כשביבי יעמוד על הראש: על דרכו הרוחנית של בן גוריון
את העובדה שהוא נהג לעמוד על ראשו כולם זוכרים. אבל את העניין הבלתי מבוטל שהיה לדוד בן גוריון בענייני רוח כמו יוגה, קבלה ובודהיזם הרבה פחות אנשים יודעים. אולי משום שהיתה בכך יד מכוון מצדו של בן גוריון עצמו. אבי האומה כמשל אקטואלי
אחד הדימויים החזקים ביותר שנחרטו בתודעה הישראלית הוא דווקא זה של בן גוריון עומד על ראשו בחוף הים. העובדה שגם לאבי האומה היה עניין בלתי מבוטל בענייני הרוח ידועה הרבה פחות, אולי משום שהיתה בכך יד מכוון מצדו של בן גוריון.
עוד בצעירותו למד בשקידה את התנ"ך וזרמים שונים של פילוסופיה. הוא פיתח גישה סוציאליסטית ורציונלית כלפי העולם, אבל עם השנים והאתגרים העצומים שהן זימנו לו פנה בן גוריון גם לחקור ולתרגל באופן פעיל שיטות ותפישות רוחניות. באותה תקופה ממש בה שימש כראש ממשלה, למד בן גוריון בודהיזם והתבודד במנזרים בבורמה, התכתב עם הרב אשלג (בעל הסולם), שמר ימי צום לעת הצורך והתמיד בתרגול יוגה ופלדנקרייז. "הרומן הרוחני" המרכזי שלו היה עם משה פלדנקרייז ועם שיטת הטיפול שלו.
מי שיצר את הקשר בין פלדנקרייז ובן גוריון היה פרופ' אהרון קציר שהיה תלמידו של פלדנקרייז. קציר פנה לבן גוריון בבקשה לממן הקמת מכון שיתרכז בפיתוח ובלימוד השיטה הייחודית שפיתח פלדנקרייז באותן שנים. הבקשה נפלה על אוזניים כרויות: בן גוריון סבל מבעיות במחזור הדם, מלומברגו ומדימוי גוף של "נעבעך", והחליט לנסות את השיטה. הוא החל להיפגש עם פלדנקרייז על בסיס יומי, חשאי, תוך שהוא מוודא שאיש לא ידע על השיטה המשונה שהוא מתרגל.
בתחילת דרכו התגלה בן גוריון כתלמיד מסורבל למדי. למורו, פלדנקרייז, סיפר שגם כילד התקשה בביצוע תרגילי התעמלות פשוטים, ובוודאי בעמידה על הראש. פלדנקרייז פנה תחילה ליסודות התנועה: הוא לימד אותו ליפול ולהתגלגל ואז פנה ללימוד שלבי העמידה על הראש: כיצד יש לעלות על הברכיים, כיצד להחזיק את הישבן ולהפעיל כל אחד מהשרירים המשתתפים במלאכת המחשבת של עמידת הראש. לבסוף, באופן טבעי, בן גוריון נעמד על הראש. הוא זימן אליו מייד את שומר
מאז, הפכה עמידת הראש לחלק הכרחי מן התרגול היומי של ראש הממשלה הראשון. זה היה מתחיל בשש וחצי בבוקר, תוך צעידה מהירה אליה היה מזמן את עמיתיו למה שכינה ישיבות עבודה. אלו, כמובן, התקשו לעמוד בקצב המהיר שלו. יצחק נבון, נשיא המדינה החמישי, סיפר כי בן גוריון נהג לסיים את אימון הבוקר היומי שלו בעמידת הראש המפורסמת ולנמקה במשפט "על מנת שיזרום יותר חמצן לראש". במהלך היום היה פורש לעתים לחדר צדדי, שם היה מתרגל עם עובדיו דקות התעמלות נוספות, ואפילו היה מלמד אותם לעמוד על הראש. יום העבודה הסתיים בדרך כלל בעוד הליכה מהירה, ובימים גשומים נהג לצעוד הלוך ושוב במסדרון משרדו או בבית.
בן גוריון הקפיד לבצע את התרגול היומי בהתמדה ובנחישות גם בימים קשים. כזה היה, לדוגמא, אחד הימים המתוחים אחרי מבצע קדש ב-1956, בו הגיעו לביתו שרים בכירים כדי להמתין לקריאה גורלית מהנשיא אייזנהאור, שעמד לבקש מישראל שתיסוג מהשטחים שנתפסו במלחמה. בן גוריון לא התרגש מהמתח, עזב את אורחיו המכובדים בסלון ופנה לתרגול פלדנקרייז. גם שיחת הטלפון עצמה מהנשיא האמריקני לא שיבשה את סדרי התרגול: הוא שוחח עם הנשיא בטלפון, סיים את הטיפול בנחת ורק בתום חצי שעה ירד לספר לשרים את החדשות. כזה מין איש הוא היה.
