ארץ האלים: טקסים, פולחן ומיסטיקה בהודו
הודו היא ביתן של שפע דתות ואמונות שהשפיעו על אסיה וגם על העולם כולו. מעוז דור על הטקסים, הכתבים והאלים הנכללים תחת המושג "קסם המזרח". שבוע הודו
ההינדואיזם, אחת הדתות העתיקות בעולם, שימשה מצע ונקודת יציאה לרבות מדתות המזרח. מיליוני ההינדואים ברחבי אסיה, מאינדונזיה בדרום מזרח אסיה ועד להודו ונפאל בתת היבשת ההודית, הופכים את ההינדואיזם לאחת מחמשת הדתות הגדולות בעולם.
נהוג לתארך את התהוות ההינדואיזם בתקופה הוודית, אי שם במאה
תחילתה של התרבות באיזור עמק האינדוס, באיזורים בהם שוכנות הודו ופקיסטן של ימינו. מלבד מספר ערים וחפירות ארכיאולוגיות, מעט ידוע אודות התרבות העתיקה הזו שהיוותה אבן יסוד לדתות ותרבויות עתיקות.
הוודות, הכתבים הקדושים שעיצבו את ההינדואיזם המודרני, נכתבו בין המאות ה-11 וה-15 לפנה"ס. הוודות הן אוסף של תפילות ושירים שחוברו ושימשו במהלך טקסי פולחן וקרבה לאלים. הן נכתבו בסנסקריט, שפה קדומה אשר כמעט ואיננה מדוברת כיום, ומשמשת בעיקר לקריאת הכתבים הקדושים.
רבים מספור הם האלים השונים בפנתיאון האלים ההינדואי: אלים, חצאי- אלים, שדים, התגלמויות מסוימות של אותו האל וגלגולים שונים שהיריעה קצרה מלהכיל אותם. שלושת האלים החשובים ביותר הם ברהמה, וישנו ושיווה, שלושתם מהווים חלק במעגל המחזורי של יצירה, חיים, מוות ולידה מחדש. ברהמה הוא האל היוצר, וישנו הוא המשמר ושיווה הוא האל המחריב על מנת ליצור מחדש.
שיווה, האל היוגי והסגפן הוא אחד האלים האהובים והמרתקים בפנתיאון האלים ההודי. הוא נראה לרוב כאשר הוא יושב על עור טיגריס בתנוחת יוגי שרוי במדיטציה עמוקה במקום מושבו בהרי ההימלאיה. מקום חשוב לא פחות שמור לשאקטי - דווי, האלה והאנרגיה הנשית של היקום, היא הכח המחיה והחיוניות של האל הזכרי- שיווה.
כל האלים הם התגלמויותיו של הברהמאן "השלם האחד הנצחי" המהווה את מושג האלוהות האינסופית, בדומה לאל מונותיאיסטי. הפילוסופיה ההינדואית מזכירה מושג נוסף שנקרא אטמן. אטמן הוא ניצוץ האלוהים, זוהרו של הברהמאן, אשר מצוי בכל אדם והוא טבעו האלוהי של האדם. בתרגולים ובטקסים הרוחניים מתרגל המאמין ההינדואי את השקטת התודעה ומנסה להתאחד עם האטמן או הטבע האלוהי שלו.
עיקר התורה ההינדואית צרורה בשלל כתבים ופרשנויות שנכתבו בהלוך השנים, העוסקים במגוון רחב של נושאים. החל בפילוסופיה והלכות חיים וכלה במיסטיקה, אסטרולוגיה ותרגולי יוגה. את כתבי הוודות, הסוטרות והאופנישדים השונים, כמו גם יוגה ומדיטציה, ניתן ללמוד במאות בתי הספר הרוחניים הנקראים אשראמים.
האשראמים פזורים ברחבי הודו כולה, חלקם במרכזי ערים גדולות וחלקם נבנו במקומות מבודדים בטבע על מנת ליצור את הסביבה השקטה והשלווה שתעזור למתרגל להגשים את תרגוליו הרוחניים. כל אשראם מובל ברוחו של הגורו, מורה רוחני הנותן את פרשנותו למסורת ולכתבים העתיקים, ומשמש מקור השראה והדרכה לכלל תלמידי האשראם.
אחד מהאשראמים המפורסמים בהודו, אם לא המפורסם שבהם, הוא האשראם של אושו בפונה. אושו, הגורו הכריזמטי, הוא אחד המפורסמים במדינות המערב. במהלך חייו כתב ספרים רבים ופיתח שיטות מדיטציה רבות המותאמות לאדם המערבי.
