מיומנו של אוטיסט: השפה הסודית של האוטיסטים
אנשים נוטים לפקפק בעצם אנושיותם של אוטיסטים הלוקים בבעיות תקשורת. סרט של אמנית אוטיסטית מנסה לפענח עבורנו את אופן התקשורת של בני מינה
בחלקו הראשון של הסרט, הנמשך כשלוש דקות, מציגה באגס, שהיא אוטיסטית אילמת, מיצג אמנותי בתנועה ובקול, ללא שימוש במילים. באגס מנענעת את גופה ואת ידיה בתנועות אוטיסטיות, משפשפת את ידיה במקלדת המחשב שלה, מתופפת על אביזרים שונים, מסובבת מגוון של חפצים, משפשפת את פניה בדפיו של ספר, ועוד. לכל אורך המיצג מלווה עצמה באגס בהימהומים אוטיסטיים בלתי פוסקים, המהווים פסקול לפעולותיה.
בחלקו השני והאחרון של הסרט, מספקת באגס תרגום מילולי לחלקו הראשון. מכיוון שהיא אינה מסוגלת לדבר בכוחות עצמה, היא משתמשת בכתוביות, ובתוכנת דיבור המקריאה אותן בקול מסונתז. היא מסבירה שחלקו הראשון של הסרט היה "בשפתה הטבעית" וששפה זו אינה מביעה משמעויות הדורשות פירוש. שפתה הטבעית, היא מסבירה, נועדה לאפשר לה להימצא בשיחה מתמדת עם כל היבטי סביבתה ולהגיב באופן פיזי אל כל חלקיה. בעודה מניעה את ידיה בזרם מים הבוקע מברז, מסבירה באגס שהמים אינם מסמלים דבר.
האינטראקציה שלה עם המים היא אינטראקציה לשם אינטראקציה, שכן המים מהווים חלק חשוב מסביבתה. תנועות ידיה מהוות תגובה טבעית אל תנועת המים. באגס מסבירה שהאינטראקציה המתמדת שלה עם סביבתה הפיזית נתפסת על ידי רוב בני האדם כ-"הימצאות בעולם משלה", בעוד שכאשר היא מגבילה את עצמה לאינטראקציות אנושיות בלבד, הדבר גורם לאנשים לחוש שהיא "נפתחת כלפי העולם". הם שופטים את קיומה, את תודעתה, ואת עצם האנושיות שלה, על פי תגובותיה אל העולם החברתי, המהווה רק חלק קטנטן ומוגבל מהעולם כולו. האופן הטבעי בו היא חושבת ומגיבה הוא כה שונה מאופני החשיבה המקובלים, עד שעבור אנשים רבים הוא כלל אינו נתפס כחשיבה. באגס ממשיכה ומסבירה שחשיבתם של אנשים כדוגמתה זוכה להתייחסות רצינית מצד החברה רק כאשר היא מבוטאת בשפה מקובלת.
בסיומו של הסרט, מסבירה באגס שהסרט לא נועד להוות מופע מציצנות בו זוכה הקהל להחשף לפעולת המוח האוטיסטי. הסרט נועד
אנשים מעונים למוות, טוענת באגס, בהתייחסה להמוני האוטיסטים הכלואים במוסדות בניגוד לרצונם, מכיוון שהם נחשבים ללא אנושיים, בגלל שאופן חשיבתם הוא כה יוצא דופן, עד שהוא כלל אינו נחשב לחשיבה. באגס מסיימת את הסרט באמירה, הצודקת כל כך, שרק כאשר צורות האנושיות המגוונות יוכרו ברבים, יתאפשר קיומם של צדק ושל זכויות אדם.
מכיוון ששפתה של באגס היא גם שפתי שלי ושל אינספור אוטיסטים נוספים, בקהילה האוטיסטית ומחוצה לה, אני מאמין שהטעות היחידה שעשתה באגס בסרט היתה השם שהיא נתנה לו. השם הראוי הוא, כמובן, "בשפתינו שלנו".
חן גרשוני, יליד 1970, גילה שהוא אוטיסט מתוך קריאת ספרה האוטוביוגרפי של אמנית אוטיסטית, כשהיה בן 27. חבר פעיל באס"י - קהילת אנשי הספקטרום האוטיסטי בישראל, ובקהילת האוטיסטים הבינלאומית. לבלוג של חן גרשוני
נא להמתין לטעינת התגובות
