איך היא עושה את זה: ענת וקסמן
נקיונות? יש עוזרת. חשבונות? אחריות משותפת שלי ושל רואה החשבון שלי. סקס? חוויה מן העבר הרחוק. חופשות? אין לי כוח לארוז. החיים טובים? משתדלת לישון אחר הצהריים ויש לי פסיכולוג מצוין פעמיים בשבוע. ענת וקסמן, שחקנית במשרה מלאה ואמא לשניים
ענת וקסמן צילום: אריק סולטן
בת ,47 אמא ליונתן (19) וגאיה ,(11) אחת השחקניות המצחיקות והעסוקות מעל לראש, זוכת פרס קלצ'קין לתיאטרון. השתתפה בעשרות הצגות, סרטים וסדרות, ובהם "החיים זה לא הכול," "החברות הכי טובות," "גומרות הולכות" ו"נודל." בימים אלה מככבת ב"מי מפחד מווירג'יניה וולף"? ב"הקאמרי." ב־3 באפריל תנחה את טקס פרסי התיאטרון. גרושה מהשחקן אוהד שחר.
קריירה: הנקתי את הבת שלי שלוש שנים אפילו שכבר חזרתי לעבודה אינטנסיבית, ושאלו אותי כל הזמן איך אני מצליחה. אני באמת לא יודעת איך הסתדרתי: הנקתי ממש לפני הצגה, וישר אחרי הייתי עולה על הבמה עם רפידות, שלא יברח לי החלב על הבמה. בהקלטות ל"החברות הכי טובות," תוך כדי הקלטות הצמדתי את הידיים לציצי שלא ייצא חלב. זה נשמע קיצוני, אבל אני נורא אוהבת להניק. אני מנסה לא להביא את העבודה לבית ולהפך, וכשהילדים אצלי אני לא קובעת פגישות, גם אם זה אומר שאת הטקסט אלמד בלילה. ההתחשבות היא קודם כול בהם, אבל לפעמים זה לא עובד - כשאנחנו רואים ביחד את "החיים זה לא הכול," למשל, זה קשה להם כשאני מתנשקת על המסך. אני אמנם שחקנית, אבל קודם כול אמא, ובגללם אני בטוחה שלא אעשה סצינות עירום.
סידור עבודה: כשהילדים אצלי אני קמה ב־,7:00 שותה קפה, מעירה את גאיה, מדליקה לה טלוויזיה ומגישה ארוחת בוקר על מגש לגברת - היום זה "עוגי," פעם זה היה "צ'ריוס." אחר כך אני מביאה את ערימת הבגדים ועדיין מלבישה אותה, למרות שהיא מתעקשת לבד. אני מכינה לה לבית הספר טוסט מלחם פועלים של "ארז" עם חמאה וגבינת עמק, שאני מקפידה ללחוץ היטב עד שהוא כמעט נשרף - זה להיט בבית הספר. אנחנו מתלבשות, ואז אני מבררת איפה הטלפון שלה והמפתחות של הבית, ושתינו יוצאות, באיחור כמובן, לאוטו, כשאני מקפידה לצפצף ולכעוס על נהגים מנומנמים בבוקר או כשאני נתקעת מאחורי אוטו זבל, שזה הסיוט שלי בבוקר. כל פעם אנחנו מאחרות, ואז אני מתנצלת קודם כול בפני גאיה ואחר כך בפני המורה. אני חוזרת הביתה לקפה ולעיתון שלי, שולחת מיילים, עושה מקלחת באיזי ומנסה למצוא משהו ללבוש - תמיד אין לי מה ללבוש. ב־9:45 אני יוצאת מהבית כדי להגיע לתיאטרון ב־10:00 ומשתתפת בחזרות. ב־16:00 אני מגיעה הביתה להיות עם גאיה ויונתן, ואז זה תלוי: אם באותו יום הכינו לה צ'יפס שהיא אוהבת - ולא תמיד זה הצ'יפס הזה, היא אוהבת סוג מסוים שמעטים מצליחים לעשות, מאלה שלא היית נוגעת בהם במסעדה - אז אני כבר לא צריכה לבשל ופשוט מגיעה הביתה להיות איתם ולהתחיל לשרת. אנחנו יחד אחרי הצהריים: יונתן ברקע - נרדם, נכנס, יוצא, הוא כבר גדול. גאיה ואני, אנחנו אוהבות להצחיק אחת את השנייה ולרקוד בסלון ולשחק ב"תפוס קו." כשיש לי הצגה בתל אביב, אני יוצאת בסביבות 19:00 וגאיה נשארת בבית עם ליאת המטפלת, שאחראית לפולחן הערב, שאני לא משתגעת עליו. בכל יציאה שיש לי מהבמה אני תמיד מרימה ליונתן ולגאיה טלפון. ב־22:30־23:00 אני בבית, מרשה לגאיה לחכות לי בתנאי שהיא מסדרת את התיק, מתקלחת, לובשת פיג'מה ומוכנה לשינה. אני אוהבת למשוך את הרגעים איתה לפני השינה, אנחנו מנהלות שיחות נורא כיפיות. אני גם אוהבת לישון לידה כמו אמא וגורה בתוך מערה, עד שהיא נרדמת, ואז יש לי כמה דקות לעצמי. אני הולכת ל"יס מקס" שלי ואז מכינה משהו לאכול ולפעמים נרדמת מול הטלוויזיה. זאת השינה הכי טובה, כי אתה לא עובר תהליך של לחכות לשינה, היא פשוט באה. בדרך כלל אני הולכת לישון בסביבות ,2:00 מתעוררת ב־5:00 ומפזרת כל ילד למיטה שלו.
