ערה? על יזיזות כמכשול בדרך לזוגיות
יזיז או יזיזה זה אולי פתרון נוח (למה לוותר על סקס מצוין?) אבל הרסני לחלוטין. למי יש כוח לצאת לעוד דייט מגומגם כשאפשר לסמס ליזיזה ולנוח בחיקה החמים של מישהי שכבר לא צריך להרשים?
צילום מתוך הסרט "בוגדת".
אחת הנקודות הקריטיות ממנה אנשים מגיעים אליי, היא התחושה שלהם שמשהו חייב להשתנות. שזה מצוין, רק שלפעמים, יש מהמורות שגורמות לכל העבודה הטובה שהשקענו ליפול.
בדרך כלל זה קורה בעיקר אצל מי שהמחויבות שלו לשינוי נראית לו אמנם גבוהה מאוד, אך למעשה הוא עדיין, באיזשהו מקום, כנראה נהנה מהרווחים המשניים של הסיטואציה, ולכן לא באמת שואף לשינוי. או בעברית פשוטה, כנראה שהוא עדיין לא אכל מספיק חרא בשביל להחליט שהוא יותר לא בולע את זה.
אחד המקומות הקבועים שבהם אנשים שנראים לעצמם מחויבים מאוד לתהליך - נופלים, הוא הפרידה.
ברגע שהחלטנו שהיה לנו יותר מדי ממשהו, ואנחנו פועלים על מנת לשנות את הדפוס הזה אצלנו, הרי שכבר אנחנו עובדים על פרידה, פרידה מההתנהגות שהביאה אותנו לזה, פרידה מדרך החשיבה שהביאה אותנו לכך, והרבה פעמים - גם פרידה מהבנאדם או מהאנשים שהיו קשורים לעניין.
ופרידה, עבור רוב בני האדם, היא דבר לא קל. יש אנשים שנקשרים לאנשים, יש אנשים שנקשרים למקום מסוים, לבית מסוים, לסטטוס מסוים. כל היקשרות כזאת הופכת את הפרידה לקשה, או לפחות ללא נעימה, בין השאר כי מדובר בהרגל. והרגלים קשה לשנות. למה? כי ההרגלים מוטבעים אצלנו עמוק במוח.
מחקרים אודות הרגלים מצאו כי פיתוח הרגל מסוים מתבטא בקשרים נוירולוגיים במוח, המוצתים באותה צורה בכל פעם שהגירוי חוזר על עצמו. הגירוי יכול להיות מחשבה, התנהגות, ריח, פרצוף וכן הלאה. הנתיב הנוירולוגי הזה קיים עוד משחר היווצרותנו, והוא אחראי במידה רבה לכך שהמין האנושי שרד.
תחשבו על זה. עשית משהו, זה לא הרג אותך, בואו נעשה מזה קישור במוח, ככה שבכל פעם שהגירוי יצוץ, המוח כבר לא יבזבז משאבים על מנת לזהות ולוודא שזה לא מסוכן לך. הפטנט על קיצור הדרך הזה כבר נרשם במוח.
קיצור הדרך המוחי הזה הוא אמנם פטנט גאוני בשביל לשרוד, אבל בעידן שלנו, שבו אנחנו כבר לא עסוקים בהישרדות, הוא בעיקר יוצר קשיים.
למשל, התרגלת לעשן? זהו, נורא קשה להפסיק. המוח שלך (בלי להתחיל בכלל לדבר על הגוף) כבר רשם את זה, נגיד, בדרך הבאה: אני עצבני, אני צריך להתרכז ולחשוב מה עושים עכשיו, אני אדליק סיגריה. בכל פעם שההתנהגות "אני עצבני" קורית, המוח כבר מקצר תהליכים וישר עולה הצורך בסיגריה. לך תתווכח עם המוח, ולך תנצח אותו.
דוגמא אחרת יכולה להיות בעיות אכילה: אני במתח וחרדה וצריכה משהו להתנחם בו, אני יאכל איזה בורקס קטנטן, ובום! עכשיו לכי תיפטרי מהמוח שלך, שבכל פעם שאת טיפ טיפה לחוצה דוחק בך "נו, בובה, שנינו יודעים מה את צריכה עכשיו, קצרי תהליכים ובואי כבר נוריד איזה בורקס".