באשראם ניתן ללמוד את שיטות המדיטציה השונות ולהשתתף בסדנאות מרוכזות בנות מספר ימים. האשראם נבנה כאחוזת מדיטציה מפוארת עם בריכות שחיה, מגרשי טניס והיכלי מדיטציה ויוגה אדירים, המעניקים הזדמנות לכל אדם מערבי ללמוד את תורתו של אושו, ועדיין להתארח בתנאים מערביים אליהם הוא מורגל.
אשראם מפורסם נוסף הוא האשראם של סרי אורובינודו בעיר פונדיצ'רי שבמדינת טמיל נאדו בדרומה של הודו. אורובינדו כתב את "הסינטזה של היוגה", ספר בו הוא מלמד את היוגה האינטגרלית – זו המשלבת את האידיליה והטוהר של היוגה הרוחנית עם חיי היומיום החומריים.
על פי הספר, מדובר ביוגה שהיא שילוב של הדיוק והשלמות היוגית עם פעולות יומיומיות כמו בישול, אכילה, עבודה וכו'. בקרבת האשראם נמצאת העיר אורוויל, עיר בינלאומית המונה קהילות רב-לאומיות רבות העוסקות בתרומה לקהילה ובפרויקטים אקולוגים שונים. כל זאת ברוחו של הגורו – סרי אורובינדו. באורוויל ניתן להתנדב ולהשתלב בפרויקטים השונים או להתאכסן באשראם בפונדיצ'רי ולהשתתף בשיעורי היוגה היומיומיים.
במאה השישית לפנה"ס נולד בלומביני שבנפאל של ימינו אדם שעתיד היה לעצב יותר מכל את פני התרבות במזרח אסיה. הבודהה – סידהרתא גוטאמה השקיאמוני נולד כנסיך. אביו, שחשש מנבואה שניבאה לבנו חיי פרישות וסיגוף, דאג לעטוף את בנו בתענוגות וחיי נוחות.
יום אחד, לאחר שיצא את שערי הארמון, נוכח גוטאמה הצעיר בסבל האנושי – הוא חזה בסבלו של איש זקן, של אדם חולה וחזה אף במוות. בו בזמן שחוויות אלה מנקרות במוחו וברוחו, ובהבינו שרכושו ותענוגותיו החומריים ברי חלוף הם, החליט גוטאמה לעזוב את שערי הארמון ולצאת לחיי פרישות ונוודות בחיפושו אחר מזור לסבל, מסע שנמשך שש שנים באגן הגנגס, איזור מזרח הודו של ימינו.
בתום שש השנים, כאשר הוא רזה וחולה מתעניות, שתיקה וצום שגזר על עצמו, קץ גוטאמה בחיפושיו. הוא נוכח שלא חיי העושר והרווחה החומרית בבית אביו שבלומביני ולא חיי הנוודות והסיגופים ביערות קירבו אותו אל התשובה אותה חיפש. אז, נחוש בדעתו, התיישב השקיאמוני למרגלות עץ הבנייאן (פיקוס בנגלי) וגמר אומר לשבת במקום עד אשר ימצא מזור לסבל האנושי.
שישה ימים ולילות ישב גוטאמה למרגלות עץ הבודהי במדיטציה עמוקה ונלחם במארה, מלך השדים והאשליה, ובהסחות דעת נוספות. בבוקר היום השביעי זכה גוטאמה להארה – הוא נוכח בנירוונה, מצב התודעה הגבוה ביותר ונהיה לבודהא, המואר.
דת, דרך חיים, פסיכולוגיה עתיקה ומערכת חוקים חברתיים – כל אלה ועוד הם מאפיינים המגדירים את ה"דהרמה", תורתו של הבודהא. יחד עם זאת, לא ניתן לתייג אותה תחת אף אחד מהמאפיינים הללו.
שלוות הבודהיסטים, מבטם מלא החמלה ופניהם החייכניות של הנזירים מוכרות לכל מי שביקר באחת ממדינות אסיה הבודהיסטיות. עם השנים, הגיעה תורתו של הבודהה גם למערב, ומנזרים ומרכזי לימוד רבים המלמדים תורות בודהיסטיות נבנו בארצות הברית, צרפת, אנגליה, רומניה ואפילו בישראל.
