מדעני האל.אס.די: סמים פסיכדליים בקדמת המחקר
עידו הרטוגזון על אחת האבידות הגדולות של המדע המודרני. המהנדס שהמציא יותר, הפיזיקאי שהבין יותר והמתמטיקאי שחווה פרץ יצירתיות נדיר - עד שהממסד עצר את הניסויים בחומרים פסיכדליים בעודם בחיתוליהם, והישגיהם ירדו לטמיון
ב-1966 היה ד"ר ג'יימס פדימן דוקטורנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. למרות שהיה רק בן 26 הספיק כבר לרכוש ניסיון חיים עשיר. הוא הספיק, למשל, לחיות משך תקופה ארוכה כסופר זרוק ודפוק בפריז, עד שיום אחד, ב-1961, הופיע בפתח חדרו הפרופסור האהוב עליו, ריצ'רד אלפרט (לימים רם דאס) כשהוא מלווה בלא אחר מהפרופסור טימותי לירי. אלפרט נתן לפדימן לטעום מנה יפה של פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות פסיכדליות.
החוויה הפסיכדלית שעבר פדימן אותו היום בבולבארדים של פריס הספיקה על מנת לשכנע אותו לחזור לארה"ב ולהקדיש את עצמו למחקר של חומרים פסיכדליים. במהלך השנים הבאות הוא חי חיים לא כפולים, אלא משולשים: כדוקטורנט מעונב באוניברסיטת סטנפורד, כמשתתף בסשנים פסיכדליים מחקריים של האוניברסיטה וכנספח האקדמי לחבורתו הפסיכדלית ופורעת החוק של הסופר קן קיזי.
ב-1966 עמד עולם המחקר של הסמים הפסיכדליים בפתחו של משבר. בתום עשור במהלכו נערכו מאות רבות של מחקרים מבטיחים בחומרים פסיכדליים עמד תחום המחקר הזה בסכנה. למרות הישגים משמעותיים שהשיגו החוקרים הפסיכדליים בטיפול באלכוהוליסטים, בחילול חוויות מיסטיות ובטיפול פסיכולוגי, טענו קולות רבים כי הסמים הפסיכדליים מסוכנים וכי אין להם אפליקציה חיובית כלשהי. יש לציין כי רבים מבין המחקרים נוהלו בידי פסיכיאטרים שמומנו על ידי ה-CIA, עובדה שאיש לא הכיר באותה תקופה.
עובדה ידועה היא, כי הדרך היחידה
הניסוי שנרקח היה אפקטיבי ופשוט. פדימן והמנחה שלו, דר' וויליס הרמן, יבחרו קבוצה של אנשי מדע וטכנולוגיה שצריכים להתמודד עם בעיות יצירתיות במסגרת העבודה היומיומית שלהם. "החלטנו לאסוף אנשים בעלי מקצוע טכני, וביקשנו מהם לבחור בעיה מקצועית שהם מתמודדים עמה ללא הצלחה ומבלי שחלה התקדמות משמעותית בפתרונה משך שלושה חודשים לפחות", סיפר פדימן בראיון. בניסוי השתתפו 27 איש, ביניהם 16 מהנדסים, פיזיקאי אחד, שני מתמטיקאים, שני ארכיטקטים ופסיכולוג אחד. ל-19 מביניהם לא היה כל ניסיון מוקדם בחוויות פסיכדליות. הם חולקו לקבוצות שמנו 3-4 משתתפים וקיבלו מנות מדודות של מסקלין (החומר הפעיל בפיוטה ובסן פדרו) או LSD.
"ביקשנו מהנבדקים שיבואו עם בעיה מוגדרת היטב, שיש לה חשיבות גדולה עבורם", מספר פדימן. "גילינו כי הבעיה שהאדם עוסק בה חייבת להיות רבת משמעות עבורו, אחרת עלולה דעתו להיות מוסחת על ידי השפעות אחרות של החוויה הפסיכדלית. זאת משום שהבחנו בכך שגם כשנתנו לאנשים LSD וביקשנו מהם לדון בבעיה מסוימת, הם נטו להתפזר בשיחה עד כדי שבסופו של דבר לא הגענו לידי פתרון. לעומת זאת, כשאתה נותן LSD למישהו שחשוב לו לפתור בעיה כלשהי, אתה יכול לקבל תוצאות מעניינות מאוד".
תוצאות הניסוי היו, אמנם, מעניינות מאוד. ראשית, איש לא נכנס לטריפ רע. לעומת זאת דיווחו המדענים שהשתתפו במבחן כי הצליחו להגיע לפריצות דרך מחקריות, ורבים מהם הצליחו להגיע למצב יצירתי שלא חוו כמותו מעודם. במאמרים שעליהם חתום פדימן במשותף עם חוקרים אחרים כמו הסוציולוג וויליס הרמן, הפסיכולוג רוברט מוגאר והחוקר הפסיכדלי מיירון סטולארוף מופיעים 11 מדדים פסיכולוגים שלטענת הספרות המחקרית הרלוונטית משפיעים על היכולות היצירתיות של האדם. בהתאמה מופיעות 11 דרכים בהן יכולים סמים פסיכדלים להשפיע לחיוב או לשלילה על המדדים הללו. בין המדדים השונים: מידת הגישה לתת-מודע; היכולת להבין היפותזות, מטאפורות ופרדוקסים; מידת הרוגע והפתיחות; רגישות אסתטית והנטייה לשיפוטיות שלילית.
