מסע הקסם המסתורי: טיול באינדונזיה
אומרים עליה שהיא גן עדן עלי אדמות והמקום היפה ביותר על פני האדמה. דינה היימן טיילה באינדונזיה והגיעה למסקנה שכל מקום אחר משול לאוכל בלי תבלינים
כמה הזדמנויות יש לאדם לטבול בסחלבים, להתחכך בפרחי גן עדן, להתענג על טעמו של פרי המונגוסטין ולהיאנח אל מול שדות אורז שהמציאו גוונים של ירוק שהמילון לא מכיר? כמה פעמים זוכה אדם לחבק אורנג אוטן, להתפעל משועלים מעופפים או להתבונן אל תוך לועו של דרקון אמיתי - שהוא למעשה הלטאה הגדולה בעולם? אלה רק מעט מחוויותיה של אינדונזיה.
אינדונזיה היא ארכיפלג שמונה כ-14 אלף איים המפוזרים משני צידי קו המשווה, בין יבשת אסיה לאוסטרליה. המיקום הגיאוגרפי הוא שנותן לה את הממדים שהופכים אותה למעין גן עדן. למרות ששטחה הוא רק אחוז משטח היבשה בעולם, גדלים בה 10% ממיני הצמחים, 12% מיני יונקים, 16%מהדו חיים והזוחלים, 17% מהציפורים ו-25% ממיני הדגים בעולם.
באינדונזיה יש שילוב כמעט בלתי אפשרי של דתות. מי היה מנחש שבמדינה המוסלמית הגדולה בעולם, סמליה יהיו סמלים הינדים והיא תיתן מקום של כבוד למקדש הבודהיסטי הגדול ביותר. אינדונזי אדוק בדתו יניח מנחה לריצוי הרוחות הרעות בפתח ביתו, ידליק קטורת ואז יעמיס על כתפו את שטיח התפילה ויצעד למסגד לתפילה בציבור.
כך, למשל, זכיתי להכיר את רוחנה – אביה מוסלמי בן למיעוט המקסר, אימה נוצריה משבט הטורג'ה והיא עצמה נשואה לסיני נוצרי המקפיד לקיים גם פולחן אבות. גם את רוי זכיתי להכיר בביקורי באינדונזיה. הוא נולד להורים מוסלמים, המיר את דתו לנצרות הפרוטסטנטית, החל להתעמק בפילוסופיה היוואית שנשענת על ההינדואיזם והוא נשוי לבודהיסטית.
אינדונזיה זו מדינה מגוונת מאד מבחינה אתנית, החיה כמשפחה מרובת אמונות. פלא שיש קצת מתיחות בקצוות? אולם כשלוקחים את כל חלקיה של המדינה ומרכיבים אותם יחדיו, מבינים שזוהי, למעשה, המדינה הסובלנית ביותר בעולם.
האסלאם המיסטי שקיים באינדונזיה מאפשר לכל אלה לדור זה לצד זה, להשלים זה את זה ולהגיע לאיזון. זו תמצית התורה באינדונזיה – האיזון
בעיר הבירה של אינדונזיה, ג'קרטה (Jakarta), קיימים שני מונומנטים לאומיים. ה"מונס", שהוא המונומנט הלאומי של אינדונזיה, בנוי בצורת שיוה לינגם. זהו סמל רב עוצמה של צמיחה, שגשוג ופוריות המייצג את איבר מינו של האל שיוה ההינדי, נטוע בתוך איבר מינה של בת זוגתו פרווטי. המונומנט השני הוא פסל המתאר את האל ההינדי קרישנה, יועץ לארג'ונה (גיבור סיפור המיתוס "המהברתא"), בצאתו לקרב. קרישנה מלמד אותו את תמצית תורת ה"בהגווד גיטה", ספר שהוא מורה דרך רוחני שמקורו בהודו.