עבודות בית: ליאת היא אם הבית שלנו והיא אחראית לסדר בבית. אני אוהבת לבשל הכול, אבל לא תמיד יש לי זמן, אז ליאת עוזרת לי בזה. את הניקיון העוזרת עושה, גם את הכלים, והיא גם מורידה את הפח. בקניות אנחנו מתחלקות בינינו - אני שונאת את זה. על הבנקים אחראים אני ורואה החשבון שלי. תיקונים? הצלחתי פעם לפתוח סתימה בשירותים, וכשהאינטרנט בורח אני מצליחה להחזיר אותו.
זוגיות: עכשיו אני לבד. אני מרגישה שזה לא מתאים, כי אני צריכה להתרכז: בילדים, בעבודה ובעצמי, ואין לי את הפריבילגיה של הסחות דעות.
סקס: חוויה מן העבר הרחוק. אבל ברצינות, במציאות שלנו זה לא פשוט למצוא גבר ראוי לאישה שנחשבת חזקה ודעתנית. זו בין היתר אחת הסיבות לכך שאני לבד, ואם זה כך זה לא רע בכלל. הרבה גברים נרתעים מהמעמד, מהכוח, מהדעתנות, מההומור, ואני מבינה את זה. זה לא פשוט להתמודד עם המסה שלי, לחדור את הדבר הזה שנקרא ענת וקסמן. כרגע אני נהנית מהמצב, אני לא מתוסכלת וטוב לי. הייתי שם ברומנים, אני יודעת
מה קורה כשזה מתחיל, אני יודעת שזה עושה טוב אבל מטריף את המערכות, וזה היתרון של הגיל. אם אני מזהה משהו שהולך לעייף אותי, אני לא נכנסת אליו, אין לי כוח לזה. אני שומעת מה קרה בחוץ ואומרת תודה לאל שיש לי אותי וזה המון. אני נהנית מעצמי, וסקס וזוגיות, כמה שזה יישמע מוזר, כרגע לא מעסיקים אותי. כדי שהמצב ישתנה צריך להגיע מישהו באמת נורא מיוחד, אבל עוד לא פגשתי אותו.
חופשות: לא טובה בחופשות ולא אוהבת חופשות, כי זה נסיעות והתארגנות ואריזה ולפרוק את האריזה. אני גם לא אוהבת להרגיש זרה בחו"ל ולא אוהבת לנסות כל הזמן להבין כמה הכסף שווה. בשבילי חופשה זה כשאני לא עובדת ואני עם הילדים, לא משנה איפה. הכי אני לא אוהבת צימרים - ההתעקשות הזאת על הג'קוזי, מה זו השטות הזו?
כסף: אני לא טמבלית, אני מודעת לקשר בין הניסיון לסכום הכסף שאני מרוויחה, אבל זה לא משהו שנכנס ליומיום. בזוגיות, עדיף שהגבר ירוויח יותר, לטובת איזון היחסים והשקט. אני חושבת שאישה חזקה, שמרוויחה יותר מהגבר שלה, זה משהו שמאיים על הרבה גברים. האישה עדיין צריכה להיות קטנה, להיות בעיקר בבית, רצוי במטבח. לי, בכל מקרה, אכפת רק שיהיה כסף בבית, לא חשוב מאיפה.
דימוי גוף: אני חיה עם הגוף שלי בשלום, יש לי כנראה גנים די טובים. אולי מצליח לי כי אני מקפידה לצחוק כל הזמן, נראה לי שצחוק מסדר את הכול במקום. חוץ מזה, אני לא מתעמלת בכלל. עשיתי פעם פילאטיס במשך שנתיים, אבל ברגע שעזבתי העצלנות תקפה אותי ולא הצלחתי לחזור. אני לא אוכלת מאוד בריא, בטח שלא אורגני - הרי האדמה כולה במילא ספוגה בחומרים. מה שכן אני באופן טבעי אוכלת מעט על פני היום, לא שותה קולה ולא אוכלת קטשופ ומתוקים, וגם לא אוכלת ושותה ביחד. אני משתדלת לישון אחר הצהריים ויש לי פסיכולוג מצוין פעמיים בשבוע.
נא להמתין לטעינת התגובות
