לאכול ולתרום: ביקור במסעדת לילית המחודשת
בזכות שיתוף הפעולה עם עמותת על"ם, לילית היא מסעדת יוקרה שאפשר לחגוג בה גם בימי מיתון ולצאת מזה בלי נקיפות מצפון
סשימי סלמון בלילית צילום: דניאל לילה
אז כשאתם מלקקים את השפתיים וגונחים מהנאה מהבישול העדין והמדויק של נועם דקרס (וזו החדשה הגדולה,( המצפון יכול להיות שקט ורגוע. ההנאה שלכם, לשם שינוי, היא תרומה לחברה. יותר מזה? ובכן, כן, בהחלט: יותר מזה. מפני שבלילית הבינו כבר בשלב מוקדם מאוד שמעשים חשובים בהרבה ממילים. אתה לא יכול ללמד נער על חשיבותן של מחויבות, דייקנות, מצוינות ואחריות, בלי להדגים את הדברים הלכה למ־עשה. לכן, מאז ימיה הראשונים תחת קרן הנדלר, לילית הקפידה להיות לא רק מסעדה עם ייעוד אלא גם מסעדה מעולה.
בלאדי סלמון
חציל צרוב בלילית צילום: דניאל לילה
לעת עתה, אחרי שהמסעדה גם עברה מתיחת פנים (שאני לא לגמרי בטוח שהבחנתי בה,( דקרס יצא בתפריט ראשון, ששומר על חלק מהמנות הקלאסיות של בן גל (אם אהבתם את הפפרדלה עם פטריות ואפונת שלג, או התמכרתם לתרגום המבריק של בן גל ללאפה, רוצו מהר: המנות האלה עדיין בתפריט, אך לא לעולם חוסן,( אבל כבר מציין את הכיוונים החדשים. בדיוק כמו בברקרולה, גם כאן הבישול של דקרס הוא רק החלק השני של תהליך היצירה. החלק הראשון הוא איסוף חומרי הגלם. בזכות ניסיונו של דקרס (שהתחנך במול ים) בדגים, התפריט מכיל כמות מפתיעה
של מנות מדגים, ובכללן גם מדגים לא שגרתיים.
כך, למשל, מנת פתיחה של קוד אטלנטי צרוב על סלט תפוחי עץ, סלרי ואגוזי פקאן ביין אדום. נתח הקוד היה טרי ועסיסי, והסלט העדין, שכל ביס חשף בו עוד ועוד גוונים, הלם אותו להפליא. מנה ראשונה אחרת הראתה שאפילו לסלמון השחוק יש עוד טריק או שניים: מנה של פרוסות סלמון נאות ב"בלאדי מרי," כלומר במיץ עגבניות מתובל באלכוהול בתוספת כמה טיפות סויה, היתה מנה מפתיעה מאוד, בעיקר כי מה כבר אפשר לחדש בסלמון? והנה, תתפלאו. מנעד הטעמים של הרוטב איפשר לדג הוורדרד לחשוף טעמים רעננים ומוצקים שבדרך כלל קשה לייחס לשמנמן הזה. מנה מעולה שאת הרוטב שלה קינחנו ביסודיות בלחם.
למנות עיקריות, עקב ניסיון נצבר בברקרולה, העדפנו פשוט שני נתחי בשר על הגריל. לילית מציעה היום קוט דה בף אמיתי, מנות יפהפיות (וענקיות) של צלע עגל בגריל. ברגע של חולשת דעת ויתרנו על הקוט דה בף, וניסינו אנטרקוט וסינטה. שניהם היו מעולים. איפה הימים שבשר במסעדות כשרות היה חומר לבדיחות תפלות? זה היה בשר עסיסי, מותקן בדייקנות, שבא מעגלות שכבר אינן עגלות חלב, אבל עוד לא פיתחו את השומן הצהבהב של המבכירות. את האנטרקוט עטפה שכבת שומן שהקנתה לו טעמים מובהקים של חמאה ואגוזים, ואילו הסינטה, שנחתכה עבה, היתה שרירית, בשרית ורעננה. שתי מנות עזות טעם ונהדרות.
כך יצא החשבון בלילית איור: מעריב
לילית, בית אסיה, דפנה 2, תל אביב.03–6091331
נא להמתין לטעינת התגובות
