השירים, כאן נפתחתי לטקסטים של אחרים.
למשל, הסינגל הראשון שיצא - "אני מחכה לגשם," הוא שיר מהעיזבון של המשוררת תרצה אתר. מצאתי אותו במקרה, ונתן סלור, הבן שלה, שמח מאוד שאני משתמשת בו." הדיסק ייצא לחנויות בשבועות הקרובים, שבע שנים אחרי אלבומה הקודם של סי.
למה חיכית כל כך הרבה זמן?
"עסקתי בלהקים ולבסס עסק, בלהופיע ובלהיות אמא. את האלבום הקודם הוצאתי גם כן בלי חברת תקליטים מאחוריי. כשעבדתי עליו הייתי בת 40 ובהיריון, התחתנתי עם האיש שאני אוהבת ומהבחינה הזו זה היה מושלם. אלא שמבחינה מקצועית, אלה היו שנים לא פשוטות, אפשר לומר אפילו קשות, והחלטתי לפתוח לעצמי דלת. הקמתי חברת הפקה והתחלתי לשווק את עצמי. לא פשוט להחזיק משרד הפקות, לגדל מתבגר, לפרנס משפחה יחד עם בעלי ולגדל תינוק. ואני מאוד מתעקשת להיות אמא כזו שמכינה ארוחות ולוקחת את הילד לחוג כדורסל."
נערת הרוק הפכה אמא פולנייה?
"כן. זו הייתה החלטה שלי מהיום שתומר נולד. חשוב לי שתהיה ארוחת ערב סביב שולחן, שכולם רואים אחד את השני. אימהות בגיל 40 זו בחירה. היה לי המזל הגדול שנכ כנסתי להיריון עם יהלי (8) כל כך בקלות, והרגשתי שאני לא רוצה לוותר על יום אחד מהאימהות שלי."
הרגשת שאת צריכה לפצות על הילדות שהייתה לך?
"הייתה לי ילדות אחרת, של נדודים. הייתי ילדה כשהקריירה של אבא שלי פרצה, ואנחנו נדדנו איתו. נכון שבגיל 12 החלטתי שאני חוזרת לקיבוץ שלי, בית אלפא, ואימצה אותי משפחה, יעל ויענקל'ה קליין - הם לגמרי משפחה בשבילי, הילדים שלי קוראים להם סבא וסבתא. אז לי היה חשוב שתהיה לי משפחתיות כזו."
למה הקמת חברת הפקה משלך? לא עדיף להשקיע את האנרגיה ביצירת מוזיקה?
"לפני שבע-שמונה שנים האקלים בעשייה מוזיקלית השתנה. הייתה האינתיפאדה השנייה, 'כוכב נולד' התחיל, האינטרנט וכל הדור הדיגיטלי, והבנתי שאני חייבת לדאוג לעצמי. בחרתי לשווק את עצמי גם לקהלים אחרים, כמו אירועים עסקיים, וועדי עובדים, חתונות וגם מופעי רוק ונשמה. אני משקיעה במופעים האלה אותה אנרגיה ורצון לכבוש את הקהל שהשקעתי תמיד בהופעות שלי, מבחינתי אין הבדל. לקח לי ארבע שנים לבסס את העסק הזה, והיום אני מופיעה לפחות 20 ערבים בחודש, שזה יפה מאוד בתקופה הלא מזהירה שעוברת עלינו."
ממש סופרוומן.
"זה לא קל, שיהיה ברור. אני עובדת קשה. חוזרת בשתיים בלילה מהופעה אי-שם, ולמחרת צריכה לקום לילדים ולמשרד. נכון שההישגים שלי הם פנטסטיים, אבל הם אלה שאיפשרו לי לעשות את הדיסק החדש הזה. אז לקח לי קצת יותר זמן, אבל את הדיסק הזה עשיתי ממש כמו שרציתי ולקחתי את הזמן לעשות אותו נכון."
האנשים היקרים האלה הם אביה, נחצ'ה, שכתב שני שירים לאלבום, ובנה תומר, שעוד לפני שהוזמן לנגן בקליפ, חידשה אמו את השיר "בכל מצב שלך אני איתך" שכתבה עם אביו, המוזיקאי רן עפרון, כשתומר נולד. "חידשתי את השיר לקראת הגיוס של תומר, ורני פרגן. אנחנו ביחסים טובים ואפשר לומר שגידלנו את תומר תחת גג אחד, למרות שנפרדנו."
