מדוע אמנויות הלחימה הן אמנות?
דרך ההסתכלות בבריאה לומד הלוחם מחדש את מה שמוחו הפריע לו לזכור, את מה שכל חתול יודע: כיצד להפיק עוצמה הגדולה יותר מסך כל השרירים, כיצד למצוא בכל שינוי את התנועה
מהי בעצם אמנות הלחימה? מדוע היא אמנות? מדוע היא נתפשת בעיני רבים כדרך רוחנית וכיצד נסביר את האבסורד, לכאורה, שלפיו בתוך ובאמצעות קרב מתרחשת התפתחות אישית? כולנו מכירים מהקולנוע את דמותו המיתולוגית של מאסטר אמנויות הלחימה בעל הכוחות המיסטיים, אשר מסוגל לשלוט בחוקי הטבע, לשנות את ממד הזמן, לצחוק אל כוח המשיכה, לעבור בתוך תכונות החומר ולהפיק מתוך עצמו כוחות קוסמיים עצומים, ממש כמעשה ניסים. האם קיימות יכולות מיתולוגיות שכאלה כאן, על פני האדמה? ואם כן, כיצד מייצר אותם המאסטר? האם אפשר ללמוד אותם? ואולי הם טמונים בכל אחד מאיתנו? יהיה זה נפלא להתחבר אל אותן עוצמות למען הצמיחה הרוחנית, כי מה טבעי יותר מנס בדרך של התפתחות, מה מחלים יותר מאלכימיה את כאבי גדילת הלב בהתעלות, ואיזה כלי נפלא היא היכולת להתמיר חומר בעבודת ההשתנות.
יש מי שיצמצמו את המושג ”אמנות לחימה” לכדי כלי להגנה עצמית, אך בעיני התכוונות להגנה עצמית היא בערך כמו לשאוף לביטחון במקום לחלום על שלום. חזון של הגנה עצמית מונע על ידי הפחד ולאו דווקא מטפל בו. ההגנה העצמית מנסה לפתור בשכל את אינסוף אפשרויות ההתקפה, למען ההתגוננות. מדוע לחשוב את כל מצבי ההתקפה? הרי מחשבות אלה יוצרות את העולם אותו אני רואה. מדוע להתגונן מפני אינסוף הסיטואציות שעדיין לא התרחשו, אם אפשר במקום זאת לפתח בתוכנו את המקום אשר יודע להקשיב להן, להגיב ברוך אל האינסוף ולהשתנות עימו בזרימה? ובמה נבחר? בהתגוננות הפחד או באהבה? האם נעדיף להיות דרוכים בכל רגע לקרב, או אולי למגנט מן החיים סיטואציות מתוקות, דווקא? אמנות הלחימה האמיתית היא אמנות החיים, ”החרב אשר מעולם לא נשלפה”.
ומה מעורר בנו מפגש שכזה? מהם הרגשות והפחדים אשר עולים בנו מתוך סיטואציית הלחימה? תחושות אלה הן חומרי הגלם של האמנות. כמו המשורר המביע במילותיו את כאבו והמוסיקאי המנגן בצליליו את הדרמה המתרחשת בלבו, כך גם אמן הלחימה מבטא ומעדן את תחושותיו דרך התנועה באמנות הלחימה. החוויה הראשונית אותה מעוררת בנו סיטואציית הלחימה היא האלימות, או הפחד מהאלימות. בכולנו קיימת אלימות או פחד ממנה. זה נובע מעצם פעולתו של העולם הזה, הדחוס בחומר. כל תנועה בו יוצרת חיכוך ולעיתים גם התנגשות. אפילו רגע הלידה, המפגש הראשון עם העולם, כרוך באלימות. אנו מגיעים כנשמה עדינה ורגישה לתוך גוף דחוס ומוגבל, נלחצים בכוח החוצה אל העולם, בתוך זעקות כאב האם, דרך מסכת פעולות רפואיות, נישאים ללא שליטה, לא מובנים ומוגבלים עד כדי חוסר אונים.
