מעבר לכל דמיון: היכרות עם הודו הגדולה
היסטוריה ארוכה של מאות אלפי שנים לאחור, חלוקה בלתי נגמרת למעמדות ודתות, נופים הרריים ומישוריים ואקלים שלא מפסיק להשתנות. רונן רז ביקר בהודו ומתכנן לחזור בקרוב. שבוע הודו
חילוקי הדעות נסבו בעיקר על התכנון המוקדם וכמה זמן נקדיש להודו מתוך טיול ארוך שתכננו למזרח ולדרום אסיה. בסופו של דבר, החלטנו על חודש ימים – זמן מצומצם למדי במונחים מוצ'ילריים. בפועל הדברים התרחשו אחרת.
המפגש שלנו עם בומביי בשעות הלילה, בעודנו נוסעים במונית משדה התעופה אל לב העיר, לא היה קל עבורנו. אנשים ישנים ברחובות, מצטנפים על מדרכות ובפתחי חנויות. פה ושם חולדה חוצה את הכביש בתחושת בעלות ברורה.
המראות הללו גרמו לנו לחשוב פעמיים אם להישאר או שמא להימלט בבוקר שלמחרת בחזרה לחיק הציוויליזציה המערבית והמוכרת. אך בבוקר התעוררנו בתחושה אחרת והתחלנו להתערב בהמון הגודשים את הרחובות.
ההיסטוריה האנושית של הודו הולכת אלפי שנים אחורה. דראווידים – אנשים כהי עור הנחשבים לתושביה המקוריים של הודו היו ציוויליזציה בת 4,000 שנה בעמק ההינדוס. כבר אז הם יצרו הנדסה עירונית מפותחת – מערכת איסוף אשפה וצינורות ביוב.
העמים הארים פלשו להודו מהצפון ב-1,500 לפני הספירה. תושבי המקום המנוצחים נצטיירו כגזע נחות בפני הפולשים, אנשים בהירי עור. ההינדואיזם השתלט על הודו ודחק את רגלי הדתות הקדומות יותר.
אט אט החלה האוכלוסייה המקומית להתערבב בארים השליטים. במאה השמינית החלו פלישות של
במאה ה-12 החלו להגיע כוחות גדולים ולהשתלט על ממלכות בהודו, כמו גם דלהי וורנאנסי. שיא השלטון המוסלמי הגיע עם פלישת המוגולים – שושלת מוסלמית שהתפתחה מהמונגולים ומוצאה ממרכז אסיה.
אלה הגיעו במאה ה-15 והשתלטו על השלטון בהודו. בסופו של דבר התפתחו שישה שליטים חזקים עיקריים שיצרו הודו גדולה ומאוחדת. המנהיגים הידועים מתוכם הם בבור – אבי השושלת , אקבר – הלוחם האגדי ושאח ג'האן בונה, הטאז' מאהאל.
רוב התושבים בהודו הם הינדים, ויש ביניהם חלוקה למעמדות. הברהמינים – מעמד הכוהנים המקודש – הם עליונים על פני מעמדות אחרים. הם עונדים חוט דק לכתפם ועליהם לנהל את חיי הדת, לשנן וודות ולקיים טקסים. מוטלים עליהם איסורים דתיים, הימנעות מבשר ומסחר בבשר. הם אף נושאים באחריות גדולה יותר מהמעמדות הנמוכים מהם על עבירות – על גניבה למשל הם ישלמו פי 64 מהאחרים.
הקשאטרי הוא מעמד הלוחמים והשליטים. אלה אינם שואלים שאלות אלא מבצעים את פקודות האלים. הוואישה הוא מעמד הסוחרים, בעלי המלאכה והאיכרים. בני שלושת המעמדות הללו יכולים לאבד מעמד במקרי חטא כבדים כמו הריגת ברהמין, שתיית אלכוהול, פיתוי אשת הגורו והתחברות עם בן זוג ממעמד אחר.
השודרא הוא מעמד המשרתים. אלה אינם מאבדים את מעמדם – כי אין להם מה לאבד, אך על פשעים הם עלולים לשלם בעונשי גוף חמורים. בעבר הם אפילו ספגו כריתת איבר אם ישבו ליד בן מעמד עליון. ואילו האריג'ן הם ילדי האלוהים. זהו מונח שטבע גאנדי לאנשים הנחשבים טמאים ועוסקים רק בעבודות בזויות כגון שריפת מתים.
ההינדים מחלקים את מהלך חייהם לתקופות חיים.
תקופת הלימודים – בשנתו השמינית הילד נמסר לגורו ללמוד וודות עד סוף גיל העשרה שלו. הוא גר בבית המורה, ישן על הרצפה ומקבץ מתנות לקיום. הוא מבצע עבודות עבור הגורו, שומר על אש הקודש ולומד.
תקופת המשפחתיות – לאחר השלמת לימודיו מגיעה תקופת הקמת משפחה והולדת ילדים. במשך כ-25 שנים האדם דואג לפרנסה ושומר על פוג'ות ופולחן אבות.
תקופת הפרישה – עוזבים את המשפחה ופורשים ליער (אפשר עם אישה) וחיים חיים נזיריים, מבצעים אימוני יוגה ולומדים לימוד וודות.
סניאסי – בגיל 70 בערך האדם שמחליט להיות סניאסי מחלק את כל רכושו פרט לבגד יחיד. הוא נודד ביער ביחידות כסאדו – איש קדוש שפרש מהחיים הגשמיים.
ההינדים מהווים את רובה של אוכלוסיית הודו, אבל יש מקום לבני דתות נוספים. הבודהיזם נוצר כאשר הנסיך גואטמה פרש מהארמון המלכותי, הכיר את העולם וקבע שהחיים למודי סבל. הדרך לצאת מהסבל היא להגיע לנירוונה בדרך הבודהא. הוא קבע כי אין מעמדות, יש גלגול נשמות עד שמגיעה הגאולה. הממסד ההינדי שחשש מפני הנטייה לעבר הבודהיזם, דאג לצרף את הבודהא להינדואיזם כאחד מגילגוליו של האל ההינדי וישנו.
בהודו התפתח גם הג'אייניזם, דרך מחשבה דומה לבודהיזם. גם כאן סיפור לידת הדת מספר על הנסיך מהאווירה שעזב את חצר המלכות לחיות כנזיר והפך לגואל המושלם. גם בדת זו לא מכירים במעמדות, מאמינים בגלגול נשמות ובנירוונה. בניגוד לבודהיזם, הם מאמינים בנזירות לצורך כפרת עוונות.
יש בהם חלוקה לדתיים: הם קדושים המתהלכים עירומים , מחזיקים במטאטא לנקות יצורים מדרכם שמא ידרכו עליהם בטעות ויגרמו להרג. הם לא שותים מים בחושך, לא אוכלים דבש, חובשים מטפחות על האף שמא יגרמו למות חרקים באכילה ובנשימה. החילוניים שבהם מסתפקים בכיבוד הקדושים, ביקור במקדשים והבאת מנחת פרחים ומזון.
המוסלמים הגיעו להודו מאז ימי ממלכות האסלאם שפלשו להודו ממערב, ובעיקר מאז ממלכת המוגולים שקמה בהודו מפלישות עמי מרכז אסיה. המוגולים הקימו בהודו מונומנטים אדירים כמו ארמונות דלהי ואגרה והמאוזוליאום המפורסם בעולם – הטאג' מאהל. הודו היא המדינה המוסלמית השלישית בגודלה בעולם.
הסיקים מרוכזים במדינת פנג'ב. המקום הקדוש ביותר שלהם הוא מקדש הזהב באמריצר. הם אינם מסתפרים ומתגלחים לעולם – מלפפים טורבן ארוך בן שבעה מטרים סביב השיער השופע שלהם. הדת שלהם נוסדה על ידי נאנק במאה ה-15 עם כוונה לאחד בין מעלות ההינדואיזם והאיסלם והמעמדות בוטלו.
הסיקים מאמינים באל אחד, עולים לרגל למקדשים, מטבילים את ילדיהם בנהר כמו ההינדים כשהם מבוגרים מספיק ושורפים את המתים. הם התבדלו משאר ההודים וכך קנו להם אויבים. הם פנו לדרך צבאית-מלחמתית. כל סיקי מחזיק בטורבן סכין חבוי. בהודו יש להם מוניטין של אנשי צבא מוכשרים ושל בעלי מלאכה טובים, בעיקר מסגרים ומכונאים.