לא ברור איזה מעמד היה למשה פלדנקרייז בחייו של בן גוריון. יש אומרים שהוא היה עבורו מעין מורה רוחני, ואילו אחרים עומדים על כך שהוא היה המטפל שלו ולא יותר. אך ידוע בברור כי פולה, אשתו, לא רחשה לפלדנקרייז חיבה יתרה, ונהגה להכריז כשהגיע "הנה בא אדון הוקוס פוקוס". על מנהגו של בעלה לעמוד על הראש הוא זכה אצלה לכינוי "משיגע", והוסיפה: "אתה עומד על הראש ומעמיד את כל המדינה על הראש".
בן גוריון תכנן להעניק למורו את המכון שהוא ביקש אז מאהרון קציר, והפקיד בידיו מכתב התחייבות למימון כל הדרוש להקמתו. מכון לא יצא מזה, כנראה על שום הביורוקרטיה הישראלית המפותחת שכבר אז לא קטלה קנים, אבל המכתב והקשר עם בן גוריון פתחו לפלדנקרייז דלתות בארץ ובחו"ל. ברשימת לקוחותיו נמנו יהודי מנוחין, מרגרט מיד, לוי אשכול, משה דיין, בטי פורד ויצחק בן צבי. גם ג'ון קנדי, שסבל מכאבי הגב המפורסמים בתבל, התעניין אבל לא הספיק להיות מטופל.
היכרותו של בן גוריון עם התורה הבודהיסטית החלה באביב 1955, אז הגיע ראש ממשלת בורמה או-נו לביקור היסטורי בישראל. רק מקצת המדינות באסיה הכירו אז בישראל, ומדינות ערב ניסו להניא את או-נו מלהגיע, אבל הוא לא נכנע ללחץ, ואפילו ביטל ביקור בקהיר בשביל להגיע לארץ. או-נו התקבל בארץ בהתלהבות יתרה, וההמונים יצאו לרחובות להריע לשיירה העוברת. בין השניים נרקמה ידידות, ובדצמבר 1961 יצא בן גוריון לבורמה על מנת להחזיר ביקור לאו-נו.
הוא התרשם משיעור הקומה הרוחני של עמיתו, וסיפר לאחר הביקור שפרט לשני נזירים שהוא פגש, היה או-נו הבודהיסט האדוק ביותר שראה בבורמה. אחד מהנזירים הללו היה או-בה קין, שנחשב לאחד מהאבות המודרניים של הוויפאסנה. הוא האיש שחנך את גואנקה בוויפאסנה, והוא זה שנתן לו את המשימה להפיץ את הבשורה בעולם. או-בה קין נפגש באותו ביקור גם עם עיתונאים ישראלים והסביר להם את עקרונות הבודהיזם.
בן גוריון למד מאו-נו ומנזירים בודהיסטים את יסודות התורה הבודהיסטית. אבל הוא לא הסתפק בחקירה אינטלקטואלית בלבד וביקש לטעום את תורת הבודהא בצורה ישירה. לשם כך נסע לבדו להתבודד משך יומיים באחד המנזרים, ולאחר מכן פרסם באביב 1962 ב"טיימס" הלונדוני מאמר בשבחי הבודהיזם הבורמזי, בו שיבח את הסובלנות הבודהיסטית כלפי המיעוטים הבורמזים ואת השוויון בין אזרחי האומה הבורמזית.
כמו אינטלקטואלים רבים הנמשכים לרוח גם בן גוריון התרשם מאוד מהחיפוש הבודהיסטי אחר האמת ומהרציונליזם של הבודהיזם הדרומי. הרשימה אותו העובדה שלא צריך להאמין בשום דבר על מנת להבין את הבודהיזם, והוא נהג לומר "בודהא כפר במציאות האל או האלים, הוא אפילו לא האמין בקיום נשמה, ותורתו היתה כולה תורה רציונלית ומוסרית ביסודה". הוא אמנם לא דבק בתרגול הבודהיסטי כפי שהקפיד על תרגיליו של פלדנקרייז, אבל הפילוסופיה והמוסר הבודהיסטיים הותירו בו את חותמם. הוא בחר שלא להתמקד בצד המיסטי של הבודהיזם ותירגם את המונח "enlightenment" כהתפקחות ולא כהארה.
בן גוריון הושפע לא רק מהבודהיזם אלא גם מהפילוסופיה ההודית ובמיוחד מהיוגה, שעל אודותיה כתב לבתו רננה: "בבסיס הפילוסופיה של היוגה עומדת המחשבה שבאמצעות היוגה האדם לומד לשלוט טוב יותר בגופו - באיבריו הפנימיים והחיצוניים ובדרך זו גם ברוחו, 'נפש העולם'". התעניינותו הגוברת גרמה לו גם לרכוש ספרים חדשים מהודו העוסקים בתורת היוגה, ביניהםספרו של שרי ארובינדו.
למרבה הצער, נראה כי כעת האפשרות של מפגש בין מנהיגים ורבנים, המתמקד ללא ציניות וללא אינטרסטים פוליטיים צרים באהבת הזולת, בהשראה ובאחווה יכולה להתממש רק במערכון עילג.
נא להמתין לטעינת התגובות