זהו רגע ההכרות שלנו עם עולם החומר. כמה כעס, כמה קיפוח וכמה חוסר כבוד חווינו מאז, כמה אלימות? כל תנועה שלנו בעולם מאז הלידה כרוכה באותו חיכוך, כל התחלה חדשה היא חוויה של מפגש עם עולם החומר, כל שינוי מערער מחדש
לעומתו, אמן הלחימה פועל ממקום אחר. הוא אינו מופעל על ידי מנגנון ההישרדות, אלא מזהה בתנועה ערך מוחלט מתמטי. הוא אינו קובע אם היא שלילית או חיובית, אלא רק רואה בה את הפוטנציאל האנרגטי. לדוגמא, כאשר אנו מסתכלים במתופף אין אנו תופשים את המתרחש כאלימות כלפי התוף, אלא רק כתנועות מפגש בחומר המונעות מתוך הכוונה המוסיקלית על מנת ליצור מקצב. כך רואה אמן הלחימה את האגרוף: בהסתכלות המשוחררת מהפחד המכווץ ומההתנגדות. ואז נפתחת לה לפתע ראייה חדשה, ראייה המלאה בהקשבה לתנועה, הקשבה היודעת לזהות רטטים ומנגינות בתנועה המתקדמת, וכן יודעת לחולל קסם ולשנות בה את ממד הזמן. שינוי ממד הזמן הוא כלי מופלא של אמן הלחימה.
כולנו מכירים מחיינו רגעים שנמשכו נצח, ונצחים שנמשכו רגע קצר. הזמן, אם כן, אינו גודל קבוע אלא יחסי. עבור הלוחם הלא מיומן, האגרוף המתקרב נראה בראיית הכיווץ כהבזק פתאומי. לעומתו, אמן הלחימה אשר מאומן בהסתכלות המשוחררת מפחד, רואה בראיית ההקשבה את התנועה כנצח, ורוב הסיכויים שעד שזו תגיע אליו, הוא יהיה כבר במקום אחר, מאוזן יותר כלפי עצמו וכלפיה. בשלב הראשון לומד אמן הלחימה איך לשחרר את ראיית הפחד מהתנועה המתקרבת, ובמקומה לבחור בזאת אשר יודעת להקשיב, לזרום ולהתאזן מולה.
אך אל לנו להשתמש במילה "לזרום" בקלות כזאת מבלי להבינה. מהי הזרימה בעצם? בואו נסתכל בטבע, ונראה בו את החלקים הזורמים. אין שום חלק בטבע אשר זורם בצורה אקראית: החשמל זורם מהפלוס אל המינוס, המים זורמים אל המקווה הגדול, מהמקום הגבוה אל המקום הנמוך, ורק האדם זורם לו לפעמים בזרם שאינו ברור לו, עד אשר הוא מגלה לפתע כי אינו זורם, אלא נשפך אלי תהום. אם כך, לפני ההסכמה לזרום עלינו למצוא את הזרם הראוי ואולי אף ליצור אותו. זרם שינוע מהמקום שבו אנו נמצאים ועד למקום אליו אנו מתכוונים. אמן הלחימה יודע דרך התרגול כיצד ליצור מבנים פיזיים אנרגטיים, שיש בכוחם ליצור תנועה של זרם המונע בכוח הכוונה. במקום בו אנו נמצאים יש לייצר מודעות, מודעות למבנה ולתחושה. מודעות זו תיווצר דרך הראייה החדשה והטהורה מפחד, היודעת להקשיב לגוף ולצלילים שבאנרגיה. אלו הם הכלים בהם יוצר לו אמן הלחימה את הדף הלבן עליו תתנוסס יצירתו. על דף זה הוא יצייר בתנועות קוסמיות רטטים היוצרים רצף של תנועות הרמוניות, יחד עם תנועת ההתקפה המתקרבת.
אמנות הלחימה משתמשת בחוכמת תנועת האנרגיה שבטבע. דרך ההסתכלות בבריאה, בעולם החי, באלמנטים, במים ובאש, לומד הלוחם מחדש את מה שמוחו הפריע לו לזכור, את מה שכל חתול יודע: כיצד להפיק עוצמה הגדולה יותר מסך כל השרירים, כיצד למצוא בכל שינוי את התנועה הקוסמית ולהתחבר אליה בעוצמה דרך תנועת המעגל, הספירלה, המשולש וצורות קוסמיות אחרות, כיצד להתחבר לאדמה מתוך ההסכמה לשקוע כלפיה ולקבל ממנה כוח וכיוון כך שינחת תמיד על הרגליים; כיצד להיות חוכמת זרימת המים ועוצמת השתברותם, ואיך להיות מהיר כמו עץ. אמן הלחימה יודע כיצד להיות אחד בתנועה אינסופית ומאוזנת בין ין ויאנג, ואיך להניע אנרגיה ביחסים הרמוניים בין תנועת העולם לדרכו, ללא מאמץ.
ערן גורנר, מורה לקונג-פו, עוסק באומנויות הלחימה הסיניות מזה כ-20 שנה. מחבר הספר "ים טיפות האהבה". מנחה סדנת "דרך הלוחם" לניהול קונפליקטים בזהר חוויית למידה
נא להמתין לטעינת התגובות
