רומן רומני: ביקור במסעדת טרנסילבניה
הדלת של מסעדת טרנסילבניה שבמעלות תרשיחא אמנם לא תמיד פתוחה אבל כשזה קורה, אין גבול לכמות האוכל הרומני שתיערם על שולחנכם. יעל פז מלמד ביקרה שם וקפצה גם למסעדה מרוקאית לא רחוק משם
מסעדת טרנסילבניה צילום: אלכס רוזקובסקי
לא מוכרחים לקחת עגבניות טעימות להפליא, שמן זית משובח, עשבי תיבול ששמש הצפון והאוויר הצלול הוציאו מהם את המיטב, ולהתחיל להתחרבש עם הכל עד שנשכח טעמם המקורי ויוצא משהו אחר לגמרי. הלב יוצא לסתם עגבניות, חתוכות גס, לידן מלח ים וקצת שמן זית. קחו, תאכלו. וגם לצנוניות שזה עתה יצאו מהאדמה, נוקו היטב והונחו סתם על צלחת. לאכול ולהתמוגג.
אחרי שלא מצאנו בדיוק את מה שביקשנו, הבנו שמה שאנחנו באמת רוצים זה אוכל רומני טוב. הכי בסיסי, הכי ידוע, שבו אין ציפיות להפתעות. שום דבר שיתקרב אפילו ל"נגיעות" - אותו מושג טרנדי, שבו לוקחים אוכל בסיסי טוב, ומוסיפים לו נגיעות של מטבחים אחרים. חיפשנו מסעדה שאיש לא "ייגע" שם באיקרה, בסלט החצילים ובסטייק הלבן והשמנוני משהו.
נזכרנו שבמעלות תרשיחא הייתה פעם מסעדה רומנית נהדרת שנקראה "עינת." השמחה התחלפה באכזבה כשנזכרנו שהיא נסגרה לפני זמן מה, ובמקומה נפתחה מסעדה איטלקית, שבאותו הזמן ממש לא בא לנו עליה. כשהחיך מצפה לאוכל רומני, שום ניוקי או פסטה לא יכולים להוות תחליף. בירורים קלים העלו שמסעדה רומנית בשם טרנסילבניה, גם היא במעלות תרשיחא, על הכביש הראשי, לא נסגרה כפי שחשבנו, אחרי שפעמיים היינו שם קודם לכן והדלת הייתה נעולה. צהלה גדולה פרצה בקרב יושבי המכונית, והמירוץ הגדול לעבר האוכל הרומני החל.
מצוקת קבב
הגענו בדיוק בארבע אחה"צ וראינו מרחוק את בעל המסעדה נכנס למכוניתו ומפליג לעבר האופק. שוב עמדנו מול דלת סגורה, אלא שהפעם היינו נחושים מתמיד. לא זזים עד שאוכלים. על הדלת מצאנו פתק ובו מספר הטלפון של בעל המקום, המיועד למקרים דחופים. לא היה דחוף יותר מהמקרה שלנו. צלצלנו והתחננו. הסברנו את אשר הסברנו, ואז שמענו אותו אומר "חכו חמש דקות, אני מגיע."
אחרי כמה דקות ראינו את המכונית שזה עתה יצאה, שבה על עקבותיה. שניים יצאו ממנה: הוא, ועוד מישהי שתגיש לנו בהמשך את האוכל. הדלת נפתחה, האורות נדלקו, החימום הופעל ובעיקר הגריל הודלק. הרגשנו כמי שזכו זה עתה בהרבה כסף בפיס. לא חלפו עשר דקות ואל השולחן הגיעה צלחת איקרה נהדרת, רגל קרושה, חציל רומני, כבד קצוץ, דג מטיאס עם בצל ופלפלים קלויים בתחמיץ. מיותר לציין שאל האיקרה והחציל נלווה הרבה בצל קצוץ. אני ביקשתי את סליחת כולם והודעתי שאין לי כוונה להשאיר גרגר אחד ממנו.
