בישולים בחצר: האוכל הכורדי של רחל אהרון

רחל אהרון קמה בכל בוקר בשעה חמש, יוצאת לחצר ומתחילה לבשל לכל המשפחה. אלף קובות היא מחזיקה במקרר, מוכנות להכנס למרק החמצמץ. ליעל פז-מלמד נדרשה רק טעימה אחת ממרק הסלק במסעדת ננה, כדי להתחיל סיפור אהבה עם האוכל הכורדי

יעל פז -מלמד | 3/3/2009 9:06 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמו ברבים מהמושבים בארץ, כך גם במושב שריגים לי-און שבאזור יואב יהודה, לא תמיד עמדו וילות יפות, עם חצרות וטרסות, כמו למשל ביתה של צוקית אהרון, שעוד מעט נכיר אותה טוב יותר. גם לא תמיד טבל המושב הזה בירק ועצים ופרחים, והכביש המקיף אותו לא היה בנוי לתלפיות. בשנות החמישים, כשרחל אהרון, אמא של צוקית, החלה לבנות את ביתה במושב הזה, אחרי שעזבה את קריית שמונה אליה הגיעה מיד אחרי שעלתה מכורדיסטן, שום דבר מכל זה לא היה אפילו בחלומותיה.

 
רחל אהרון וסיר הקובה
רחל אהרון וסיר הקובה צילום: צוקית אהרון
אנחנו מגיעים לשם בעקבות המאכלים הכורדיים של רחל אהרון. היא בת 75, יש לה תשעה ילדים ועשרות נכדים, והיא קמה כל בוקר בחמש, נכנסת למטבח הממוקם בבית קטן בחצרה, ומתחילה לבשל. שעות על שעות היא מגלגלת קובה מסוגים שונים, מכינה מרקים, תבשילי בשר, תבשילי ירקות, סוגים שונים של אורז, קציצות, ממלאת קישואים ועלי גפן ומה לא. לא פחות מאלף כדורי קובה קטנים יש לה בפריזר הענק שלה, מחולקים לשקיות, מוכנים להיכנס למרק הסלק החמצמץ והנפלא. כל קובה עשוי בדיוק כמו שצריך. אין אחד שחורג בגודלו. כדורי סולת ממולאים בבשר בקר או עוף, שטעמם נפלא. הטובים ביותר שאכלתי - אם כי עקב מוצאי האשכנזי אני אמורה להיות פסולה לעדות.
עוף דה רקורד

"מאכלי ננה" קראו רחל וצוקית למסעדה הקטנה שפ? תחו לפני כמה שנים בביתה של רחל במושב. למאכלי ננה נסעתי כדי לדעת במה מדובר כשאומרים אוכל כורדי, שמעודי לא טעמתי. בסיומה של הארוחה, אחרי לפחות עשר מנות, שלאף אחת אי אפשר לסרב מפאת טעמן הנפלא, אני לא רק יודעת מה זה אוכל כורדי - אני גם מאוהבת בו.

ידיה של רחל, אהבתה לאוכל הזה ולבישולו, יחד עם האנרגיות המתפרצות של צוקית, הפכו את ארוחת הצהרים הזו, שנמשכה שעות ארוכות, לחוויה בלתי נשכחת. את החוויה הזו המשכתי גם בשבת הסוערת האחרונה, כאשר לפני החמין הפולני שלי הגשתי למשפחתי המופתעת גם מרק סלק חמצמץ שהכנתי, ובתוכו צפו כדורי הקובה הקטנים שהבאתי מרחל, הוצאתי מהפריזר, שמתי במרק, והשמחה היתה כה גדולה, שכבר קיבלתי מהם הזמנה לעוד אחד כזה. רק שבשביל זה אני צריכה לנסוע שוב למושב ליאון. הפעם כבר לא ארכוש חבילה אחת של עשרים קובות, אלא לפחות חמש כאלה.

פתחנו את הארוחה עם מרק קובלר צח, שזה מרק עוף צח ובתוכו קובה גדול עשוי מבצק, שהוא תערובת של חיטה גרוסה וסולת ממולאת בבשר. אחר כך הגיעו לשולחן עלי גפן ממולאים אורז ועשבי תיבול וכרוב ממולא. מדהים. עלי הגפן, כמו רבים מהחומרים האחרים, נקטפו בזמן המתאים, הוחמצו על ידי רחל, ורק אז מולאו.