התגובות בדפי המשוב של המדענים השונים מגלות שיפור ניכר ב-11 המדדים הללו. חלק מהמדענים דיווחו שיכלו לראות לפתע בדרך חדשה את הבעיה שעמה נאבקו משך תקופה ארוכה. "יכולתי לבחון את הבעיה בצורה בסיסית הרבה יותר משום שיכולתי לעצב ולשמר במוח תמונה רחבה הרבה יותר", אמר אחד מהם. יש שדיווחו שעבדו במהירות שיא מתוך ניסיון להדביק את שטף הרעיונות. אחרים דיווחו על יכולת מוגברת לבחון את הרעיונות שלהם באופן ויזואלי ולסדר אותם בעיני רוחם. באופן מפתיע היו מי שדיווחו על יכולת גבוהה יותר של ריכוז. "יכולתי לעקוב בקלות אחר שרשרת המחשבות היישר אל המסקנה במקומות שבהם דעתי מוסחת בדרך כלל", אמר אחד מהם.
מדען אחר דיווח, "בחנתי את תהליך הפוטו-קונדוקטיביות. שאלתי את עצמי שוב ושוב, 'מהו אור?' ולאחר מכן 'מהו פוטון?' על השאלה השנייה חזרתי בפני עצמי מאות פעמים, עד שהיא נאמרה בהתאמה עם כל נשימה. נראה שמעולם לא לחצתי על עצמי בתשומת לב כזו עם שאלה כפי שעשיתי עם זו". אחר העיד: "קשה להעריך כמה זמן היה נדרש לפתרון הבעיה הזו ללא החומר הפסיכדלי. אולי זה היה מסוג הבעיות שלא נפתרות לעולם". ואילו ארכיטקט אחד דיווח שהפתרון הופיע לנגד עיניו כאילו משום מקום. "לפתע יכולתי לראות את הפרויקט הסופי. עשיתי מספר חישובים מהירים שחלו על כל התחומים המשפיעים על ההחלטה. הייתה לי תפיסה ויזואלית ומנטלית חדה. יכולתי לדמיין מה שהיה נחוץ, נדרש או בלתי אפשרי ללא כל בעיה כמעט. בתוך עשר דקות פתרתי את הבעיה".
הדיווחים הסובייקטיבים גובו בתוצאות אובייקטיביות. המדענים שהשתתפו בניסוי הגיעו למגוון מרשים של פריצות דרך, ביניהן: גישה חדשה לתכנון של אזמל-מיקרו, תכנון לבניין מסחרי שהתקבל על ידי הלקוח, שיפור הנדסי לטייפ מגנטי, עיצוב חדש לכסא שהתקבל על ידי היצרן, תיאורמה מתמטית בנוגע למעגלים חשמליים המורכבים משערי NOR, ועוד. המדענים עברו גם מבחנים פסיכולוגים סטנדרטיים שמטרתם לבדוק יצירתיות. תוצאות המבחנים העידו על עליה חדה, של עד 200%, ביכולות המנטליות של הנבדקים. מספר שבועות לאחר הניסוי דיווחו מרבית המשתתפים שהם עדיין חשים שיפור ביכולות המנטליות והיצירתיות שלהם.
העתיד נראה מבטיח. "המשתתפים בניסוי היו כל כך נלהבים מהאפשרויות שהסמים פתחו בשבילם, עד כדי שלא עבר זמן רב וחבריהם מקבוצות מחקר אחרות הגישו בקשות להשתתף גם הם במחקר" סיפר פדימן. אלא שהאופוריה לא נמשכה זמן רב. יום אחד בתחילת 1966, כשפדימן ישב עם מי שיהיו קבוצת המחקר האחרונה שלו והתכונן לסשן פסיכדלי-מדעי נוסף, הוא קיבל לפתע מכתב בהול מסוכנות הסמים והתרופות האמריקאית. המכתב היה קצר והודיע שמעתה ועד להודעה חדשה הניסויים בחומרים פסיכדליים אינם חוקיים. "אני חושב שאנחנו צריכים להסכים על כך שקיבלנו את המכתב הזה מחר", הייתה תגובתו המיידית של פדימן לנוכחים בחדר. הניסוי נמשך, אבל הוא היה האחרון.
פדימן נאלץ להפסיק את המחקר שלו בתחום הפסיכדליה, כשהוא עדיין בחיתוליו וזוכה להתעלמות מוחלטת מצד הממסד. הוא הפך לפסיכולוג ולסופר ופרסם ספרים אחדים, שעסקו בין היתר בפסיכולוגיה טרנספרסונלית ובקיץ האהבה של 1967.
פדימן ממשיך לטעון כי בתנאים הנכונים יכולים חומרים פסיכדליים לשפר ההישגים בכל תחום מנטלי כמעט. הוא משתמש בדימוי של חומר סיכה, המקל על פעילות מנטלית. מדענים דגולים אחדים בהיסטוריה העידו על שימוש בסמים פסיכדליים לצורך קידום עבודתם. כאלה הם למשל הכימאים זוכי פרס הנובל, פרנסיס קריק מגלה ה-DNA וקארי מוליס שהכריזו שנעזרו ב-LSD על מנת להגיע לתגליותיהם.
נא להמתין לטעינת התגובות
