תעלומת השנים האבודות של ישו: האומנם חי בהודו?
לפי סרט חדש, בין הגילים 12-30 חי ישו ככל הנראה בהודו והושפע עמוקות מהבודהיזם. הוותיקן: "מדובר בשטויות שהועברו מדור לדור"
כרזת הסרט ''ישו בהודו'' מתוך: האתר הרשמי של הסרט
מה עשה ישו מאז יום שנתו ה-12 ועד שמלאו לו 30? הברית החדשה לא מספקת תשובות משמעותיות לשאלה הזאת. 18 השנים האלה, שהן בדרך כלל שנות השיא בחייו של גבר, זכו לפסוק אחד בבשורה על פי לוקס: "וישוע הוסיף לגדל בחכמה ובקומה ובחן לפני אלהים ובני אדם" (ב', 52). לפי אחת התיאוריות שמנסות למלא את החלל הריק הזה, שמכונה "השנים האבודות של ישו", הנער מהגליל טייל בהודו, כפי שעושים הרבה נערים גליליים עם שיער ארוך ובגדים מכותנה עד עצם היום הזה.
ב-2006 יצר במאי הודי ששמו סוברהג'יט מיטרה סרט ששמו "סיפוריו הלא נודעים של המשיח", המבוסס על מקורות שונים, ביניהם מגילות קומראן, עדויות של מומחים ורעיונות מהבודהיזם וההינדואיזם שמשתקפים בנצרות ולטענתו של מיטרה, קרובים לדתות ההודיות יותר מאשר ליהדות.
ישו ושנותיו העלומות ממשיכים להיות מקור לא אכזב למחקר, וכעת יצא סרט אמריקני חדש בנושא: "ישו בהודו". הסרט מתחיל דווקא בטקסס, בכנסיה פרובנציאלית קטנה ושמרנית, שאדוארד ט. מרטין, מיוצרי הסרט, נמנה עם מאמיניה. מרטין גורש מהכנסייה לאחר ששאל יותר מדי שאלות על חייו של ישו. "אם אלוהים היה רוצה שתדע על זה, זה היה מופיע בברית החדשה", אמר לו הכומר שלו, "אז תתעסק בגאולה של עצמך!" וחתם את הדיון. מרטין לא שמע בקולו של הכומר, ואת מה שלא מגלה הברית החדשה הלך לחפש בהודו, שם קיימת מסורת שלפיה ישו הצעיר הצטרף לשיירה והגיע אל המזרח בדרך המשי. הוא חי בקרב הינדואים ובודהיסטים לפני ששב ארצה והפך למורה (במקרה שלו לא הספיקו שבועיים בפונה כדי להפוך לפופ-גורו, הוא לקח את הזמן). מרטין ביקש לדעת על אילו עדויות מבוססת התיאוריה הזאת.
איסה, גנדהי ובודהא
פול דיווידס, במאי הסרט "ישו בהודו", מספר: "אחרי ארבע שנים של עבודה על הסרט 'ישו בהודו' (...) שהוביל אותי לשלוש יבשות ולמומחים מכל הדתות הגדולות, העמדה שלי היא שלמרות שעדיין לא נקבעה ההכרעה הסופית לגבי ישו בהודו כתפישה וכתיאוריה וככיוון חדש בחשיבה הדתית, היכן שיש עשן בדרך כלל ישנה אש – ואני נעתי ונדתי בעשן במשך שנים". דיווידס הקדיש לסרט ארבע שנות מחקר ונדודים ברחבי העולם. הסרט, שהופק בלוס אנג'לס, זכה לביקורת גם בעיתון הניו יורק טיימס, שכתב: "דיווידס עובר בין אגדות, מיתוסים ועובדות היסטוריות במטרה לחשוף את המיסתורין שסביב חייו של ישו מנצרת".
דיווידס טוען שהשנים
האבודות יכולות לשמש "כאבן פינה בהבנתן של חידות רבות הקשורות בנצרות". הוא לקח כמה מן השאלות שלו למקדש ההינדי ג'גנת בפורי, היכן שלטענתם של רבים העביר ישו כמה שנים מחייו. עם אותם טוענים נמנה המנהיג הדתי ההינדואי שנקרצ'ריה. הסרט מגיע גם ללדאק, מדינה באזור ההימלאיה של הודו על גבול טיבט, שם, באחד המנזרים הוחזקה בעבר מגילה עתיקה שבה (כנראה? אולי?) התשובות לכל השאלות הנוגעות לשנים האבודות. הטקסט העתיק, שאליו מתייחסים גם יוצרי "ישו בהודו" וגם סוברהג'יט מיטרה, תורגם לפחות פעמיים. הוא פורסם לפני 100 שנים על ידי הסופר הרוסי ניקולס נוטוביץ', ופעם נוספת בשנות ה-20 של המאה הקודמת על ידי הסוואמי ההינדואי אבהדננדה, תלמידו של שרי רמקרישנה. כיום לא ידוע היכן נמצאת גרסתו העתיקה ביותר של הטקסט, שנכתבה כנראה בפאלי.
על פי נוטוביץ', שמו "המזרחי" של ישו היה איסה (ואכן הוא מכונה כך באזורים שונים בעולם), וכך הוא כותב עליו בספרו: "הוא העביר את הזמן בכמה ערים עתיקות בהודו, כמו בנארס (ורנאסי). הכל אהבו אותו מפני שאיסה נהג בשלום עם הוואישה והשודרה (אנשי שתי הקאסטות הנמוכות), שאותם הכיר ולהם עזר. אבל הברהמינים והקאשטריה (בני הקאסטות העליונות) אמרו לו שברהמה אסר עליהם להתקרב אל מי שנוצרו מרחמו ומכפות רגליו"...
הסיפור מזכיר את סיפורן של שתי דמויות מפתח מהאזור: הבודהא, שהתעקש ללמד את בני כל המעמדות, ומר גנדהי, שסירב לראות בבני כת הטמאים נחותים וכינה אותם הריג'אנס, בני האלוהים, ועשה אותם לתלמידיו. ועוד כתב נוטוביץ': "איסה אמר שהאדם מילא את המקדשים בתועבה. במטרה לסגוד למתכות ולאבנים, האדם הקריב את חבריו שאיתם הוא חולק ניצוץ מהרוח העליונה".
בסרט מרואיינים אנשי אקדמיה, אנשי דת כולל הדלאי לאמה, וכולל מונסניור קוראדו בלוצ'י, שליחו של האפיפיור שטוען: "שטויות, כל אלה המצאות שהועברו מדור לדור".
נא להמתין לטעינת התגובות
