ראשי » סגנון » ניו אייג' » מסביב לקוסמוס

האם הסוּפיזם יציל את פקיסטן?

לזרם המיסטי של האיסלאם, הידוע כמסורת שוחרת שלום, שורשים תרבותיים עמוקים במדינה מוכת הטרור האיסלאמי הקיצוני. העניין החדש שמתעורר בו כעת בקרב צעירי המדינה מעורר תקוות גדולות במערב

תופים או חרבות? שירת דבקות או שאגות קרב? ג'יהאד של הנפש פנימה או מלחמת חורמה בכופרים באסלאם? סוּפיות או טרור אסלאמי קיצוני? בארצות הברית מקווים שפקיסטן תיחלץ מהטרור הודות למסורת הסופית שוחרת השלום שהיא חלק בלתי נפרד מתרבותה.

הסוּפיות (או צופיות), הזרם המיסטי באסלאם, רואה את הג'יהאד כמלחמה פנימית שמתחוללת בנפש האדם ולא באויבים חיצוניים, כמאמרו של הנביא מוחמד, "התחל במלחמה בנפש! חזור והילחם בה שוב ושוב; ואם תמות, הרי מותך מות קדושים". האם הזרם הזה, שמדגיש את ההרמוניה והאחדות שבין האדם לאלוהיו, שיצא כתגובת נגד לשחיקתו של האסלאם על ידי גורמים אינטרסנטיים בדת הממוסדת - הוא תקוותה של פקיסטן מוכת הטאליבן? האם הזרם הזה שזכה, כחלק מפריחת הניו אייג', לאהדה רבה במערב אך לדחייה בארצות המוסלמיות, יכול להציל שם את המצב

באחת בלילה של יום חמישי, במקדש בבא שאח ג'מאל בלהאור, התופים רועמים. במקום מצטופפים גברים צעירים שנעים לצלילי המוזיקה ונכנסים למצב אקסטטי. "זה לא נראה כפי שמערביים מדמיינים לעצמם את פקיסטן," מדווחת ברברה פלט, כתבת ה-BBC שנכחה בטקס. למעשה, האסלאם הסופי נפוץ הרבה יותר מהגרסה של הטאליבן לדתו של מוחמד. הסופיות היא תרבות מגוונת ומרובת זרמים, ובמערב יש מי שמקווים שהסופים בפקיסטן יהוו כוח נגד לדרך האלימה של הטאליבאן.
להאור ספוגה במסורת סופית. במקדש בכש חג'וורי נקבצים נגנים וזמרים מרחבי המדינה לקוואלי, שירת דבקות מוסלמית. "הקוואלי נכנס ישירות פנימה", אמר

לפלט עלי רזה, דור רביעי לזמרים סופיים, "אפילו אם אינך מבינה את המילים, את יכולה לחוש את קסם הקוואלי. זוהי מוזיקה רוחנית שנוגעת ישירות בנשמתך וגם במחשבותייך". הסופיות מתקשרת אסוציאטיבית לשירה ולריקודי דבקות, אבל היא כוללת פרקטיקות נוספות, כמו מדיטציה ושינון מנטרות שמטרתן פתיחת הלב לאל. היא מתאפיינת ביחס שוויוני יותר לנשים ובמידה פחותה של פוריטניות מחמירה.
עיידה נקבי, מורה למיסטיקה מוסלמית, מסבירה שהסופיות היא שאחראית להתפשטותו של האסלאם לחלק זה של העולם. "היו אלה הסופיים שהגיעו והפיצו את המסר הדתי של אהבה, הרמוניה ויופי. לא היו חרבות, וזה היה שונה מאוד מהאסלאם מחודד הלהב של המזרח התיכון", היא אומרת. לטענתה של נקבי, המסורת הסופית היא חלק בלתי נפרד מתרבותה של פקיסטן ובאה לידי ביטוי במוזיקה, בפולקלור ובארכיטקטורה. בפקיסטן מתחולל מאבק על נשמת האסלאם בין הסופיות לאסלאם הווהאבי - דרכם של הטאליבים ושל אל-קאעידה. האם במערב יכולים לסמוך על הסופיות שתנצח בסופו של דבר את הטרור האסלאמי הקיצוני? אולי רק אם יניחו את הפקיסטנים לנפשם. תושבי המדינה זוכרים שהבלגן התחיל דווקא בגלל שהתערבו בענייניהם.

האסלאם בנוסח בן לאדן התבסס באזוריה הצפון-מערביים של פקיסטן, כשהוא נתמך בשנות ה-80 על ידי ממשלת ארצות הברית, בתקווה שישרת אותה נגד הסובייטים שאימצו את אפגניסטן השכנה. סרדר אסף, שר בקבינט הפקיסטני ומאמין סופי, אומר שהווהאביזם קורץ אולי לשבטים בצפון-מערב ארצו, אך לעולם לא יוכל להשתרש בחברה הפקיסטנית הכללית.

תאגיד ראנד, הפועל ללא מטרת רווח ומאגד צוותי חשיבה ומספק מחקרים עבור ממשלות טוען כי הסופיות הפקיסטנית יכולה לעזור למלחמה בטרור בהיותה "פרשנות פתוחה ואינטלקטואלית של האסלאם".

לא כולם אופטימיים כמו צוותי החשיבה של ראנד. קמיל חאן, ארכיטקט מלהאור שמבכה את אובדן המקדשים הסופיים העתיקים שהוחרבו על ידי המולות של הטאליבן לטובת מבנים חמורי סבר, סבור שמכיוון שמדובר בבעיה פוליטית ולא דתית, הסופיות לא תשנה את מצב העניינים בארצו. "צוותי החשיבה האמריקנים צריכים לחשוב שנית," אומר חאן. "מה שאתם רואים הוא תגובה [של האסלאם הקיצוני] למה שקרה בעולם המודרני. יש תסכול, כעס, זעם כלפי פולשים, כובשים. המוסלמים שואלים את עצמם, מה קרה? פעם שלטנו בעולם וכעת אנו משועבדים. זהו מאבק כוחות, זהו המדוכא שרוצה להיות מדכא, אין לזה כל קשר לאסלאם, ופחות מכל לסופיות". לעיידה נקבי, האופטימית יותר, שחושבת שהסופיות כן יכולה למלא תפקיד פוליטי, יש תשובה לחאן: "אני חושבת שאם זה ייעשה, זה צריך להיעשות מאוד בשקט, כי אנשים רבים כאן אלרגיים להתערבות של המערב ... את לא רוצה שהסופיות תתויג כתנועה שנדחפת על ידי המערב להטביע את האסלאם הפוריטני האמיתי".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...