הודו היא ארץ ענקית – שלושה מליון קמ"ר, פי 150 ממדינת ישראל. היא משתרעת בין קווי רוחב 8-37 וראוי לקרוא לה תת יבשת. הגבולות שלה טבעיים ומגינים עליה כחומה בצורה. הרי ההימלאיה והרמה הטיבטית הם גבול קשיח וקשה למעבר.
צבאות ותרבויות נחסמו שם, למעט פילטרציה מעטה ודלילה שחדרה ממעברי ההרים העצומים. מדינות צפון הודו, קשמיר, ג'מו, הימשל ואוטר פראדש ודרג'ילינג הם איזורים הררים גבוהים בצפון הודו. ההר הגבוה ביותר הוא קנצ'נג'ונגה – 8598 מטרים.
מתחת להרים ומדרומם מתחילים המישורים של עמק הגנגס וצפון הודו. העיירה הקדושה רישיקש שוכנת במקום בו יוצא הנהר הגדול בהודו, הגנגס, מההרים. הנהר זורם בירידה איטית מאיזור דלהי לאורך עמק נהר הגנגס, דרך אגרה, ורנאסי לבנגל – 200 מטרים הפרשי גובה בסך הכל. במזרח יורד מההרים נהר הברהמהפוטרה. בצפון מערב יורד נהר ההינדוס בפקיסטן.
הגבול היבשתי במערב הודו הוא מדבר טאר וחבל רג'סטאן, מדבר יבש ובו מי שטפונות אגורים באגמים מלאכותיים. שיירות גמלים וסוחרים היו אלה שחצו את המדבר אל ומאת פקיסטן. במרכז הודו נמתחת רמת הדקאן האינסופית, מהמישורים יש עלייה לרמה בזלתית גבוהה התחומה משני צידיה בשרשראות הרים נמוכות המקבילות לחוף.
האקלים בהודו מושפע מהצפון הקר מחד, ומהשפעת האוקיינוס ההודי בדרום מאידך. שני הכוחות הללו גורמים לאקלימה המשתנה של המדינה. העונה החמה מתחילה במישורי הדרום בפברואר. במאי הטמפרטורה מגיעה ל-45 מעלות – אוויר יבש ומאובק.
בעונה זו מתחילות סופות גשם קצרות , סופות חשמל ללא גשם וסופות אבק. האנשים חסרי חיים ועצבנים ויש הרבה מקרי רצח והתאבדות. העשירים עולים אל תחנות ההרים להפיג את החום (הרי אבו שימלה). בתחילת יוני נמס השלג בלדאק, הרמה הגבוהה בצפון הודו, והדרכים מהמישורים נפתחות.
גשמי המונסון מתחילים ב-1 ביוני בדרום הודו, וב-1 ביולי כבר מכסים את עמק הגנגס בצפון. העונה עדיין חמה, אך האבק והיובש מפנים מקומם ללחות ובוץ. האיכרים מכינים את שדות האורז לשתילה והבריכות הסכורות ברג'סטאן מתמלאות מים. המים עלולים גם לגרום לשיטפונות הרסניים הגורמים לאלפי פליטים חסרי כל.
העונה הקרירה והנעימה בהודו מתחילה באוקטובר, אז נגמר המונסון, הכל ירוק ומבושם, האוויר צלול, הראות טובה והלילות קרירים. שלג מתחיל לרדת בלאדק והדרכים בצפון הרחוק נחסמות עד לשנה הבאה.
בסופו של דבר, נשארנו חברתי ואני את כל שלושת החודשים שניתנו לנו באשרת הכניסה. ביום האחרון של אישור השהיה עברנו את הגבול לנפאל, נפנפנו לשלום להודו והודענו שאנו חוזרים בקרוב.
רונן רז הוא מנכ"ל ומדריך טיולים ראשי באקו טיולי שטח שמוציאה טיול בין 21 יום לצפון הודו ולדאק ב-10 ביולי
נא להמתין לטעינת התגובות
