ראשי » סגנון ופנאי » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

תעלומת הקבר המכושף: הלוויתה של מכשפה

מה מוביל תושבים של כפר שלם בבריטניה להשתתף בלוויה של צעירה בלי ראש שזכתה לכינוי "הולי" והלכה לעולמה לפני יותר מ-700 שנים? נדב איל יצא בעקבות הסיפור שריתק השבוע את הבריטים, וגילה שהם לא מתכוונים לחסוך שום מאמץ בניסיון לבקש סליחה מכל ה"מכשפות" שאבות-אבותיהם נהגו לצוד

זו נראתה כמו לוויה בריטית רגילה. הארון יצא מהכנסייה לבית הקברות, רק שהפעם הוא נישא על גבי כרכרה עם סוסים שעל ראשם כותרת נוצות שחורות. לאורך כל הדרך עמדו תושבים עם מצלמות וטלפונים ניידים עם מצלמות, מתעדים את האירוע. מהכרכרה, ארבעה גברים לבושים בחליפות מעונבות נשאו את הארון אל הקבר. לפניהם הלך הכומר, לבוש בכותונת הלבנה ששמורה בכנסייה האנגליקנית לאירועים קודרים כאלה, ועל צווארו כרוך הסרט הסגול - כחול של הכמורה. באופן יוצא דופן, לצדו עמד עוד כומר, קתולי. שניהם קראו את נוסח התפילה, והארון הושם באדמה אחרי הספדים נרגשים, בסמוך למאות קברים אחרים בכפר הו (HOO) שבחבל קנט, לא רחוק מלונדון. מאות בני אדם ליוו את המנוחה בדרכה האחרונה ביום שבת האחרון. רק שאף אחד מהם לא הכיר את הנערה, שנולדה לפני למעלה מ-700 שנים, וזו לא הייתה הלוויה הראשונה שלה.

הסיפור הביזארי הזה מתחיל לפני כשנתיים, כאשר ארכיאולוגים גילו גופה של נערה צעירה שנקברה לפני כ-700 שנה סמוך לכנסייה המקומית בכפר הו, כנסיית סנט ורבורג. זו הייתה תגלית יוצאת דופן, משתי סיבות עיקריות: הנערה הייתה טמונה באדמה לא קדושה, למרות שנקברה בקרבת הכנסייה ובית הקברות של הכפר. צריך להסביר כי במסורת הנוצרית, המתים נקברים רק באדמה שהוקדשה לכך. הארכיאולוגים הסיקו כי מי שקבר את הנערה, רצה במתכוון שלא תהיה חלק מבית הקברות המקומי ולא תזכה להיטמן בקרקע קדושה, כדי לא להעניק לה מנוחת עולמים. אבל הממצא השני היה חשוב אפילו יותר: ראשה של הנערה הונח לצד הגוף שלה. במילים אחרות: אחרי מותה או אפילו לפניו, מישהו טרח לכרות את ראשה של הנערה, שקיבלה את הכינוי הולי, על שמו של העץ שלצדו נתגלה השלד.

הולי מתה במאה ה-14, כשהכנסייה הקתולית היתה בשיאה באנגליה, ורדיפות והוצאות להורג על רקע דתי היו תופעה נפוצה. הארכיאולוגים מעריכים, במידה רבה של ביטחון, שהולי ביצעה חטא נורא במציאות של ימי הביניים: או שהיא התאבדה ולאחר מכן נכרת ראשה או שמלכתחילה נחשדה בכישוף ולכן הוצאה להורג. כך או כך, הכנסייה גזרה את דינה אחרי המוות לגיהנום נצחי, והבטיחה זאת באמצעות כריתת ראשה והנחתו לצד גופה, במטרה למנוע ממנה גאולה בתחיית המתים הנוצרית. עונשים כאלה היו די שכיחים במאה ה-14, ובשלבים מאוחרים יותר נהגו גם לשרוף מכשפות בעודן בחיים, מתוך אמונה כי זו הדרך היחידה לחסל אותן.

700 שנים לאחר מכן, והולי כבר חברה במועדון מכובד, אם כי אפל מעט, של אישים מפורסמים שהוצאו להורג אחרי מותם. המושג המדויק הוא "הוצאה להורג פוסטיומוס". הדמות ההיסטורית שעליה מבוסס הערפד דרקולה, ולאד המשפד מטרנסילבניה, הוצא להורג אחרי מותו באמצעות כריתת ראש, ומכאן כנראה ההתייחסויות בתרבות הפופולרית לצורך לערוף את ראשו של ערפד כדי לחסלו. גם בריטים מפורסמים אחרים זכו להתעללות שאחרי המוות. כאלה הם ג'ון ויקליף, התיאולוג הבריטי המפורסם, שעצמותיו הוצאו מהקבר ונשרפו באדיבות התליינים של הכנסייה הקתולית, והמלך ריצ'רד השלישי, הנבל ששייקספיר הפך לנצחי, שגופתו הושלכה לנהר בשל פשעיו שכללו, בין היתר, את רציחתם של שני הנסיכים הבריטיים בטאוור הידוע לשמצה בלונדון.

המפורסם ביותר בין אלה שגופתם עברה התעללות אחרי מותם הוא אוליבר קרומוול, האדם היחיד שהצליח לחסל למשך תקופה קצרה את המלוכה בבריטניה. קרומוול, שליט בריטניה ומי שנחשב למוליד בריטניה המודרנית, נקבר באופן מכובד כאשר מת בשנת 1658. ואולם, כאשר צ'רלס השני חזר לשלטון ברסטורציה (מהלך החזרת המלוכה), הוא הורה להוציא את גופתו של קרומוול מקברה המפואר. ראשו הופרד מגופו, שהושלך לקבר המונים לעניים. הראש עצמו הסתובב במרתפים אפלים של בית המלוכה עד 1960(!), ורק אז נקבר.

החלק היוצא דופן בסיפור של הולי איננו רק מציאת הגופה וגילוי ההוצאה להורג, אלא דווקא התגובה הבריטית. אפילו ביחס למדינה שידועה באקסצנטריות שלה, הבריטים הפעם ממש יצאו מגדרם. המודעות ההיסטורית בבריטניה היא עמוקה ומושרשת מאוד בציבור, ואולי זה ההסבר לכך שהולי קיבלה טקס קבורה מפואר, שבו השתתפו כמעט כל תושבי הכפר הציורי הו, שייתכן שמקצת מאבותיהם היו קשורים משפחתית להולי עצמה, או לתלייניה.

הכפר כולו התגייס למשימה. בית הלוויות המקומי, פול הודן, הוא שארגן את הליכי הקבורה וסיפק את הארון. ספק המצבות המקומי נידב מצבה צנועה, וחנות פרחים הסכימה לתת זרי פרחים מיוחדים. "חשבתי שכל הקהילה התחברה יחד סביב הסיפור הזה", אמר הודן, "זה הראה המון אהבה. הדבר העיקרי הוא שהולי תנוח על משכבה בשלום".

הכומר של הכנסייה, אנדי הרדינג, הוא שהחליט לערוך לה לוויה מחודשת בבית הקברות המרכזי: "להולי היה סוף נורא והטיפול בגופתה היה ברוטלי. להסיר את ראשה ולהניחו בסמוך לגופה שימש כעונש מופרז שנועד להימשך לנצח". הרדינג אמר בטקס ש"מי שזו לא תהיה, ומה שלא עשתה, אשמה או זכאית, הנערה הצעירה הזאת, ובעצם כל אחד, זכאי ללוויה מכובדת וראויה. אם היא ניצבה בפני משפט, הרי שהוצאתה להורג היה העונש האנושי. היא שילמה את המחיר במלואו. אם היא התאבדה, אז התרבות של ימינו מלמדת אותנו שהיא ראויה לרחמים ולהבנה, לא ברוטליות והחרמה".

הרדינג הוא כומר אנגליקני, אבל משום שהולי מתה כקתולית, טקס הקבורה היה בה? שתתפות כומר מהכנסייה הקתולית - מחווה יוצאת דופן מצד הכנסייה. האב ויקטור בירך את ארונה של הולי, הנערה שהכנסייה שלו הורתה לקבור באדמה מחוללת לפני מאות שנים. הרדינג אמר שהוא לא ציפה לקהל כזה. "היה כל כך יפה לראות אנשים רבים כל כך שהתרגשו מהסיפור של הולי. אני מאמין שכולם זכאים לקבורה ראויה, וזה דבר שנג? זל ממנה. היום אנחנו רואים את חזרתה לחצר הכנסייה, להיטמן מחדש, מה שנותן לנו את האפשרות להעניק לה את הקבורה שנמנעה ממנה, לתת לה את מה שהגיע לה".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...