ולכן, הדרך היחידה להיפטר מהרגלים היא להיקלע לאותם מצבים ובאופן מודע לבחור אחרת. להחזיק את עצמנו חזק חזק, כדי לא לעשות את מה שהתרגלנו לעשות עד עכשיו.
ישנו נתון הגורס שצריך בין 22 ל-24 היתקלויות שכאלה עם אותו גירוי על מנת לבנות הקשר נוירולוגי שונה במוח. כלומר, אם יש משהו שאתם עושים מדי יום ביומו ומתים להיפטר ממנו, ייקח לכם חודש רק בשביל לבנות מחדש את ההקשר החדש, ואחר כך עוד תחזוקה, שחשובה מאוד לעניין הזה. ואם זה משהו שאתם עושים פעם בשבוע, בחישוב פשוט ייקח לכם חצי שנה להיפטר מזה.
עכשיו בואו ניקח האינפורמציה הזאת לעצם העניין שלשמו התכנסנו כאן: דייטינג. המסקנה מכל האמור לעיל היא שאם קצה נפשכם במה שקורה לכם, למשל בזה שאתם לבד כי אף אחד לא מוצא חן בעיניכם, ואתם מתחילים לעבוד על זה, אסור לכם בשום פנים ואופן להשאיר הרגלים-מלווים להתנהגות הזאת, בעיקר מסוג ההרגלים שבאים מיד אחרי התחושות האלה.
שש שנים
ניקח לדוגמא את יריב. יריב הוא בחור נאה מאוד, אנאליסט במקצועו, בן 36. אחרי כמה מערכות יחסים מחייבות בשנות העשרים לחייו, הוא נשאר לבד כבר כמה שנים. משדכים לו, מתחילות איתו, והוא גם מבקר באתרים מדי פעם, אבל אף אחת לא מוצאת חן בעיניו.
כשהתחלנו לעבוד, ציינו את העייפות שלו, את העובדה שבאופן אוטומטי הוא מנסה להרשים את מי שמולו - בלי קשר לעובדה שאחר כך הוא לא רוצה אותה, את העובדה שהוא מתעייף מההצגה הזאת והיה מעדיף מישהי שעל ידה הוא לא צריך להציג ויכול מהתחלה להיות הוא עצמו. הבהרתי לו שזאת בדיוק העבודה עבורו, רק שהוא צריך לקחת אחריות על אותו קיצור דרך נוירולוגי, ולתרגל שינוי בדפוסי ההתנהגות שלו מתוך מודעות. כל זה יכול היה להיות טוב ויפה, לולא שלף יריב שפן שלא הייתי מוכנה לו: "אבל עם איה זה כן ככה!"
הסתבר שאיה היא יזיזה של יריב כבר כמעט שש שנים. הם יצאו קצת, אבל זה לא הסתדר,
ושניהם חשבו שחבל לוותר על הסקס המצוין שהיה להם.
וזו בדיוק הטעות של יריב (וגם של איה, אבל לא איתה אנחנו מתעסקים כרגע). בכל פעם שיריב יצא לעוד דייט שאחריו חש מרוקן מנסיונו להרשים את הבחורה התורנית, בחורה שכבר ידע שלא יירצה (כן, יש הרבה אנשים שמרשימים בשביל הרושם ולא בשביל הקשר. וכן, אלה בין השאר אותם הבחורים/ות שהיה איתם קליק היסטרי בדייט אבל הם לא התקשרו למחרת), הוא ידע שיש לו למי להתקשר ולנוח בחיקה - איה. המוח שלו הנחה אותו לקיצור של "אוי, למי יש כוח למשהו חדש. יאללה נסמס לאיה "ערה?" ונלך לנוח במקום חמים ומוכר בלי הצגות מיותרות". לכן למרות שיריב סירב בהתחלה "לספור" את איה בתור פוטנציאל הרסני רגשי, הוא לאט לאט הבין שלא משנה הרגש, משנה ההרגל הקוגניטיבי.
וכשיש קיצור כזה במוח, אין מקום לקיצור חדש שאומר: הי, הבחורה הזאת חמודה. בוא נראה אם אפשר להתקדם עם זה הלאה...
נא להמתין לטעינת התגובות
