לא דובים ולא עננים: חורף רגוע בסיאטל
הישראלים אמנם מאמינים כי סיאטל היא אחת הערים הכי חורפיות בארצות הברית, אך לפי הסטטיסטיקה של מיקי בן זאב, יש לה מספיק ימי שמש כדי להמיס את הסטיגמה
כשהגענו לכאן בקיץ לא ידענו את נפשנו מרוב פחד. הימים היו ימי 30 מעלות, מזגן אפשר היה למצוא כאן רק ביבוא אישי והכי גרוע, בחודשיים הראשונים נראה היה שאפשר לנקות בקלות 40 יום מהמכסה. כל יום שבו ראיתי צל ליותר מעשר דקות, במקום לשמוח – נלחצתי. הנה הלך עוד יום מההקצבה.
את החששות חיזקו שאר המקומיים פה, חסרי הנטיות האבדניות, שפתחו בפסטיבל בכל יום שהיה אפשר לראות בו פיסת שמיים כחולים. אני לא מאשים אותם. צפון מערב ארצות הברית ירוק כמו שאתם לא מתארים.
השילוב של שמש מפציעה, יערות ירוקים שכמו מסרבים להתרשם מהניסיון לייצר ציוויליזציה לידם והרים מושלגי פסגות ברקע, מרחיב את הלב. נשכתי שפתיים כשחשבתי שעם סיום הפסטיבלים בקיץ אנחנו נפרדים כידידים מהשמש לחודשים ארוכים.
אלא שלאחר שרוב החורף כבר מאחורי, הגיע הזמן להוציא את האמת לאור. נמאס לי מהמוניטין המפוקפקים שהולך לפני העיר כענן לפני המחנה. על פי הסטטיסטיקה האישית שלי, לא דובים ולא עננים. (יערות כאמור, יש כאן מספיק כדי לספק יופי של הסוואה לסניפים הירוקים של סטארבקס, שעם מה שהם מגישים הם בהחלט צריכים להתחבא). אני יודע שעכשיו הרבה אנשים יתרגזו עלי ויגידו "השתגעת", "מה אתה עושה? אתה לא יודע שלא פותחים פה?".
אז כן. השתגעתי, התעצבנתי ואני הולך לפתוח פה גדול לשטן, להוציא לו לשון ולהגיד את מה שכולם מפחדים לומר. החורף לא היה כל כך נורא. למרות הפולקלור שטוען שביום אחד באוקטובר השמש הולכת לישון בים ולא מתעוררת עד מאי, יש כאן
נכון, אנחנו לא בקוסטה ריקה ובדצמבר היה פה כל כך מושלג וקר, עד כדי כך שהתחילו לבדוק את האפשרות להעביר לכאן את אולימפיאדת החורף שמתוכננת בוונקובר בשנה הבאה. אבל בפברואר, כן בפברואר, היו פה ימים שהשמיים היו נקיים מעננים.
ואחרי שפברואר היקר הסתיים ומרץ דפק בנימוס בדלת, הזזנו את השעון שעה קדימה. עונג ממש. 12 שעות של אור שמש (כן זו לא טעות, אור שמש), שבשיא הקיץ שוקעת בשעות שבהן נהוג לראות "פסוקו של יום". אמנם כבר אי אפשר לשלוח ילדה למיטה בתואנה "שכבר חושך" אבל זה מס זניח.
האמריקאים שמפחדים מהצל של עצמם לא קוראים לזה שעון קיץ אלא Daylight Saving Time. העובדה שלמחרת הזזת השעון ירד שלג קל, מראה שכנראה שהם צודקים. אולי זו הייתה תזכורת של מזג האוויר כי זה מה שקורה כשאתה מתכנת שעונים אחרים, אבל מבחינתי זה היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל. בשבוע שעבר, תחזיקו חזק, הסתובבתי בלי מעיל. בחוץ.
לסיום, יש לי נתון סטטיסטי אחר שטוען כי בסיאטל נמכרים הכי הרבה משקפי שמש בארצות הברית. מה תגידו על זה? אז רגע לפני שאני מציין את הנתון המאלף הזה לראש העיר, והוא רץ לחתום על ברית ערים תאומות עם אילת, אני רוצה להוריד קצת את הסטטיסטיקה מחשיבותה ולהזכיר שגם נדב הנפלד "עשה דברים שלא רואים בסטטיסטיקה".
ולכל מי שמחפש לתקוע לי את התחזית לעשרת הימים הקרובים בפרצוף עם דיווחים על גשם, רוח ושלג במקומות הגבוהים עם שלוש המלים "היית חייב לדבר, הא?" (אני די בטוח ש"הא" זו לא מילה), אז הירגעו. אני בסך הכל משחק קצת בחולה ורופא שיניים עם השטן, וגם אם התחזית נכונה יש מצב לסקי עמוק לתוך אפריל. גם זה משהו, לא?
נא להמתין לטעינת התגובות
