מהפכה צרפתית קטנה: ביקור במסעדת פושקין החדשה
האנשים שהיו אחראים למסעדת הפרודיה שענתה לשם RDB הפיקו לקחים באופן מושלם, והקימו את פושקין הצרפתית, שמשלבת בין בישול מקורי ומיומן לתמורה הולמת למחיר
פושקין צילום: דרור כץ
למזלה של RDB, ולצערם של מי שלא הספיקו לסעוד שם וללמוד (במחיר שערורייתי, אם מתייחסים לזה כארוחה, או במחיר מבצע, אם מתייחסים לזה כאל שיעור בכלכלה) איך בדיוק נראה צלצול אזהרה כלכלי, גל ההדף של כלכלת בוש הגיע לחופינו מיד אחרי פתיחתה, המסעדה קרסה ברעש גדול. על חורבות הפרודיה, עם אותם בעלים, אבל בגישה שמראה יכולת מרשימה להפיק לקחים, קמה עכשיו מסעדת פושקין.
חלק מהתפלצות של RDB עדיין איתנו (סלקו, ומיד, את חנוכיות הקריסטל. הן שייכות לעידן אחר. וכך גם את צלחות הצפחה השחורות), אבל רוב הדברים שגרמו לארוחה ב-RDB להיראות כמו סצנה מימי פומפיי האחרונים נעלמו ואינם, ופושקין הפכה להיות - תקשיבו טוב - אחת המסעדות שמציעות את התמורה הטובה ביותר לכסף בתל אביב. התפריט הנוכחי של פושקין מתחלק לשניים (לא גרפית. תכנית): בחלקו האחד, שפונה לאוליגרכים שביניכם, יש מנות פתיחה ב-95 שקל ומנה עיקרית ב-330 שקל (אולי המנה היקרה בתל אביב). חלקו השני מציע מבחר של כתריסר מנות, המכונות כאן טאפאס, במחיר 24 שקל האחת.
קינוח בפושקין צילום: דרור כץ
וכן, אם נעצור לרגע את ההתרגשות הכלכלית ולא נשכח את השושלת של פושקין: גם אני יודע שטרטר ירקות הוא מה שנקרא בעברית סלט. בכל מקרה, ארוחה שתורכב ממנות הטאפאס האלה-שגדולות בהרבה ממה שספרדים מתכוונים אליו כשהם משתמשים במילה הזו - אמורה לעלות לזוג רעב משהו כמו 192 שקל. שווה גם שווה. במיוחד מכיוון שהבישול בפושקין עבר גם הוא מהפך.
מקצה שיפורים
הבישול בגלגול הקודם של המסעדה היה בישול שופוני: תראו כמה פרודוקטים שאין שום קשר ביניהם אני מסוגל להעמיס על צלחת, ועוד ללוות את זה במסך עשן של קרח יבש. הבישול הנוכחי, להבדיל, הוא לא בישול של "תראו מה אני יודע לעשות", אלא בישול של "תראו מה אני עושה". בלי רעש, בלי צלצולים, כמעט בנונשלנטיות.
השף של מסעדת פושקין הוא שף צרפתי מדופלם (דניאל גריבאלדי), והוא מבשל כמו שף צרפתי. כבוד לחומרי הגלם, הקפדה טכנית, ובעיקר מקצועיות חסרת פשרות. אין התחכמויות, אין השתטויות, ובעיקר אין פוזות. אני מניח שבשביל שף שעבד בצרפת - הביוגרפיה שהמסעדה מספקת מקשרת את גריבאלדי, לא פחות ולא יותר, למסעדת ל'אמברואזי
הפריזאית, מסעדת שלושה כוכבים מהוללת בפלאס דה ווז' המעטירה, שמנת הכמהין בבצק עלים שלה נחשבת לאחת ממנות הפאר של המטבח הצרפתי בן זמננו - מנה מצוינת של אוכף טלה בטפנד ובחצילים הוא משהו שהוא יכול להתקין מתוך שינה, ובכל זאת, בשביל המטבח שלנו זו ברכה.
באופן עקרוני, אני חושב שמסעדה צרפתית (ופושקין, על אף שמה, היא מסעדה צרפתית למהדרין) באמצע תל אביב הגיונית בערך כמו מגדל אייפל באמצע ראש העין. בישראל כדאי להתמקד באוכל ישראלי. ובכל זאת, כשאתה רואה עד כמה המקצועיות הצרפתית יכולה לייצר תפריט לדוגמה מבחינת שפיותו, ניקיונו ותמחורו, בא לך לרגע לשכוח מהעקרונות ולהזמין עוד טאפאס צלעות טלה.
החשבון של פושקין איור: מעריב
שתיהן היו מופת לחומרי גלם משובחים, מקצועיות מיומנת ובישול חף מהתפתלויות סרק. איך יכול להיות שאותם אנשים בדיוק הם גם אלה שהיו אחראים לפרודיית RDB? ואם הם כל כך טובים בהפקת לקחים, אולי ניתן להם לנהל גם בנק?
פושקין, רח' מונטיפיורי 27 תל אביב, 03-5251501
נא להמתין לטעינת התגובות
