הארוחות שלנו: ערב שישי עם משפחת קבלו מקדמת צבי
לחווה של משפחת קבלו יש השפעה מכרעת על ארוחת השישי. כשיש אורחים, בבי ותמי מתמרנים בין ההכנות בבית לאורחים בחוץ. בדרך כלל זה נגמר באוכל שרוף. את הזבל האורגני שנשאר מהבישולים החמור המשפחתי דואג לסלק
לפני שמונה שנים התרוקן הקן של משפחת קבלו. שלושת הילדים הבוגרים עזבו בזה אחר זה. הבית הגדול בלבה של חלקה חקלאית השתתק. בבי ותמי המשיכו לדאוג למטעי התפוחים והדובדבנים ולכרמי הענבים שלהם, אבל, כמו שאומרת תמי, הם הרגישו שהם עומדים להשתגע. שניהם חיפשו דרך חדשה למלא את היום ובין היתר התחילו ללמוד.
מה ללמוד? הכל. כשבבי למד ויטראז' תמי למדה פילוסופיה יהודית, כשבבי למד צורפות תמי למדה פיסול, כשבבי למד ייננות תמי למדה אפייה בטאבון. יחד הם הקימו חווה חקלאית תיירותית בחצר הבית, שבה הם מוציאים לפועל את כל הידע החדש שרכשו בשנים האחרונות. המשפחה נפגשת
שני הבנים גרים בגוש דן. תום, השף, עסוק גם בסופי השבוע. תמי מודה שהיא לא מהססת לנגוח בשניהם קלות כדי שיזיזו את עצמם ויבואו לבקר את ההורים. השבוע הגדיל בר לעשות והתייצב כבר ביום שני לנופש והתפנקות. בבי מדליף שגם בבגרותו אוהב בר להידחף במיטה בין אמא ואבא.
בר, נבוך מהגילוי, מודה שיש לו חסך הורי קשה ושהוא נורא מתגעגע. לפני חצי שנה הצטרפה למשפחה נועם הבת של רותם. המשפחה כולה שפוטה שלה, נופלת לרגליה ברגע שהיא נכנסת. בקרוב היא צפויה לשוב עם הוריה לקדמת צבי. רותם היא בת חוזרת ולכן זכתה בנחלה משלה שם תבנה בית ותיטע שורש.
קצפת הוא חמור עם מזג טוב. הוא נמצא בחלק הקטן בחווה שמוקדש לחיות פצועות. קצפת איבד את רגלו כתוצאה מפגיעת קטיושה בתקופה בה גדל והתחנך בצפת (קטיושה+ צפת = קצפת). במשרד הביטחון אמנם לא הכירו בו כגיבור מלחמה, אבל לפחות אצל משפחת קבלו הוא מקבל יחס מועדף. במסגרת תפקידיו של בבי לקראת הארוחה הוא מפנה את שאריות החיתוך והקילוף ישר לפה של קצפת. בתגובה מכרסם קצפת את שולי מעילו ומנמיך למענו את הפוני כדי לקבל גירוד מקצועי במצח.
חתול אפור ויפהפה עם הפרעת אישיות. הגיע לפני שבע שנים לסטודיו, בזמן שבבי עבד על ויטראז'. גור עם הרבה ביטחון עצמי שהרגיש בשל למחויבות שבמשפחה. תמי: "כשהוא הגיע, אמרנו שזה המלאך ששלחו אלינו כדי לשמור על העסק. אבל אז גילינו את אופיו האמיתי". הוא נדד בין הילדים, הרג שני חתולים בצפת ולבסוף הוחזר הביתה לנשוך את בעליו המקוריים.
הכרמים כבר היו שם, רק הידע היה חסר. את היין הראשון הם הכינו לפי מתכון שמצאו במדריך להכנת יין. הוא יצא לא רע. מאז בבי התמקצע גם בתחום הזה. את היינות הם מאחסנים בסליק תת קרקעי שבנו הסורים. נשארו בו ארבעה בקבוקים של שיראז משנת 2000 שאותם קבעו לפתוח עם כל ילד שיביא להם נכד. תמי שולפת בקבוק אחד מהארבעה. היום הוא ייפתח לכבוד השן הראשונה של נועם, ובכלל לכבוד נועם עצמה. היא מוציאה גם בקבוק של שיראז 2006. יין מענבים למודי קרבות ואש, שנבצרו באיחור בגלל מלחמת לבנון השנייה.
לחווה יש השפעה מכרעת על הארוחה. בעונה קוטפים בחווה ירקות וצמחי תבלין. אבל עיקר ההשפעה של החווה הוא על שעת הארוחה. כשיש אורחים, בבי ותמי מתמרנים בין ההכנות בבית לאורחים בחוץ. בדרך כלל זה נגמר באוכל שרוף. הערב כולם פיקחו על התנור. למעשה, אפשר לציין שלמעט העוף המתוק, כלום לא היה שרוף, והשריפה של העוף דווקא התאימה לו. בבי ותמי מתפנים להתיישב רק אחרי שהאורחים בחווה הולכים. כבר קרה שהם ישבו לאכול רק ב-23:00. הערב החווה סגורה.