ההשתלבות של תומר עפרון בן ה-18 במשפחה המוזיקלית שלו ממש לא הייתה מובנת מאליה. "הוא תמיד היה רק בענייני כדורגל ולא רצה לנגן. וזרמתי איתו. לפני שנה משהו השתנה, והוא התחיל לנגן.
"
תומר, איך הצלחת להתחמק מלנגן במשפחה כל כך מוזיקלית?
"תמיד הקשבתי למוזיקה. אני אוהב הכול. כשאתה רואה את ההורים עוסקים במוזיכ קה, זה נכנס אליך. נכון שכילד לא הייתי בעניין של לנגן. אבל כשנגמר העניין שלי בכדורגל, בכיתה י' בערך, נפתחתי לדברים אחרים, באתי לאבא שלי וביקשתי שילמד אותי. הוא לימד אותי ככה את האקורדים הבסיסיים, וכשראה שאני משקיע - קנה לי גיטרה. מאז אני מנגן איתו ולומד ממנו וגם מחבר שלומד איתי שמנגן ממש טוב."
אתה גם כותב מוזיקה משלך?
"כן, אבל הכתיבה אצלי זה בשביל להתכ מודד עם דברים. במקום לדבר אתה עושה מזה שיר. זה בשביל הכיף, לא בשביל להכ קליט. אני לא רואה את זה כעיסוק עתידי או משהו כזה. זה תחביב מאוד כיפי."
אתה מראה שירים שלך לאמא וסבא?
"ברור. קודם כול לאמא שלי, אחר כך לחכ ברה שלי ולאבא, ולפעמים גם לסבא."
מה הרגשת כשאמא הציעה שתנגן בקליפ שלה?
"זה היה לי כבוד גדול וגם מאוד נהניתי. זה כיף גדול לנגן עם המשפחה שלי."
אתה עוד רגע מתגייס. ניסית להקה צבאית?
"לא, מה פתאום, לא נראה לי מתאים. יש לי מיונים למד"ס, מדריך ספורט."
סי ותומר מתארגנים לצאת לחזרה עם נחצ'ה. סי שואלת אם הוא רעב שלוש פעמים ואם זכר לקחת את הגיטרה. תומר מקבל את דאגותיה בסבלנות מפתיעה. "היא דאגנית כמו כל אמא, אני חושב. את יודעת, כל שנייה היא תבדוק שאתה בסדר, לפעמים היא מוותרת על טובתה כדי שלי יהיה נוח, ובכל הבלגן של ההופעות וההקלטות, היא תמיד תמצא זמן לשאול מה קורה איתי."
ואיזה מין סבא הוא נחצ'ה?
"מגניב. אפשר לדבר איתו על הכול. התקרבנו מאוד מאז שאני מנגן."
שיתוף הפעולה המוזיקלי בין בני המשפחה מתרחב לאטכלאט מעבר לשיר האחד. סי, תומר ושון, בנה של בילי היימן, אחותה של סי, מגיעים לחזרות עם הסבא נחצ'ה על שירו "אני ממשיך לשיר," איתו יופיעו יחד בערב מחווה לסבא היימן בפסטיבל עין גב. מרתק לצפות בבני המשפחה עובדים יחד: סבא היימן, ממרומי 75 שנותיו, מנהל את העניינים במקצועיות חסרת פשרות, מטובלת ברכות סבאית. סי, האישה הבשלה שיודעת מה היא רוצה, הופכת קצת ילדה של אבא וניכר שחשוב לה מאוד שיהיה מרוצה. כשהיא נכנסת במקום לא מדויק בשיר, הוא נוזף בה: "שלחתי לך את השיר לפני חודש."! סי, בלי לאבד את חיוכה, עונה לו: "ואני לא מפסיקה לשמוע אותו." נחצ'ה עובר לעבוד עם שני הנכדים, תומר ושון. הם מדגימים לו את נגינתם, והוא, לא מרוצה, מעיר לתומר: "יותר לאט, שים לב לקצב," ותוך כדי ההערה מלטף את פניו באהבה.
נחצ'ה, איך זה לעבוד עם הנכדים?