אינדונזיה היא יותר מזרח ממזרח. קוד התנהגותי מחמיר מנחה את חיי התושבים – קוד של כבוד, של צורות פניה, של דיבור ואכילה, של אמנויות ועידון מפולפל. במיוחד מפותחים בה הפולחנים, הטקסים והחגיגות. הזמן באינדונזיה הוא "זמן גומי", והטקס שמתכננים למחר יתקיים אולי בעוד שבוע. "הכל יהיה בזמן שצריך להיות", כך אומרים המקומיים.
לצד השקט והאיפוק, נמצא גם הטירוף והבלתי נתפס. כדי לפייס את השדים ואת כוחות הרוע, מקיימים התושבים טקסי טרנס, בהם הם מאמינים אחוזי דיבוק כי רוחו של סוס מגינה עליהם. אחוזי אמוק הם רצים אנא ואנא, אוכלים מזון של סוסים ומקנחים באכילת זכוכית וסכיני גילוח.
ערוצי שחרור נוספים קיימים בחברה של שליטה עצמית מרבית, והם מופיעים בצורת אמנויות היצירה והבמה. מתיאטרון צלליות ועד הצגת ואריאציות שונות של סיפור המוסר "הראמייאנה". הראמאיינה הוא סיפור שמקורו בהודו, והוא עוטה שכבות של מיתולוגיה עמוסה במשמעויות תרבותיות ופסיכולוגיות. המפגש עם האמנויות הוא הזדמנות להיכנס עמוק אל תוך הווייתה של תרבות שונה וללמוד אודות המניעים השורשיים שמפעילים אותה.
גילופים יפהפיים של סיפור הראמייאנה מכסים את מקדש פרמבנן (Prambanan) ההינדי שבג'וגג'קרטה, באי יאווה (Java). קומפלקס המקדשים יוצר מרקם עדין אך רב עוצמה של אדריכלות ואמנות הינדואיסטית קדומה. המקדשים שנראים כמו ארמונות נטיפים של חול, הוקמו לפני 1,000 שנה והם שכנים למקדש בורובודור (Borobudur) הבודהיסטי.
חווית המסע הרוחני שמקדש בורובודור נבנה למענו הופכת למנת חלקנו. המקדש הבודהיסטי בנוי בצורת "מנדלה", שמסמלת את מדרגות התודעה בהן עולה המאמין מהעולם החילוני אל העולם הרוחני. המבנה נחשב לאחד מפלאי העולם, והוא המקדש הבודהיסטי הגדול בתבל. על קירות המקדש מגולפים באבן הוולקנית סצנות מחיי בודהה, ועליו מצויים גם כ-500 פסלי בודהה.
יש מקומות שכדאי להגיע אליהם ללא הכנה. ההלם שמתרחש במוחו של אדם הרואה לראשונה את הר ברומו (Bromo), הר געש פעיל ושמורת טבע מהיפות באסיה, יכול להביא אותו להתעלות ולהתרגשות.
מראה השחר העולה מעל הר ברומו הוא אחד המראות המרשימים בעולם כולו. הנוף הוא בראשיתי כמו מפלנטה אחרת – ים של חול ופסגות געשיים, שמידי פעם מוציאים תימרת עשן חדשה. לאחר שהשמש מפציעה, רוכבים דרך ים החול ומעפילים אל ראש הר הגעש כדי להתבונן פנימה אל תוך הלוע.
נסיעה לאינדונזיה היא נסיעה לא רק במרחב אלא גם בזמן. במקומות שבהם עבודות יד עדיין זולות מעבודות מכונה, אפשר להתחבר לתהליכים יצרניים שהתנתקנו מהם מזמן. אנו – שרגילים לקבל אורז בשקית, וניל בחפיסה וקפה בקופסא אטומה – יכולים לראות איך שותלים וקוצרים את האורז, איך נראה צמח הווניל בגן הירק ואף לחזות בפריחת עץ הקפה ולהשתכר מריחה.
בעידן הטלפון הסלולרי, יש עדין חברות שמתקשרות בהקשות על קול-קול – גזע עץ חלול שהקודים שלו מוכרים לאנשי הכפר. הם מודיעים שיש לבוא לעזור להקים בית מבמבוק, ומכסים את גגו בענפי דקל.