במקום הלחם הלבן האחיד, שתמיד נבצע לפרוסות עבות, הגיעו, לאכזבתנו, פיתות חמות, אבל הוסבר לנו שלצורך קניית הלחם היו צריכים לנסוע למעלות ותחנונינו לפתוח
את המסעדה, מנעו מהם להשלים את המשימה. מחירה של כל אחת מהמנות הוא 18 שקל. הכל חוסל מיד, ואל השולחן הגיעה מנה ענקית ומצוינת של כרוב ממולא בשר 42) שקל,( מרק צ'ורבה שכבר אכלנו טובים ממנו ומרק גולש טעים מאוד 20) שקל כל מנה.( לא, עדיין לא סיימנו.
סטייק לבן, עסיסי וטוב הוגש 42) שקל) וגם גולש הונגרי עם בצקניות 42) שקל,( ומנה של נתחי קוסטיצה שעושנו במקום 54) שקל.( עם כל זה, זללנו את הכרוב הכבוש והמלפפונים בתחמיץ, שאי אפשר היה להפסיק לאכול, ועלזנו על שלא ויתרנו. קיבלנו בדיוק את מה שרצינו, ועוד הרבה יותר.
ואז הגיע שלב הפאפאנש, שזוהי המנה האחרונה הקלאסית של המטבח הרומני, שאסור לפסוח עליה. מדובר בכופתאות גבינה גדולות, מטוגנות כמו סופגניות בשמן עמוק וחם, ומעליהן שמנת חמוצה וכמות נכבדה של ריבת דובדבנים. לאכול חם, להתעלף, להתעורר ולהמשיך לאכול. החשבון לארבעה היה 320 שקל, מה שהופך את המסעדה למתאימה לימי מיתון. השירות נפלא, החניה בשפע, הכל טוב.
טרנסילבניה, כביש מעלות תרשיחא (אין כתובת מדויקת מזו,( טלפון .04–9973958
אם כבר בסביבה: מרוקאית לרעבים
סהרה בשומרה צילום: יחסי ציבור
היו שם סלט סלק, גזר, כרוב, מטבוחה, פלפלים וטחינה, וזו רק רשימה חלקית. זוהי קבלת הפנים של בעלי המקום, והיא ניתנת ביד רחבה לכל מי שמזמין מנה עיקרית. אחר כך הגיעה מנה ענקית של קוסקוס בטאג'ין, שהוגש כמובן עם מרק ירקות וגרגרי חומוס, והיה מצוין 40) שקל.( אלו בינינו שלא יכולים לקרוא שיש בשר ראש ולא להזמין, קיבלו קדרה מהבילה והתענגו עליה 65) שקל .( גם מנת טחול הונחה שם 65) שקל).
וכמובן שלא נוותר על טאג'ין עוף בטאנזיה, שזה עוף מבושל ברוטב מתקתק עם הרבה פירות מיובשים - הרבה מדי, למען האמת 65) שקל.( יש גם שיפודים שונים וסטייקים, אבל בשביל מה? עדיפות המנות שמוגדרות "ממטבחה של סבתא." חוץ מהאוכל הטעים והמחירים הנוחים אהבנו גם את המקום עצמו. זה היה הכי רחוק שאפשר ללכת מהמסעדות התל אביביות.
מדובר במסעדה לא גדולה, אם כי מטופחת ומשופצת, בקצה הארץ, שמיד כשנכנסים אליה מרגישים טוב ונוח. כשצריך עזרה במטבח או בהגשה, מזעיקים בטלפון את אחד מבני המשפחה, והללו כל הזמן בודקים אם האורחים נהנים, אם לא חסר להם משהו, ואם כן - נותנים בלי חשבון.
סהרה, מושב שומרה, גליל מערבי.
נא להמתין לטעינת התגובות