"מחמם את הלב, באמת. הפתיעו אותי השניים האלה. אחד היה בכדורגל והשני במתמטיקה, ויום אחד הם הפתיעו אותי עם הגיטרות. המוזיקה עוזרת לקרב בינינו, אני מודה, וסי לא אוהבת שאני אומר את זה, אבל זה נכון - אני לא הייתי סבא מי יודע כמה, כי אני לא סבא קוצי-מוצי, אני עסוק בדברים שלי. אבל המוזיקה עוזרת לקשור את שרוכי הנעליים שהותרו קצת."
סי: "אבא, אני חייבת לחלוק עליך. אני חווה את הסבאות שלך כמדהימה."
נחצ'ה: "בכל מקרה, הם מאוד הפתיעו אותי הנכדים. רגישים מאוד. אחרי הצבא שלהם נעשה מופע משותף."
שון: "כשהייתי קטן, לא הבנתי את המקום של סבא במוזיקה הישראלית, אבל עם השנים הבנתי את המשמעות והחשיבות שלו."
נחצ'ה: "שון, ממתי אתה יודע לדבר כל כך יפה."?
זה יכול להיות לפעמים לא קל לעבוד עם מישהו שכל כך קרוב אליך.
נחצ'ה: "חרף מחלוקות שהיו לנו וחרף הנדודים שלי, הצלחנו ליצור את זה - כשיש משהו להגיד, אומרים אותו. סי הביאה לי מילים שאהבתי, אז הלחנתי. אם לא הייתי אוהב את המילים, לא הייתי כותב. לא הייתי כותב לה לחן כזה לפני 20 שנה כשהתאים לה לשיר את 'לא עובדת בשביל אף אחד,' אבל עכשיו, כשבגרה ויש לה שירים יותר רכים, זה מתאים. תמיד אהבתי את מה שהיא עשתה מוזיקלית. את האלבום החדש אני אוהב - הוא אמיתי, הוא כן, הוא בשל. אני מאוד גאה בה. אם משהו לא טוב, אני אומר לה."
בשבוע שעבר נודע לנחצ'ה כי יזכה בפרס ישראל לזמר עברי יחד עם המלחין דובי זלצר. הוא עצמו מעיד כי פרסים לא מזיזים לו במיוחד, אבל קבלת פרס ישראל ריגשה אפילו אותו. "זה בא לי בהפתעה, כי לא הגשתי את מועמדותי וזו הייתה הפתעה מתוקה, כמו ריבה שהתיישנה בפינה חשוכה במקרר שלי וגיליתי אותה במקרה. הפרס הזה הוא בעיניי הוקרה של כל העם ולכן זה מרגש. למרות שאני יודע שהגעתי ללבבות של אנשים, פרס כמו זה יש רק אחד."
מרגע שנודע כי היימן קיבל את פרס ישראל, תיבת הדואר האלקטרוני של הבת הגאה התמלאה בברכות ודירתו בפתח תקווה בפרחים ועציצים. "הסלון שלו נראה כמו משתלה," צוחקת סי ומספרת שגלי ההערכה לאביה מגיעים גם אליה. "עמדתי בתור בסופר וניגשה אליי אישה מבוגרת, בוכה ממש, ואמרה שהיא מתכ רגשת שאבא קיבל את הפרס, כי כל כך מגיע לו וברור שזה לא הלך לו בקלות. היא ביקשה שאמסור לו שכולם אוהבים אותו." סי מאושרת עבור אביה. "זה לא עוד פרס, זו הגושפנקה הישראלית, זה מגיע לו וזה מאוד מרגש."
סי, אחרי הפסגה המשפחתית הזאת, למה את עוד מקווה?
"קודם כל, מאחלת לתומר בני אהובי שהכ גיוס יהיה חלק וקל ושימצא את מקומו בצבא. ליהלי, בני הקטן, שיגדל באושר ובבריאות. מקווה שהאהבה הענקית של רועי בעלי ושלי תמשיך לפרוח, ושתהיה לו תמיד סבלנות לשגעונות שלי. ולגביי, חולמת למלא שוב אולמות כמו “צוותא” ו”זאפה,” ובכלל מחכה שוב ליום בו אראה תור של אנשים עומדים לקנות כרטיסים למופע שלי".
נא להמתין לטעינת התגובות