עפרי, הבת הצעירה, השתחררה לפני כחודש וחצי מהצבא, וכרגע היא מתכוננת לקראת נסיעה לחו"ל, לצפון אירופה, למכור ציורים ולהרוויח כסף. עד שתיסע היא אחראית לשולחן. ביומיום הם אוכלים במטבח. בשישי מצומצם הם אוכלים בפינת האוכל הסמוכה. בשישי מורחב, כמו היום, שולחן האוכל משנה כיוון לעבר המטבח ומתחבר לשולחן נוסף. עפרי פורשת עליו מפה לבנה ומקפידה למקם כיסא משרדי אורתופדי על גלגלים בראש השולחן. זה המקום של תום, ותום המלך.
תמי מבשלת במסעדה שבחווה. תום שף. זרי שפית לשעבר. בר מלצר לשעבר ודלית מלצרית בהווה. מעבר לאוריינטציה המתבקשת לאוכל, כל הכלים שעל השולחן מפולשים, כולל כוסות וסכו"ם.
התפריט:
סלט סלק אדום עם שום ולימון, אנטיפסטי, סלט גזר ופפריקה, חצילים קלויים עם פלפלים חריפים
סלט עגבניות מבושל, סלט עלי סלק, מרק ירקות עשיר עם בורגול, דג (מושט) על מצע תפוחי אדמה, גזר, כוסברה, ועגבניות, כרעיים של עוף ברוטב מתוק של סויה וצ'ילי, כרעיים של עוף ברוטב שום
פרוסות תפוחי אדמה עם שמן זית ותבלינים, פשטידת בשר ובצק עלים, זיתים מבושלים, עוגת גבינה,
סלט פירות העונה.
ב-18:50 עומדים בפתח זרי, אלי ודלית. גם תום מגיע איתם. הם אספו אותו מתל אביב בחמש. חישוב מהיר מראה שהם גמאו את הדרך (230 קילומטר) בפחות משעתיים.
את המסורת הנחיל בבי. הבנים משתפים פעולה. בני משפחת קבלו אוהבים לשגע אחד את השני. כשדלית ובר חולקים ביחד את הכורסה שמול הטלוויזיה, תום אומר להם באדישות שבועז, חבר של בר, נמצא עם האוטו בחוץ. דלית ובר קופצים מהספה להגיד לו שלום. תום מזנק ותופס אותה. אין בחוץ בועז ואין נעליים.
בבי: "מאחר שכולם רגילים לקונדסים בבית, יש כאן בעיה קלה של אמון".
תום : "פעם אבא שלי ביקש ממני לצאת החוצה כי חבר שלו אמור להגיע לכאן עם אפאצ'י כדי לצלם את החווה. שכבתי על הספה ואמרתי לו, 'ברור אבא, חבר שלך בא לכאן עם אפאצ'י. תפסיק לעבוד עלינו'. ואז שמעתי רעש בחוץ. יצאתי והיה אפאצ'י מחוץ לדלת".
מתחילה בפיוט "ידיד נפש": "ידיד נפש אב הרחמן משוך עבדך אל רצונך ירוץ עבדך כמו איל ישתחווה מול הדרך כי יערב לו ידידותך מנופת צוף וכל טעם".
תמי : "התחלנו לשיר את ידיד נפש כשהילדים היו בני חמש-שש. הרגשנו שצריך לעשות משהו יותר רציני עם ארוחת השבת. בבי בחר את הפיוט".
בר : "הבעיה שהשיר התארך".
למה?
בר: "לא יודע. כנראה נהיינו סניליים ואנחנו לא זוכרים איפה ואיך מפסיקים אותו". אחרי הקידוש מרימים כוסית ומציינים את האירועים שהתחוללו ושצפויים להתחולל בעתיד הקרוב. השן של נועם. המינוי של תום. המבחן של בר. הפסיכומטרי של דלית. זאת אחת ההשלכות של הפרידות הארוכות מכולם.
בסלון עם סלט פירות טריים. לעוגה אחראית זרי. היא שולחת עוגה גם כשהיא לא מגיעה. בדרך כלל מדובר ב"עוגת שחיתות" מגבינת שמנת ושוקולד לבן ותחתית של ביסקוויטים, אגוזי פקאן וחמאה. הם רואים קצת טלוויזיה, אך לא מסכימים על מה. משפחת קבלו-בליטי פורשת לביתה. היתר נשארים ללון.
מתכון לדג של משפחת קבלו
נא להמתין לטעינת התגובות
