המציאות מחייבת: האדריכלית גנית מייזליץ כסיף
היא הכי גאה בפרויקט דק העץ המרהיב שלה ושל בן זוגה בנמל תל אביב, חנות לממכר עוגות שעיצב לפני 20 שנה בלונדון האדריכל ג'ון פאוסון הותירה בה רושם עמוק אבל גם מגדל משרדים זורח בברלין מעורר בה התפעלות. האדריכלית היזמית גנית מייזליץ כסיף משוטטת בין 10 תחנות ההשראה שלה
בין הפרויקטים החשובים שלהם נמצאים נמל תל אביב, "המרכז לחינוך קהילתי" המוקם עתה בארלוזורוב פינת רמז בתל אביב ו"תוכנית האם" שהתוו לעיר נתניה ")תוכנית האם" על פי כסיף היא אלטרנטיבה לתוכנית אב, ונולדה מתוך הסתכלות רחבה על מה צריך לקרות כדי שיתרחש באמת שינוי - איך בונים אסטרטגיה לעיר שאפשר להתחיל להפעילה "מחר בבוקר"). בכנס האדריכליות שהתקיים בחולון לרגל יום האישה סווגה מייזליץ כסיף בקטגוריית האדריכליות היזמיות. היא אם לשלוש בנות ומתגוררת בבני ציון.
"בניין GSW בברלין של זוג האדריכלים Sauerbruch Hutton הוא פרויקט מקסים בעיניי, שביקרתי בו רק לאחרונה. זהו בניין משרדים עם פרוגרמה סטנדרטית מאוד, ודווקא בגלל זה הוא מהווה דוגמה מרתקת למה שאדריכלות יכולה לעשות. יש בו כמה אספקטים מעוררי השראה. קודם כול, היכולת לשלב בין האינטרס הייזמי לבין זה העירוני, כך שמגדל משרדים הופך לאלמנט שמיטיב עם הסביבה העירונית של הולכי הרגל, על ידי תכנון
"שנית, זו דוגמה לארכיטקטורה שמכירה במשמעות הוויזואלית האדירה של כל מגדל על קו הרקיע של העיר (שזה לא כל כך ברור מאליו) ומציעה בניין שמשלב ישן עם חדש, צבע וקומפוזיציה ויוצר אייקון מרענן בשמי ברלין. מעבר לכל אלה זה גם בניין שכבר לפני עשר שנים תוכנן עם פתרונות אקולוגיים מקוריים, מתוך תפיסה של בנייה בת קיימא וחסכנית באנרגיה, ובכך הוא הקדים את זמנו."
יש גן אחד באזור טבחה ליד הכינרת, גן של אכסניית צליינים שהוא קסום בעיניי. אין בו סגנון אחד, אלא ערב רב של סגנונות שבדרך כלל לא מתחברים יחד - סגנון ארץ ישראלי וסגנון טרופי משולבים יחד עם סגנון גרמני אירופי מוקפד. כל אלה משולבים בהמון רגישות, כבוד ותשומת לב למקום. אני אוהבת את האופן שבו הגן הזה לא נופל לשום קלישאה או הנחיה של 'כך צריך' או 'לא צריך לעשות."'
חנות עיצוב: רק עוגה אחת
"אני זוכרת את הרגע שבו ראיתי את חנות העוגות שעיצב האדריכל ג'ון פאוסון ב־Fulham Rd בלונדון לפני 20 שנה. כל החזית הייתה עשויה זכוכית חלבית, ולא היה בה דבר למעט קופסת זכוכית באמצע שעמדה בה עוגה. זה היה שילוב חדשני בין תפיסה אדריכלית שיוצרת חוויה לבין תפיסה שיווקית וממתגת. זו הוכחה שלאדריכלות יש יכולת לפעול בכמה מישורים במקביל."
"ללא ספק, האדריכל היפני טויו איטו. בגלל החדשנות שלו והעובדה שבפרויקטים שלו יש חשיבה טרייה כל פעם על אספקט אחר. פעם הוא עוסק בקונסטרוקציה, ופעם הוא תוקף כך את החומר. מצד אחד הוא חדשן בלתי נלאה, ומצד שני יש בפרויקטים שלו צניעות ואיפוק והמון חוכמה, וכמובן - יופי. הפרויקטים של איטו מרחיבים את הלב, שזה בדיוק מה שאדריכלות אמורה לעשות. החדשנות שלו מתבטאת גם בפן של הפרוגרמה, גם בקונסטרוקציה וגם בשפה האדריכלית. יחד עם זאת, יש אצלו הקפדה על אסתטיקה שמשלבת בין איפוק וניקיון לבין רעננות וחדשנות."