מבין אלפי שיטות מדיטציה שלימד הבודהה, אחת מוכרת יותר מכולן – ויפאסנה. ויפאסנה היא "הצצה" אל טבעה האמיתי של התודעה. בישראל וברחבי העולם מוכרת הויפאסנה של גואנקה, מורה בורמזי שלימד בהודו אלפי תלמידי שהעבירו את תורתו הלאה אל ארצות המערב.
כיום פועלים עשרות סניפים ברחבי העולם המלמדים את שיטתו של גואנקה בקורסים בני עשרה ימים, במהלכם שומרים המשתתפים על "שתיקה נאצלת" ומתרגלים כעשר שעות מדיטציה ביום. כל זאת על מנת ללמוד את הכלים המשמשים לתרגול היומיומי ולהתקדמות הרוחנית. בהודו קיימים עשרות מרכזים ללימוד הוויפאסנה, המוכר שבהם הוא בדרמסלה, מקום מושבה של ממשלת טיבט הגולה בראשות הדלאי לאמה ה-14, טנזין גיאטסה.
מקורותיה של הג'ייניזם, אחת הדתות הקטנות בהודו (כעשרה מיליון מאמינים), מגיעים עד המאה התשיעית לפנה"ס. תחילתה של הדת בשרשרת של 24 פרושים סגפנים המכונים "סוללי הדרך". הג'יינים מאמינים כי כל יצור שנשמה באפו, נשמתו אלוהית מטבעה, ולכשיגבר על אויביו הפנימיים יזכה לתודעה אלוהית ולנירוונה.
הדת הג'יינית ידועה במסר הלא-אלים שלה ובמנהגים סגפניים רבים. כך למשל הצמחונות הג'יינית אוסרת על מספר ירקות כמו בצל ושום הנחשבים טמאים ומזיקים לשלוות המאמין. הפרושים הג'יינים אוחזים מטאטא בידם ומטאטאים דרך קבע את הדרך בה הם הולכים. זאת על מנת שלא לדרוך על בעלי חיים קטנים. על פניהם הם חובשים מאין מסכת רשת כדי לא לבלוע בטעות חרקים ולהפר בכך את האופי הצמחוני שלהם.
בראנקפור שברג'סטאן נמצא קומפלקס מקדשים ג'יינים מרהיב מהמאה ה-15, אחד מחמשת המקומות הקדושים ביותר לג'יינים. זהו אחד המקדשים היפים ביותר בהודו ומצטיין בארכיטקטורה מרהיבה. מקדש צ'ומוקהה, המקדש המרכזי בקומפלקס, אוצר בתוכו 29 היכלים ו-1,444 עמודי שיש מגולפים עבודת יד, כאשר אף אחד אינו זהה למשנהו.
ראשיתה של הדת הסיקהית במייסדה – גורו נאנק שנולד במאה ה-15 במחוז פנג'ב, המחולק כיום בין הודו ופקיסטן. הסיקהיזם היא דת סינקרטיסטית, כלומר דת המשלבת בין שתי אמונות: ההינדואיזם והאיסלאם.
את הסיקים קל לזהות על פי חמשת סימני ההיכר שלהם: שיערם האסוף בטורבן שמעולם לא סופר וזקנם שמעולם לא גולח, מכנסיים גדולות ומנופחות, חישוק מתכת הנענד כצמיד על ידם, מסרק קטן ופגיון מעוקל אותו הם עונדים על חגורתם.
כיום סיקים רבים משמשים בתפקידי גנרלים בצבא הודו, פוליטיקאים ואנשי עסקים מצליחים, ולכן לא כולם מקפידים על חמשת סימני ההיכר. יחד עם זאת, רובם מקפידים עדיין על הטורבאן וצמיד המתכת.
מקדש הזהב באמריצר הוא המקום הקדוש ביותר לדת הסיקהית. המקדש ממוקם במרכז העיר, והוא ליבה הרוחני והתרבותי של אמריצר. המקדש הסיקי פותח את ארבעת שעריו לכל הבאים ללא קשר לדת או אמונה, ודואג להאכיל ולהלין מאות אנשים מדי יום ללא תשלום. המקדש מפורסם בארבעת השערים שלו, הפונים לארבעת רוחות השמיים ובמקדשים הקטנים והמעוטרים שבתוכו.
הכותב הוא מדריך טיולים ומרכז מחלקת אסיה והמזרח הרחוק בחברת עולם אחר
נא להמתין לטעינת התגובות