על קו המשווה כל יום דומה לקודמו. היום והלילה זהים באורכם, ואין עונות שנה. הטבע שופע כל טוב ואינו נתפס כמקור מחיה בלבד – הוא גם ערך רוחני. גבר אוחז סכין ומגלף בעץ יופי שמימי. דמותו של גיבור מיתולוגי הולכת ומתגלה תחת ידיו האמונות. הפסל, כמו גם הרקדנים המחוללים במקדש אל תוך הלילה, מקדישים את אומנותם כמנחה לאלים.
באינדונזיה טקסי המוות מפותחים במיוחד. דגש רב מושם על החיים שאחרי החיים הללו. בעוד אנו נוטים להתייחס אל המוות בהכחשה מהולה במשיכה, בקרב בני הטוראג'ה (Toraja) השוכנים באי סולאווסי (Sulawesi) ובאי באלי מתנהלים החיים סביב המוות.
גופות חנוטות מונחות בבתי התושבים, ואלה ממתינים שייאסף כסף מספיק לטקס רב רושם בו יתארחו מאות קרובים ושכנים. בבאלי קוברים את המת רק כדי להוציאו כעבור מספר שנים.
בזמן זה מתארגנת הקהילה לטקס לוויה ושריפה אדיר ססגוני ומורכב. לקיום טקסים אלו מוצאים עצמם התושבים עובדים עבור המתים יותר מאשר למען החיים. כל זאת כדי לשלח את המת לדרכו, ולהבטיח לעצמם את השקט שאחרי קיום המצווה.
האי באלי זכה לכינויים "אי האלים", "גן עדן עלי אדמות" ו"הבוקר של העולם". שמות אלה מסמלים את יופיו של האי, כמו גם את האווירה המיוחדת שהוא משרה על השוכנים בו. אתרי הביקור הם רק תירוץ לבקר ברחבי האי ולשוטט בין חצרות בתיו.
מקדש בסאקי (Besakih) יושב על מורדות הר אגונג (Agung), ההר הקדוש של באלי ומקום מושב האלים. המקדש הוא מקום קסום, האפוף ספק ערפל ספק קיטור געשי. בשעות הלילה יורדות נערות באלי החינניות מהמקדש ומנחות נישאות על ראשן. יחד עמן, מספרים המקומיים, אפשר לפגוש גם את אנשי האילוזיה ואת התושבים הבלתי נראים.
הבאלינזים מדברים על איזון שקיים ביקום בין האלמנטים הטובים והרעים, וכך גם מתייחסים לתופעות הגעשיות – כאל ניסיון של האדמה להגיע לאיזון. כדי לשמור על אותה מידה נכונה, עסוקים אנשי האי בריצוי האלים, הרוחות והשדים. “אין לנו זמן לעבוד", אמר לי באלינזי שראה אותי מתבוננת בתהלוכה דתית. "אנחנו עסוקים כל הזמן בפולחן".
האי מושך כשני מליון תיירים בשנה ומאפשר לאוכלוסייה להמשיך בפולחן ביתר עוז ובהשקעה גדולה. בבתי הכפר המטופחים אין מים זורמים, אבל הם בונים מקדשים ביתיים נוספים מחומרים יוקרתיים.
לא בכדי משולה באלי בעיני התייר לגן העדן, אך להערכתי היא אפילו יותר מכך. גן עדן מתקשר אצלנו לחופי פרא, לגונות כחולות ודקלי קוקוס. בבאלי יש את כל זה, אבל יש גם הרי געש, נוף חקלאי מעוצב במדרגות לגידול אורז, מקדשים שמימיים, כפרים מטופחים, תלבושות צבעוניות של אנשי המקום, מנהגים מסקרנים, עיסוק מגוון בפולחן ודברי אמנות – מהיפים שראיתי.
דינה היימן היא מדריכת טיולים בחברת אקו טיולי שטח, המוציאה טיול בן 19 יום לאינדונזיה ב-6 ביולי
נא להמתין לטעינת התגובות