"העבודה שלנו בנמל בתל אביב. זו עבודה שבה קיבלנו אפשרות כאדריכלים לממש את החזון שלנו באופן מלא. אבל החלק המדהים הוא תגובות שאנחנו מקבלים מן הציבור. אנשים באים ואומרים לנו פשוט תודה. כיוון שהמשרד שלנו נמצא בנמל, אנחנו כמעט חיים כאן. יום אחד ניגשה אליי אמא אחת ואמרה לי: יש לי ארבעה בנים, את מבינה כמה זה נהדר שאני יכולה לבוא ולשחרר אותם כאן?
או, אני זוכרת רגע אחר שבו באחד הימים כשהסתיים יום העבודה שלי וצעדתי לעבר המכונית, ראיתי פתאום בחורה רוקדת בראש הגבעה. ההתרגשות הייתה גדולה. ידעתי שהיא לעולם לא תדע מי אני, אבל הכיף הוא אדיר. היום יש לנו המון סיפוק כשאנחנו רואים איך החזון שהיה לנו בתחרות, המשטח האבסטרקטי הזה - הפך להיות לפלטפורמה שעליה גדלה תרבות מקומית.
צריך לזכור שהמינימליזם הזה היה כמעט חייזרי כשבנינו אותו לפני עשר שנים. מה שהניע אותנו הוא הרצון לייצר מקום לביטוי 'ציבורי,' סוג של סלון חדש לעיר, ובאמת במלחמת לבנון השנייה התחתנו שם 50 כלות."
"לפני 11 שנה זכינו בתחרות מול כל המשרדים הגדולים בארץ על הקמת 'המרכז לחינוך קהילתי' במתחם הרחובות ארלוזורוב־רמז בתל אביב. במשך כל השנים האלה עבדנו על הפרויקט, ובעוד חודש פותחים שם גני ילדים, מעונות יום ומשרדי רווחה. כבר הרבה שנים שאנחנו מפתחים רפפות בבניינים שלנו. הן חיוניות באקלים שלנו, כי הן מסננות את קרינת השמש ויחד עם זאת מאפשרות אור, אוויר ומבט. פרט זה שפיתחנו למבנה הוא מעין טקסטיל ארוג של סרגלי עץ ומייצר פילטר בין החוץ לפנים, שיוצר אור קסום במבנה וחזות ייחודית מבחוץ."
פינה אהובה בבית: המטבח והבנות
למעשה, התוכנית שלו מאוד פשוטה, אבל היא מבטאת את האמונה שלנו בתוכנית חכמה. "מובן שגם הבנות שלנו הן מקור השראה. הן היו המקור לדיונות בנמל, כיוון שמאז שהן קטנות, בכל יום הולדת תמיד הן רצו ללכת לטפס על דיונות של חול. אנחנו מחכים שיבואו לעבוד איתנו במשרד, כי כל אחת נראית לנו עובדת אידיאלית, אלא שהן טוענות שבחיים לא יהיו שפוטות של העבודה שלהן, כמונו."
"כשהגעתי ללונדון, ביום הראשון ללימודים נתקלתי לראשונה במורה המדהים דיוויד גרין, ממקימי 'ארכיגרם.' במפגש הראשון של הסטודיו הוא ניגש אליי עם מיקרופון, קירב אותו אל פניי ושאל: 'ובכן גנית, מה יש לך לומר לעולם'? באנגלית בריטית וקלילות אירונית מבודחת. באותו רגע הבנתי שהמקצוע הזה שאני נמצאת בו, יש בו הבעת עמדה ויש לי אפשרות להשפיע על העולם סביבי, וזה מה שמרתק בו."
"אנשים, היצירות שלהם, אלה שמוצגות במוזיאונים וכאלה שקורות ברחוב. סופרים ומשוררים, ובעיקר ויסלבה שימבורסקה והשיר "המציאות מחייבת," הכולל שורות כמו: 'לא נטול חן עולם נורא זה / לא נטול בקרים, / שלמענם כדאי להתעורר."'
"אם לא הייתי אדריכלית, הייתי רוצה להיות מנכ"לית רכבת ישראל. הייתי מביאה את הרכבת לכל מקום".
נא להמתין לטעינת התגובות
