האב גארי מכשפה: הוותיקן מתגייס למלחמה בשדים ורוחות
חוויות של כמרים: צפרדע מגיחה מגרונה של אישה ומתמוססת לריר; אישה מקיאה ציפורניים שהופכות לנוזל שחור ומפיה של אחרת שופעים דליים של נוזל זרע. הוותיקן מעביר קורס רשמי בגירוש שדים ורומז מה עדיף לא לבלוע אם רוצים להימנע מדיבוק
ליאור שליין, הרי לך חומר לבדיחה: הוותיקן מציע קורס רשמי בסטניזם וגירוש שדים. הקורס, המיועד לכמרים ששייכים לכנסייה הקתולית, בא לעולם לאחר שראשי הוותיקן החלו לגלות דאגה לנוכח התגברות העניין בכתות. האמת? נשמע מעניין, אבל לא נראה לי שאני עוברת את תנאי הסף. לאחר שהקורס נפתח ב-2005, העיתונאי האיטלקי מט בגליו החל לגלות עניין בריטואל גירוש השדים כפי שהוא מתקיים בעולם המודרני. הוא חקר את התחום, התלווה לאחד התלמידים, ופרי מלאכתו הוא הספר The Rite, "הטקס".
בגליו סיפר לטייםששמע על הקורס שנקרא "גירוש שדים ותפילת השחרור", והתרשם מאוד מכך שקורס ברמה אקדמית בנושא שכזה מוצע לכמרים. הוא עקב אחר האב גארי, כומר שנרשם לקורס ומספר שמכיוון שהלימודים התמקדו בתיאולוגיה ובהיסטוריה, היה עליו להיעשות שוליה של מגרש שדים ותיק, האב קרמין. חוץ מלימודי תיאולוגיה והיסטוריה, בקורס הרצו מומחים לכתות השטן ואפילו פסיכיאטר, שהסביר לכמרים על ההבדלים בין מחלות נפש שונות שעשויות להיראות בטעות כדיבוק.
היום אכן ידוע שמחלות כמו אישיות מרובה (המכונה פיצול אישיות), אפילפסיה וסכיזופרניה נתפסו כמצב של דיבוק. האנתרופולוג הישראלי יורם ביל"ו טוען שבקרב קהילות היהודים בגולה הדיבוק שימש מעין שסתום לחץ לביטוי דחפים אסורים, מיניים ואחרים, וכי טקס הוצאת הדיבוק מילא תפקיד בחיזוק הלכידות החברתית. בגליו אומר שהכנסייה צריכה להיזהר מאוד מפני הבלבול בין מצבים מנטליים יוצאי דופן לבין הגדרת אדם כאחוז שד.
מט בגליו גילה שאפילו מגרשי השדים עצמם מודים ש-90% מהפונים אליהם כלל אינם זקוקים לשירותיהם. ואולם, אומר בגליו, "נותר אחוז קטן של מקרים, בכללם ריחוף, קריאת מחשבות ותופעות על טבעיות אחרות, שלא ניתן להסבירם באמצעות המדע". הוא נוכח גם שמרבית הכמרים אינם נוטים לדבר על גירוש שדים, וכי הם מסתייגים מהרעיון. "יש טבואים רבים בנוגע לשטן ולרוע עצמו", אומר בגליו. "אנשי הקהילות לא רוצים לשמוע על השטן, על רשע או על חטא. בגליו מסביר כי צריך להסתכל על הכמרים עצמם כעל יצירי סביבתם: "האב
כתוצאה מתהליכי השינוי הללו בכנסייה, מגרשי שדים רבים נדחקו לשוליים. היו כמרים מגרשי שדים שסיפרו לבגליו שהממונים עליהם התייחסו אל כישוריהם בזלזול, אבל דווקא דור הכמרים החדש מגיב היטב לממשותו של השטן. בגליו סבור כי זוהי השפעתו של האפיפיור הקודם, יוחנן פאולוס.
כומר מגרש שדים צריך לחפש שלושה סימנים אצל המועמד לטיפול: חוזק בלתי רגיל, יכולת להבין שפות לא מוכרות וידיעת הנסתר. מכיוון שאלה הגדרות בלתי מספקות, הרי על מנת לקבוע אם האדם אחוז שד, הכומר בודק גם אם האיש סולד מהקדושה, כלומר אינו יכול להתפלל, לומר את שמם של ישוע או מריה או אפילו להביט בכומר. אלה שמגיעים אל הכמרים עברו בדרך כלל הרבה בדיקות רפואיות ואינם מאמינים שהבעיה שלהם היא חדירה של שד. הטקס עצמו כולל תפילה לקדושים, קריאה בברית החדשה ודרשה. אם הכומר מוצא לנכון, הוא יכול לחדש את נדרי ההטבלה, או להוסיף ריטואל אחר. במרכז הטקס מצויות התפילות לגירוש השד. הכומר מתחנן לאלוהים: "אלוהים רד וברך את האדם הזה". הכומר מצווה על השד לעזוב את האיש. בגליו אומר שטקס "כהלכתו" אמור להימשך כשעה, אך הוא לא נתקל בכומר שעושה את הטקס ככתובו, ורובם מסתפקים בתפילות הגירוש. הסיבה לכך, ממש כמו בקופת חולים, היא מחסור בזמן. בחדרי ההמתנה של מגרשי השדים יושבים 20 איש בכל יום.
בטקסים המטופל מגהק, משתעל או מפהק, נאנח וצורח. בטקסים הדרמטיים יותר האיש ידבר בקול של שד ויגיד דברים כמו, "האיש הזה שייך לנו", "אין לכם השפעה עלינו", "לא תוכלו להביס אותנו". האיש לרוב יצרח בכל כוחו או ירעד, ידיו ורגליו יהיו שלוחות ישרות לפנים והוא ירעד. אלה על כל פנים המחזות שראה בגליו כאשר התלווה למגרש השדים המתלמד, האב גארי. המגרש הוותיק האב קרמין טוען שראה אישה מקיאה קרפדה שחורה קטנה שהייתה עדיין חיה. הוא ניסה לתפוס אותה, אך היא התמוססה לריר. כומר אחר סיפר לבגליו שראה אישה מקיאה שש ציפורניים שחורות, שהתמוססו לנוזל שחור. האב קרמין מספר גם על אישה שהקיאה דליים של נוזל זרע. רק ליתר ביטחון, עכשיו אתם יודעים מה לא לבלוע אם אתם לא מעוניינים בדיבוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
