הפרעת זמן: כיצד תופשת התודעה האנושית את ממד הזמן
עבור התודעה האנושית נמשך ההווה בדיוק 2.5 שניות. מחקרים חדשים של מערכת העצבים מגלים, בין היתר, כי מוחות שנוטים להאריך את תחושת ההווה או לקצרה לוקים במה שמכונה "הפרעת זמן"
הזמן הוא אחד המשאבים היקרים ביותר שיש לנו, אך באופן מוזר כמעט שאינו נכלל בחישובים כלכליים ואחרים שאנחנו עושים. אתם מכירים אנשים רבים שנוהגים להוסיף את הזמן הנדרש לקניות בסופר למחיר עגלת הקניות? או אנשים שמחשבים את עלות ההגעה לעבודה לא רק על פי מחיר הדלק? אולי הסיבה לכך היא שתפיסת הזמן שלנו לוקה בחסר. הבנת תפיסת הזמן והאופן שבו אנו משתמשים בו במטרה למצוא היגיון בעולם שסובב אותנו היא אחד מתחומי הלימוד החדשים והמואצים ביותר בחקר מערכת העצבים. הבנה של ליקויים בתפיסת הזמן עשויה לשפוך אור על מאפיינים רבים של סכיזופרניה, אוטיזם והפרעות קשב.
דין בונומאנו, מדען מערכת העצבים מאוניברסיטת לוס אנג'לס הסביר ללוס אנג'לס טיימס: "על מנת להבין את טבעה של התודעה האנושית, עלינו לחשוף את הדרך המסתורית שבה המוח אומד את הזמן, הן במצבים נורמליים והן במצבי חולי". ואכן, יש הבדל בתפיסת הזמן בין אנשים בריאים לבין בריאים פחות. אנשים שסובלים ממחלות כמו פרקינסון והנטינגטון נוטים להעריך פרק זמן נתון כקצר מכפי שהוא באמת. בקרב חולים בסכיזופרניה, אוטיסטים ובעלי הפרעת ריכוז, בולטת הנטייה לתזמון לקוי. חיילים אמריקאים רבים ששבו מעיראק ומאפגניסטן עם פגיעת מוח טראומטית מגלים שהפגיעה בתפיסת הזמן שלהם היא אחד הפצעים הבלתי נראים שמפריעים להם לשוב לאורח חיים נורמלי כאזרחים. החוקרים גם הבינו שככל שאנו מזדקנים, שעוננו הפנימי הופך לפחות ופחות אמין.
יש שתי דרכים להתבונן במוח: האחת היא השיטה "האזורית", שבה ממפים את המוח לאזורים, שלכל אחד מהם תחום אחריות משלו. הגישה "הרשתית" לעומת זאת, מנסה להבין איך המוח פועל כרשת סבוכה של מעגלים (דרך האמצע רואה במוח רשת סבוכה שכל חלקיה שותפים בביצוע משימות אך יש בה אזורים מתמחים). כדי להבין את תפיסת הזמן יש להתבונן במוח כעל רשת, וזה הרבה יותר מסובך מהגישה האזורית.
קטלין בוהוסי, מדען מחשבים שהפך לחוקר מוח מהאוניברסיטה לרפואה של דרום קרוליינה, גילה שחולדות שמקבלות תגמולים על פי לוח זמנים קבוע הופכות יותר קשובות ומונעות ללמידה כאשר קרב זמן קבלת הפרס. בוהוסי שם לב שסטודנטים מתנהגים באופן דומה: הם נוהגים לחגוג ולבלות עם חברים בשבועות הראשונים של הסמסטר, ובשבועות שלקראת סיום הסמסטר הם מקדישים תשומת לב רבה יותר ללימודים. לדעתו של בוהוסי הסיבה לכך אבולוציונית. אנו נוקטים בצורת ההתנהגות הזאת על מנת להבטיח שנחלק את תשומת הלב והאנרגיה שלנו באופן יעיל, במקום שנבזבז יותר מדי מוקדם מדי ובסוף ניקלע למחסור. הדבר מסביר גם מדוע אתגרים ללא מועד סיום יכולים לגרום לאובדן כיוון עמוק. הדוגמאות שהוא מביא הן ביקור של החותנת, עבודת מחקר ללא דד ליין או מעצר בכלא גואטנמו.
ומה בנוגע להווה? חוקרים הגדירו את המושג "עכשיו" כתקופה שנמשכת כשתי שניות וחצי. זהו פרק הזמן הממוצע של תשומת לב אנושית בלתי מודעת. אלה שה"עכשיו" שלהם קצר משמעותית מ-2.5 שניות, מתקשים להתרכז
כאשר תחושת הזמן נפגעת, העולם עלול להפוך עבורנו למקום כאוטי, שהרי חוש הזמן, מגיל אפס, עוזר לנו לקשר בין סיבה לתוצאה. כיום כבר מדברים על "הפרעת זמן". מי שלוקה בה יגיב לעיתים לעולם נטול ההיגיון (מבחינתו) בכעס או בפחד, יחוש חסר אונים בשל אי יכולתו להבין כיצד פעולותיו משפיעות על חפצים ועל אנשים סביבו וייסוג לאפתיה. דיוויד איגלמן, מדען מערכת העצבים בקולג' ביילור לרפואה בטקסס, מסביר שידוע שלחולי סכיזופרניה תפיסת זמן לא אחידה – לעתים הזמן עובר להם מהר מדי, לעתים לאט מדי. גם אנשים שהתנסו בטריפים, חוויה שבמובנים מסוימים דומה לחוויה הסכיזופרנית, מכירים את הלולאות או החורים השחורים בזמן הטריפ בהשוואה לזמן "החיצוני".
אנשים שסובלים מפגיעת מוח טראומטית מראים תפקוד תקין של החושים, אך מדווחים לעתים קרובות שהם חשים "לא בסינכרוניזציה" ומתקשים להגיב למה שחושיהם קולטים. נראה שכושר התזמון שלהם "מכובה" מפני שהפציעה פגעה ביכולתם להגדיר את ה"עכשיו". ייתכן שפגיעה כזאת עשויה להסביר סכיזופרניה, אוטיזם והפרעות קשב וריכוז. בכולן מדובר בתפיסת זמן לקויה.
לקריאה נוספת
נא להמתין לטעינת התגובות