יחד איתם הגיע גם קובה תפוחי אדמה, שעשוי ממחית תפוחי אדמה במילוי חזה עוף, צימוקים ואגוזים. בעוד אנו מהללים ומשבחים, הגיע מרק הקובה סולת, ורק אז הגיעו המנות העיקריות,

שכללו צלי בקר שבושל בבישול איטי עם רוטב רימונים, סוואר (חיטה גרוסה מושחמת עם הרבה בצל מטוגן), אורז עם קרדי (צמח שגדל בחורף, בהרים מסביב), דלעת וחציל מבושלים ברוטב חמוץ-מתוק וקציצות בשר ברוטב עגבניות טריות. טעמנו מכל דבר. מי יכול להחמיץ? וטוב שטעמנו. לא בכל יום מזדמנת ארוחה שכזו, ועל טעמיה וניחוחותיה אסור לוותר.

ובין לבין, מדברים. מנסים להכיר את שתי הנשים הללו, שמארחות אותנו כאילו היינו חלק מהמשפחה הגדולה שלהן. 25 שנים שירתה צוקית בצה"ל. בתפקידה האחרון היתה קצינת נפגעים של השריון. כשהשתחררה בדרגת סגן?אלוף, הלכה קצת לפוליטיקה, היתה מזכירת סיעת המרכז עליה השלום, וכשתם הפרק הזה בחייה החליטה להקדיש את זמנה ומרצה הבלתי נדלה להנחלת התרבות הכורדית, הדי נשכחת.

ככה התחיל פרק האוכל בחייה ובחיי אמה, ומאוד כדאי שהוא ישובץ גם בחייכם. ועכשיו, יותר מתמיד, כי בימים אלו נערך פסטיבל מבורך באזור יואב יהודה - אחד מחבלי הארץ היפים שיש - שנקרא "אוכל כפרי", ובמסגרתו בשלניות כמו רחל פותחות את ביתן ואת מטבחן, ומכניסות אליהן את המבקרים, כדי שיטעמו כמונו ממיטב המאכלים שלהן, ובין לבין יכירו אנשים ומשפחות וסיפורים.
קשה להגזים בייחוד ובהנאה שטמונים במפגש כזה. הפסטיבל החל כבר לפני שבועיים, ויימשך בסופי השבוע של חודש מרץ. מהמאכלים בננה, אגב , אפשר להתמוגג כל השנה, ובכל אחד מימי השבוע. מחיר: כ-110 שקלים לאדם כולל הכל. שווה ביותר.

מאכלי ננה, מושב שריגים לי-און, טלפון: 052-2407232, 02-9999141.

מימי טעימי

מימי'ס - קונדיטוריה במושב גבעת ישעיהו בעמק האלה
מימי'ס - קונדיטוריה במושב גבעת ישעיהו בעמק האלה צילום: פלאש 90
ואם אנחנו כבר באזור, לא ייתכן שלא נקפוץ לקונדיטוריה הנפלאה במושב גבעת ישעיהו, שעונה לשם מימי'ס. הרבה יותר מילים מאשר המקום מאפשר ראויות להיכתב על העוגות של מימי - שיחד עם שימי, אחיה, ובעזרתם של שני הוריה, הקימה מקום שבהחלט שווה להגיע אליו.

אחרי שלמדה אפייה ועבדה בכמה מקומות נחשבים בתל אביב, החליטה מימי לחזור למושב ולפתוח עסק משלה. כל המשפחה התגייסה לשפץ את הקומה התחתונה בבית ילדותם: הובאו תנורים, מקררים וחומרי גלם, אבל העיקר הוא כישרונה הנדיר של הבת, שמפליאה להכין עוגות מרהיבות ביופיין ומעולות בטעמן. סביב הבית והקונדיטוריה משתוללת פריחה של אחרי ולפני גשם. אנחנו מתיישבים סביב אחד השולחנות העגולים בחצר ומתחילים להתענג.

עוגיות מקרון בשלל צבעים וטעמים, עוגות מוס נפלאות, וכמובן עוגת הדובוש - פאר האפייה ההונגרית, שהיא העדה ממנה באו ההורים של מימי ושימי. אחר כך טועמים משלל העוגיות, יורדים על עוגת גבינה, ומיד קונים הביתה מכל טוב. המחירים נמוכים בהשוואה לקונדיטוריות ברמה הזו בתל אביב. 

מימי'ס, משק ‭,70‬ גבעת ישעיהו, 9998278־02

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים